רשת החלוקה של הגז הטבעי

הביקורת הקודמת: מבקר המדינה, דוח שנתי 67א (2016), בפרק "חיבור צרכנים לרשת החלוקה של הגז הטבעי", עמ' 903 - 953.

בתחילת שנות האלפיים התגלו לאורך חופי ישראל כמה מאגרי גז טבעי, והגז הטבעי הפך לדלק המרכזי בישראל, בעיקר לייצור חשמל מקומי ולתעשייה הכבדה. נכון לשנת 2021, הצריכה השנתית של גז טבעי היא כ-12 BCM. הגז הטבעי הביא חיסכון בעלויות למשק בהשוואה למחירי הנפט, צמצם את התלות בנפט המיובא וכן הביא תועלת סביבתית ניכרת בהשוואה לתזקיקי הנפט שנעשה בהם שימוש נרחב עד כניסתו של הגז.

הגז הטבעי מהמאגרים בים התיכון מגיע אל הצרכנים באמצעות שתי מערכות גז - מערכת ההולכה שבאחריות חברת נתיבי גז לישראל בע"מ (נתג"ז) ורשת החלוקה שמפותחת על ידי זכיינים פרטיים שזכו במכרז רשות הגז הטבעי.

בשנת 2016 פרסם משרד מבקר המדינה דוח ביקורת בנושא חיבור צרכנים לרשת החלוקה של הגז הטבעי (הדוח הקודם). בדוח זה נעשה, בין היתר, מעקב על תיקון הליקויים מהדוח הקודם. 

בחודשים יוני 2021 עד מרץ 2022 (תקופת הביקורת) בדק משרד מבקר המדינה את מצב פריסת רשת החלוקה נכון לסיום תקופת הביקורת, ובכלל זה את מדיניות פיתוח רשת החלוקה, הסיוע הממשלתי לחברות החלוקה ולצרכני הקצה, החסמים הבירוקרטיים לפיתוח רשת החלוקה והמודל הכלכלי שלה. הביקורת נעשתה במשרד האנרגייה, ברשות הגז הטבעי, במשרד האוצר, ברשות לשירותים ציבוריים (חשמל), במשרד הכלכלה והתעשייה, במשרד להגנת הסביבה, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, בחברת החשמל לישראל בע"מ, בחברת נגה - ניהול מערכת החשמל בע"מ. 

בדיקות השלמה נעשו במשרד הבריאות, בשירותי בריאות כללית, במכון התקנים הישראלי, בחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ וברשות הכבאות וההצלה. כמו כן התקבלו נתונים ונבחנה התייחסותן של חברות החלוקה שהינן זכייניות פרטיות, הפועלות כחברות בתחום התשתיות, אשר זכו במכרזים שפרסמה רשות הגז הטבעי להקמת רשת החלוקה. יודגש כי הגם שחברות אלה מחוייבות להקמת רשת החלוקה, הן חברות פרטיות, אינן מהוות גופים מבוקרים ועל כן תחולת הביקורת אינה משתרעת על עבודתן.

המעבר לשימוש בגז טבעי כמקור אנרגייה מרכזי בישראל הוא מיזם בעל חשיבות לאומית מכיוון שיש לו יתרונות כלכליים, מדיניים וסביבתיים. ואולם יותר מעשור מראשית פרויקט רשת החלוקה נמצא כי הפרויקט מתקדם בקצב איטי לעומת התכנון והתחזיות. תחזיות הביקוש של רשות הגז הטבעי וחברות החלוקה בראשית הפרויקט, שעל בסיסן גובשו יעדים לפריסת הרשת בהמשך, לא התממשו הן בנוגע למספר הצרכנים שהתחברו לרשת החלוקה והן בנוגע להיקף הצריכה. אי-התממשות תחזיות הביקוש נובעת בין השאר מהתמשכות הפרויקט מעבר ללוחות הזמנים שנקבעו ברישיונות וליעדים שהציבה הממשלה בנוגע להשלמת הפריסה, בין היתר עקב עיכובים בירוקרטיים של חברות תשתית ורשויות מקומיות, עניינים הנוגעים לתיאום העבודה עם חברות החלוקה; התרחשותם של שינויים טכנולוגיים במשק האנרגייה; קביעת יעדים שאפתניים למעבר לכלכלה דלת פחמן. 

הסבת מגזרי ביקוש חדשים, כגון מגזר התחבורה הכבדה והמגזר הביתי, לשימוש בגז טבעי, שהייתה עשויה להגביר את הביקוש לגז טבעי ברשת החלוקה, נעשתה באיטיות, כך שנכון לסיום הביקורת יישוב אחד וארבע שכונות מגורים בלבד חוברו לרשת החלוקה ואין תחנת תדלוק בגז טבעי שחוברה לרשת החלוקה. ההסבה האיטית של מגזרים אלו לצד שינויים טכנולוגיים בתמהיל מקורות האנרגייה ובמשק הגז הטבעי בפרט מעלים ספק לגבי היתכנות ההסבה בהיקף משמעותי. כל זאת, בשעה שהמודל הכלכלי שברישיונות החלוקה נותר קשיח למדי למרות שינויים אלו. ואולם המודל הכלכלי שנקבע ברישיונות החלוקה היה ידוע לחברות החלוקה בשלבי הגשת הצעות למכרזים. זאת ועוד, מגבלות המודל הכלכלי לא גורעות מקיום התנאים והחובות שנקבעו ברישיונות. חלק מהעיכובים האמורים נבדקו בדוח הביקורת הקודם של משרד מבקר המדינה, שפורסם בשנת 2016. 

בביקורת זו עלה כי עד דצמבר 2021 צרכו גז טבעי בפועל רק כ-22% ממספר צרכני רשת החלוקה לפי היעד שנקבע לשנת 2020 בהחלטת הממשלה מס' 352. אי-העמידה ביעד שנקבע, שיעור הצרכנים בפועל, הפחתת היעד ב-50% ודחייתו בחמש שנים - כל אלה צפויים להביא לאובדן חיסכון במשק בהיקף של 0.8 עד 1.9 מיליארד ש"ח. 

על משרד האנרגייה, בשיתוף משרדי האוצר, הכלכלה והגנת הסביבה, לנצל את חלון ההזדמנויות שנותר לניצול הגז הטבעי, לקדם את השימוש במשאב זה ולפתח את רשת החלוקה בצורה מיטבית בהתאם להחלטות הממשלה, לשם חיסכון בעלויות האנרגייה לתעשייה היצרנית בישראל וצמצום זיהום האוויר.