המתלונן רכש במרכול מוצר מזון במהלך חג הפסח. כאשר הגיע לביתו התברר לו כי לא צוין על המוצר כי הוא כשר לפסח. המתלונן טען כי אין באפשרותו להשיב את המוצר למרכול מאחר שלפי ההלכה, חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה. המתלונן פנה למועצה הדתית המקומית וביקש לדעת כיצד הותר למרכול למכור מוצרים ללא כשרות לפסח. המועצה השיבה למתלונן כי אין מניעה למכור מוצר שלא מצוין עליו כי הוא כשר לפסח כל עוד הוא אינו מכיל חמץ.
המתלונן טען כי תשובת המועצה שגויה.
בירור הנציבות העלה כי הנחיות הרבנות הראשית נכון למועד התלונה אסרו למכור בפסח מוצרים ללא חותמת כשרות לפסח למעט מוצר שהרב המקומי נתן לגביו אישור בכתב לאחר בדיקה מראש. לטענת המועצה, הרב המקומי הנחה את בעלי העסקים בהתאם להוראות אלו ולכן ניתן היה למכור את המוצר.
עם זאת, בעקבות התלונה הודיעה המועצה כי על מנת למנוע תקלות בנוגע לכשרותו של מוצר בפסח, לא יינתן להבא עוד אישור למכירת מוצר מזון בפסח שלא מצוין עליו כי הוא כשר לפסח.
יצוין כי בהנחיות הרבנות הראשית לישראל בנושא הערכות רשתות שיווק לקראת פסח תשע"ח, נקבע איסור מוחלט להציג למכירה בפסח מוצרים שלא מצוין עליהם במפורש כי הינם כשרים לפסח והוסר ציון ההיתר להציג מוצרים שלא כתוב עליהם במפורש, באישור הרב המקומי.