רקע כללי
תאטרון הבימה הוקם ב-1917 במוסקבה ופועל ברציפות מאז ועד היום. ב-1928 הגיעו חבריו ארצה. ב-1958 הכריזה עליו הממשלה כעל התאטרון הלאומי של ישראל. התאטרון נתמך על ידי המדינה במסגרת התמיכה בכלל התאטראות בארץ, ומקבל תמיכה חורגת בהתחשב בהיותו תאטרון לאומי. במועד הביקורת כיהנה הגב' אודליה פרידמן כמנכ"לית התאטרון.
פעולות הביקורת
במהלך החודשים מרץ עד אוגוסט 2015 בדק משרד מבקר המדינה היבטים בניהול תאטרון הבימה (להלן - הבימה, התאטרון, תאטרון הבימה). אלה הנושאים שנבדקו: היקפי פעילותו, התמיכה הציבורית והאיכות בהשוואה לתאטראות אחרים, משמעות היותו תאטרון לאומי, התמיכות שהוא מקבל ממשרד התרבות והספורט (להלן - משרד התרבות) בשל תוארו, עמידתו בהסכמי ההבראה שנחתמו בינו לבין הממשלה, עמידתו בהתחייבויות כלפי עובדים וספקים, ותשלום חובותיו לקופות העובדים (פנסיה, גמל והשתלמות), לרשויות המס, למוסד לביטוח לאומי (להלן - הביטוח הלאומי) ולארגוני העובדים. כן נבדקה התנהלות המוסדות המנהלים של התאטרון: "נאמנות התאטרון הלאומי הבימה" (להלן - ההקדש), "התאטרון הלאומי הבימה בע"מ - חברה לתועלת הציבור" (להלן - חל"צ, החברה), ונבדקה תחזוקת בניין הבימה באמצעות "חברת בנין 'הבימה' בע"מ". הביקורת נעשתה בתאטרון ובמשרד התרבות; בדיקות השלמה נעשו במשרד האוצר ובמשרד המשפטים.
הליקויים העיקריים
פקיעת תוקף מינויה של מועצת הנאמנים
תיאטרון הבימה מאוגד כחל"צ, הבעלות על מניות החברה היא בידי הקדש ציבורי. נאמני ההקדש משמשים כאספה הכללית של החברה. תוקף כהונתה של מועצת הנאמנים (להלן - מועצת הנאמנים, מועצת נאמני ההקדש, נאמני ההקדש) פג ב-16.1.15, בתום חמש שנים ממועד המינוי ולא הוארך, אך למרות זאת הם המשיכו להתכנס.
אי-הובלה בהיקף הפעילות והאיכות למרות הובלה בהיקף התמיכה הציבורית
מהשוואת היקפי הפעילות של התאטרון, היקפי התמיכה הכספית הציבורית, ומדדי האיכות והמצוינות - פרסי התאטרון וניקוד משתני האיכות על פי מבחני התמיכה בתאטראות - בין תאטרון הבימה לבין התאטראות המסווגים במשרד התרבות כתאטראות גדולים כמותו, עלה כי תאטרון הבימה לא מוביל ברובם המוחלט של המדדים שנבדקו. במדדי האיכות והמצוינות ובכלל זה ניקוד משתנים איכותיים על ידי מדור תאטרון ב"מועצה הישראלית לתרבות ואמנות" (להלן - מועצת התרבות) ובפרסי התאטרון הוא אף ממוקם נמוך ביחס לתאטראות אחרים. מנגד, הוא מוביל בהיקפי התמיכה הכספית הציבורית שהוא מקבל ביחס להיקף פעילותו, ובאחוז הנמוך יחסית של הכנסות עצמיות ביחס לסך ההכנסות.
