רקע היסטורי

ביקורת המדינה היא יסוד מרכזי במשטר הדמוקרטי המודרני. 

לאחר מלחמת העולם השנייה אימצו מדינות רבות את מודל מדינת הרווחה והרחיבו את השירותים הציבוריים שהעניקו לתושביהן. כתוצאה מכך, התבסס המינהל הציבורי כחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של האזרחים. אמנם הם נהנו משירותים ציבוריים נרחבים שהבטיחו, למשל, חינוך, בריאות וביטחון תעסוקתי לכול, אך כדי לספק להם את השירותים הללו הפעילו המדינות מנגנונים בירוקרטיים שהלכו וגדלו. 

מנגנוני המדינה נועדו לשרת את האזרח ולהבטיח את זכויותיו, אך הסמכות הרחבה שלהם עלולה להוביל לכך שבכירים במינהל הציבורי ינצלו את כוח השררה לטובתם האישית, וכמו כן היא עלולה להוביל לשימוש לא יעיל במשאבים ציבוריים ולפגיעה בזכויות הפרט ובאינטרס הציבורי.

כדי להתמודד עם הסיכונים הללו מפעילות מדינות מודרניות מערכות ביקורת על הרשות המינהלית. ביקורת המדינה נועדה לבחון אם המוסדות הציבוריים פועלים על פי החוק, ובכלל זה היא נועדה לבחון את טוהר המידות של המוסדות הציבוריים, את השמירה על זכויות הפרט, את תקינות המינהל ואת היעילות והחיסכון בפעילותם. 

ביקורת המדינה בישראל

כבר עם היווסדה, הכירה מדינת ישראל בחשיבותה של ביקורת המדינה ומוסד מבקר המדינה היה אחד הראשונים שהקימה. חוק מבקר המדינה, שהתקבל בכנסת ב-18.5.49 (י"ט באייר התש"ט), העניק למבקר סמכויות רחבות - מבחינת סוגי הגופים העומדים לביקורתו ומבחינת היקפה של הביקורת ועומקה.

חוק מבקר המדינה עודכן כמה פעמים (בשנת התשי"ח [1958] אוגדו התיקונים והחוק המקורי לכדי נוסח משולב) והרחיב את סמכויותיו של המבקר. למשל, בשנת 1981 התקבל תיקון מס' 11 לחוק זה, שהעניק למבקר המדינה בתפקידו כנציב תלונות הציבור כלים להגנה על עובדים שחשפו מעשי שחיתות. 

חוק מבקר המדינה בנוסחו המקורי כלל שני יסודות: האחד - הביקורת במשמעותה המסורתית - ביקורת על הסדירות והחוקיות; והשני - ביקורת על החיסכון והיעילות. 

עם השנים הטילה הכנסת על המבקר סמכויות נוספות: לעשות ביקורת על טוהר המידות (בשנת 1952) ועל האפקטיביות של פעולות הגופים המבוקרים; על חשבונות הסיעות בכנסת (בשנת 1973); על החשבונות השוטפים של המועמדים בבחירות המקדימות במפלגות (בשנת 1992); ועל החשבונות של המועמדים והסיעות בבחירות לרשויות המקומיות (בשנת 1993). 

בד בבד הורחבו גם תחומי הביקורת והיא הוחלה על גופים נוספים, כגון תאגידים ממשלתיים, חברות בת של גופים מבוקרים, מוסדות להשכלה גבוהה וקופות חולים. 

בפברואר 1988 אישרה הכנסת את חוק יסוד: מבקר המדינה אשר מבסס את מעמדו החוקתי של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, קובע את היקף סמכותו של מבקר המדינה, בהגדירו את היקף הביקורת שעליו לבצע ואת הגופים שהוא מבקר: אלו המבוקרים מעצם טיבם וטבעם, ואלה שניתן להחיל עליהם את הביקורת על פי חוק. חוק היסוד קובע גם את חובתם של הגופים המבוקרים להעביר למבקר ללא דיחוי את כל המידע הדרוש לו לצורכי הביקורת. 

קראו עוד על חזון משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ועל פעילות המשרד במספרים.

ביקורת עצמאית ובלתי תלויה

מעמדה של ביקורת המדינה הוא אחת מאמות המידה שלפיהן נמדד חוסנה הדמוקרטי של המדינה. ביצועה של ביקורת חיצונית על הגופים המבוקרים ופרסום ממצאי הביקורת באופן פומבי מבטאים עיקרון חשוב, ולפיו עובדי הציבור במדינה דמוקרטית הם נאמני הציבור ועליהם לשרת כל אחת ואחד מאיתנו. הביקורת מסייעת להגביר את תחושת האחריות של משרתי הציבור (accountability) ותורמת לשקיפות המינהל הציבורי.

ברוב המדינות הדמוקרטיות פועל מוסד ביקורת ממלכתי עליון ובלתי תלוי (SAI - Supreme Audit Institution) שתפקידו לבקר את המינהל הממשלתי וגופים ציבוריים אחרים ולהעריך את פעולותיהם. עקרונות הפעולה של המוסדות העליונים לביקורת המדינה הוסדרו בהצהרת לימה משנת 1977 ובהצהרת מקסיקו משנת 2007 והתקבלו על ידי הארגון הבין-לאומי של מוסדות ביקורת המדינה (INTOSAI).

ההצהרות הללו מדגישות את העצמאות והחסינות של מבקרי המדינה, ונקבע בהן כי למוסדות ביקורת המדינה נחוצים חופש פעולה רחב וסמכויות להורות על תיקון הליקויים שהועלו בביקורת ולפרסם את ממצאי הבדיקה ברבים.

כדי שעבודת הביקורת תהיה יעילה, יש לספק לעובדי הביקורת משאבים נאותים ולהקנות להם עצמאות ניהולית ותקציבית. על הגופים המבוקרים להציג לעובדי הביקורת את כל המידע והמסמכים שיידרשו לעבודתם. 

נציב תלונות הציבור: הכתובת שלך מול הרשויות

החל משנת 1971 מכהן מבקר המדינה גם כנציב תלונות הציבור, והוא משמש כתובת להגשת תלונה עבור כל אדם שנפגע על ידי גוף ממלכתי ציבורי שנקבע בחוק (גוף נילון). תפקידו של המבקר כנציב תלונות הציבור עוגן גם בחוק יסוד: מבקר המדינה. 

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מבקר המדינה הוא גם נציב תלונות הציבור (ombudsman), ולשילוב הייחודי הזה יש יתרונות רבי ערך. בתפקידו הראשון יוזם מבקר המדינה ביקורות על גופים וציבוריים כדי לוודא שהם פועלים כראוי; ובתפקידו השני, כנציב תלונות הציבור, הוא מברר את התלונות הנוגעות לפגיעה בפרט בידי אותם מוסדות.

לא אחת הצטברות של תלונות על ליקוי מסוים מובילה לביצוע ביקורת יזומה ולבחינת הליקוי במבט רחב יותר. כך ניתן להגיע לפתרון שמסייע לא רק למתלונן לבדו אלא לכלל הציבור. כמו כן, נציבות תלונות הציבור נעזרת במידע שבידי יחידות הביקורת בתהליך בירור התלונות.