אי-קביעת יעדים הנדרשים מתאטרון לאומי ומדדים להשגתו
מאז הכריזה עליו הממשלה ב-1958 כעל התאטרון הלאומי לשם כבוד, לא נקבע מה המשמעות של "תאטרון לאומי" ומהם היעדים והתפוקות הנובעים ממעמד זה. למרות זאת התאטרון מקבל תמיכה הכוללת כפל התחשיב הבסיסי לעומת התאטראות האחרים בשל תוארו. בשנת 2008 אישר בית המשפט העליון את כתב ההקדש ואת תקנון החל"צ. בתקנון נקבעו מטרות הבימה כתאטרון לאומי, אולם לא נקבעו יעדים ותפוקות שיאפשרו לבדוק את מימוש המטרות שנקבעו.
ביצוע חלקי של הסכמי ההבראה לאורך השנים
בשנים 1995 ו-2011 חתמה הממשלה עם התאטרון על הסכמי הבראה, שבמסגרתם היא העבירה לו עשרות מיליוני שקלים כחלק מתכנית הסיוע וההבראה. בדצמבר 2012 נחתם הסכם הבראה נוסף, שבמסגרתו התחייבו הדירקטוריון ומנכ"לית התאטרון, כתנאי לקבלת סיוע נוסף של עשרות מיליוני שקלים, להשיג הפעלה שוטפת של התאטרון, להגיע לפתרון הגירעון הצבור ולפעולה באיזון תקציבי לאורך זמן. ועדה שמינתה הממשלה ב-1995, שכללה את מנכ"ל משרד התרבות, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וסגן החשב הכללי במשרד האוצר (להלן - סגן החשכ"ל) פיקחה על ביצוע ההסכמים (להלן - ועדת המעקב).
1. התאטרון לא עמד במלוא התנאים שנקבעו בהסכם ההבראה מ-2012 ובלוח הזמנים שעליו התחייב: הוא לא קיבל הלוואה מבנקים מסחריים בהיקף ובמועד שעליהם התחייב; הוא דיווח כי עמד בהצלחה ביעד הפחתת החוב לספקים, אך במועד סיום הביקורת, אוגוסט 2015, עוד היו ספקים שהוא חב להם כספים; הוא דיווח על הפחתה בשכר עובדיו, אך בפועל הפער בין ההכנסות מהופעות להוצאות השכר לא הצטמצם כנדרש ונותר כשהיה; הוא לא פרע במועד את חובותיו ליוצרים. לאורך השנים הוא לא עמד בהתחייבותו לספק לוועדת המעקב, במועדים קבועים, מגוון דוחות המעידים על ביצוע סעיפי הסכם ההבראה מ-2012. גם במטרה שהוגדרה בהסכם - "פתרון הגרעון הצבור של התאטרון" - לא חל שינוי מהותי, למעט שינוי שמקורו במחיקת הלוואת הממשלה והפיכתה למענק.
בסוף שנת 2012 עמד סכום הגירעון בנכסים נטו של התאטרון על סך של כ-47.4 מיליון ש"ח ובסוף 2014 על סך של כ-33 מיליון ש"ח. מקור הירידה בגירעון במחיקת הלוואת ממשלה והפיכתה למענק בסכום של כ-13.3 מיליון ש"ח וברווח בהיקף של 1.6 מיליון ש"ח.
בתחילת אוגוסט 2015, לאחר שפג תוקף הסכם ההבראה מ-2012, שוב פנה התאטרון למשרד התרבות וביקש להקדים את הזרמת המימון שמגיע לו כדי שיוכל לעמוד בתשלומי השכר ליולי 2015; כך גם בנובמבר 2015 ובדצמבר. משרד התרבות אישר את בקשותיו, ומנגד דחה בקשות דומות של תאטראות אחרים ללא כל הנמקה. גם בפברואר 2016 פנה התאטרון למשרד התרבות בבקשה להגדיל את תשלום ההקצבה השוטפת בלעדיה אין באפשרותו לשלם לעובדיו ושחקניו את משכורת ינואר ולעמוד ביתר התחייבויותיו וכן בתשלומים לקופות העובדים, ותשלום ניכויים למס הכנסה וביטוח לאומי ועבור הפקות חדשות. בפברואר 2016 פנה התאטרון גם לסגן החשכ"ל בבקשה לדחות את פירעון הלוואותיו מהמדינה עד לינואר 2018.
הפרטים לעיל מעידים על חוסר יכולתו של התאטרון לממש את היעדים שנקבעו בהסכמי ההבראה כתנאי לקבלת הסיוע מהמדינה. בתחילת 2016 הוא מתקשה לשמור על איזון תקציבי, מתקשה לפעול באופן שוטף ועדין לא פתר את בעיית הגרעון הצבור.
2. ועדת המעקב, מצדה, אישרה להקדים את העברת כספי הסיוע עוד לפני שהתאטרון ביצע צעדים שהתחייבו מהסכמי ההבראה; כן היא אישרה לו פעם אחר פעם לדחות את תשלומי ההלוואות שקיבל מהמדינה. התנהלות זו של ועדה מטעם הממשלה מעבירה מסר למוסדות ציבוריים, כי נוכח חשיבותם הציבורית המדינה לא תאפשר את קריסתם גם כשהם מתנהלים באופן לקוי.
חובות התאטרון לקופות העובדים (פנסיה, גמל והשתלמות), לרשויות המס, לביטוח הלאומי, לארגוני העובדים, לספקים וליוצרים
חובות התאטרון לקופות העובדים (קופות פנסיה, גמל והשתלמות): נמצא כי חלו פיגורים בהעברת כספים שנגבו מהעובדים וכן בהעברת הפרשות המעביד לקופות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות של העובדים. התאטרון חתם על הסדרי תשלום חוב עם קופות העובדים השונות.
חובות התאטרון לארגוני העובדים (ההסתדרות הכללית ושח"ם - ארגון השחקנים בישראל): הנהלת התאטרון ניכתה משכר העובדים והשחקנים דמי חבר עבור ארגוני עובדים, אך לא העבירה אותם כנדרש לארגונים. במקרה אחד הוגשה תביעה משפטית ונחתם הסדר לפירעון החוב עד מרץ 2017, ובמקרה אחר הוסדר החוב באיחור.
אי-העברת כספים שנגבו מעובדים לקופות עובדים ולארגוני עובדים במועדם מוגדרת בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כעברה פלילית. התנהלות כזאת עלולה לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות של העובדים.
חובות התאטרון למס הכנסה: הנהלת התאטרון לא העבירה למס הכנסה כספים שנוכו ממשכורות העובדים במועד. בשנים 2013 ו-2014 נחתמו עם מס הכנסה כמה הסדרי תשלומים, אך התאטרון לא עמד גם בהם. בהזדמנות אחת אף ביטל מס הכנסה את אישור הניהול התקין ואישור ניכוי מס במקור של התאטרון. בשנים אלה החובות למס הכנסה נעו בין 1 מיליון ל-2.8 מיליון ש"ח. נכון לדצמבר 2015 עומד החוב על 2.1 מיליון ש"ח.
אי-העברת כספים שנוכו מעובדים למס הכנסה במועדם היא פעולה חמורה ומנוגדת לכללי המינהל התקין, ומוגדרת כעברה פלילית על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש].
חובות התאטרון לביטוח הלאומי: הנהלת התאטרון לא העבירה לביטוח הלאומי כספים שנוכו ממשכורות עובדים וניכויי מעביד במועד. בשנים 2013 ו-2014 נחתמו כמה הסדרי חוב (פריסת תשלומים), אך הנהלת התאטרון לא עמדה בהם פעם אחר פעם.
אי-העברת ניכויי מעביד ותשלומי מעביד לביטוח הלאומי במועד מהווה עברה פלילית על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
מנכ"לית הבימה והחשב המלווה לא דיווחו לדירקטוריון, לוועדת המעקב ולמשרד התרבות על אי-העברת הכספים שנגבו מהעובדים והפרשות המעביד לקופות העובדים לרשויות המס, ולביטוח הלאומי וממילא הנושא לא נידון על ידיהם.
תשלומים ליוצרים ושחקנים: נמצא כי חלו פיגורים בהעברת תשלומים ליוצרים ושחקנים בארץ.
חובות ליוצרים בחו"ל: עוד בשנת 2012 פנה משרד החוץ למשרד התרבות בבקשה לטפל באי-העברת תשלומי תמלוגים על ידי הבימה ליוצרים בחו"ל, על מנת למנוע "נזק תדמיתי נוראי" ו"למנוע מבוכה והכפשה של ישראל". במועד סיום הביקורת, אוגוסט 2015, עוד נותרו חובות שלא נפרעו.
היעדר פיקוח של ועדת המעקב אחר הסכם ההבראה
בישיבות ועדת המעקב נטען פעם אחר פעם כי התאטרון אינו מעביר את דוחות הביצוע שנועדו לאפשר מעקב אחר ביצוע הסכם ההבראה מ-2012 - דבר המהווה הפרה של הסכם. חרף טענותיה, לא נקטה ועדת המעקב את הצעדים המפורטים בהסכם ההבראה על מנת להפסיק מצב זה.
ועדת המעקב לא דרשה לקבל דיווח שוטף על הסדרת חובותיו של התאטרון לקופות הפנסיה, הגמל וההשתלמות של העובדים, ולמס הכנסה ולביטוח הלאומי.
אי-מיסוד שגרת עבודת מטה - תכנית עבודה וישיבות הנהלה
ישיבות הנהלה ותכנית עבודה: התאטרון לא מקיים ישיבות הנהלה, החיוניות לשיתוף פעולה בין יחידות המטה שלו. לתאטרון אין תכנית עבודה שנתית, שהיא אבן יסוד וביטוי ראשון במעלה לתכנון פנים-ארגוני ולקביעת יעדים, ובכלל זה מדדים להצלחה.
מרכזי רווח : לתאטרון אין נתונים על מרכזי רווח. לפיכך, אין ביכולתו לעקוב אחר רווחיות ההפקות השונות, והוא אינו יודע אם הצגות שהועלו מכסות את עלות הפקתן. אף על פי שהתחייב להפיק דוח קבוע ממוחשב במסגרת הסכם ההבראה מ-2012, עד מועד סיום הביקורת באוגוסט 2015 טרם ניתן היה להפיקו מהמערכת הממוחשבת. יצוין כי לעתים נעשה ריכוז נתונים ידני על מנת ליצור דוח הכנסות והוצאות להפקה.
חברת בנין "הבימה" בע"מ
חברת בנין "הבימה" בע"מ היא חברה ממשלתית שמדינת ישראל ועיריית תל אביב הן בעלי המניות העיקריים בה. החברה חוכרת מעיריית תל אביב את הקרקע ומבנה התאטרון שעליה, ומעמידה אותו לרשות התאטרון תמורת דמי שכירות, על פי חוזה שנחתם ב-1975. על פי תזכיר התאגדותה, החברה אחראית "לקיים, להחזיק ולנהל את התאטרון וכל רכוש אחר..." אולם בפועל היא אינה מטפלת בחלק גדול מהנושאים המפורטים בתזכיר ובחוזה השכירות.
תמיכות בשיפוצים
תמיכות בשיפוצים בשנים: בשנים 2013 ו-2014 אישרה ועדת התמיכות של משרד התרבות תמיכה בתאטרון מתקציב התמיכות בשיפוצים, בהיקף של 840,000 ש"ח ו-800,000 ש"ח בהתאמה. התמיכה אושרה למרות חוות הדעת של מנהלת מחלקת התאטרון במשרד התרבות שהתנגדה לה, מאחר שטרם חלפו חמש שנים מתום השיפוץ היסודי של מבנה התאטרון, שעלה כ-109 מיליון ש"ח, ושהוא תנאי סף לתמיכת משרד התרבות בשיפוצים. ועדת התמיכות לא נימקה את החלטתה לתמיכה, ולא קבעה לאילו פריטים מהרשימה שהגיש התאטרון מאושרת התמיכה. ברשימת הפריטים לתשלום שהגיש התאטרון ואושרה על ידי משרד התרבות, כלולים פריטים שלא הופיעו בבקשה המקורית.
הצטיידות
הצטיידות בהתאם לתכנית ההבראה מ-2012: במסגרת ההסכם התחייב התאטרון לבצע הצטיידות בהיקף של כ-10 מיליון ש"ח מתקציבו ומתקציבים שאינם ממשלתיים. ב-21.7.13 דיווח החשב המלווה לוועדת המעקב כי התאטרון ביצע את ההצטיידות. אולם בבקשת התמיכה שהגיש התאטרון למשרד התרבות ב-13.8.13 מופיעים חלק מאותם פריטים שדווח עליהם כי בוצעו זה כבר, בהיקף של מאות אלפי שקלים.
ההמלצות העיקריות
המעמד המשפטי של הבימה: על משרד התרבות ומועצת התרבות לפעול בהקדם למינוי הוועדה הבוחרת את מועצת הנאמנים של ההקדש, הליך שארך בעבר יותר משנה.
הבימה כתאטרון לאומי: על משרד התרבות ומועצת התרבות, בתיאום עם משרד המשפטים, לקבוע מהם היעדים והתפוקות הנדרשים מתאטרון לאומי בהתאם למטרות שאישר בית המשפט העליון בתקנון החל"צ, והנובעים ממעמד זה, ולפקח על עמידת התאטרון ביעדים ובתפוקות כתנאי לתקצוב הנוסף הניתן לו. כל זאת מבלי לפגוע בחופש היצירה. על מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים להכריע בסוגיית התמיכה החורגת הניתנת לתאטרון בשל ההכרה בו כתאטרון לאומי.
המצב הכספי של הבימה: בהתחשב בכך ששיעור התמיכה הציבורית שמוענקת לתאטרון גבוה ביחס להיקף פעילותו, בהשוואה לתאטראות הגדולים האחרים ובהתחשב במצבו הכספי, מן הראוי שהתאטרון יפעיל בהקדם תכנית התייעלות לשיפור יכולת פירעון ההתחייבויות הכספיות שלו.
חובות הבימה לקופות העובדים (פנסיה, גמל והשתלמות), לארגוני העובדים, לרשויות המס ולביטוח הלאומי: על משרדי התרבות והאוצר לנקוט צעדים חמורים במקרים שבהם כספים שנגבו מעובדים לא מועברים במועד לקופות העובדים, לרשויות המס ולביטוח הלאומי ולארגוני עובדים. התנהלות זו מנוגדת לכל דין והוגדרה בחוקים כעברה פלילית והיא מהווה כפגיעה יסודית בזכויות העובדים.
על שרת התרבות להיכנס בעובי הקורה כדי להבטיח את תפקודו השוטף של התאטרון, ואת הצעדים להתייעלותו.
תכנית עבודה שנתית: על מנכ"לית התאטרון לקיים ישיבות הנהלה כשגרת מטה סדורה. כמו כן, עליה להכין תכניות עבודה שנתיות. על הדירקטוריון לדרוש לקבל תכנית עבודה שנתית הכוללת משימות, יעדים ומדדי תפוקה ולאשרה; כן עליו להחיש את תהליך קבלת הדיווחים על הוצאות והכנסות על פי הפקות ככלי ניהולי.
חברת בנין הבימה: על החברה להתאים את חוזה השכירות עם הבימה למצב הקיים ולהיקף מטלותיה בפועל. עליה לבחון את גובה דמי השכירות בהתייחס להוצאותיה בפועל על תחזוקת מבנה התאטרון.
משרד רואה חשבון מבקר: למען רענון המערכת, מן הראוי שהגופים המנהלים ישקלו את אימוצם של הכללים הנהוגים בחברות הממשלתיות, שלפיהם כהונת רואה החשבון המבקר לא תעלה על שבע שנים.
סיכום
בשנת 2017 יחגוג תאטרון הבימה, שנוסד ב-1917 כתאטרון עברי במוסקבה 100 שנים להיווסדו. בשנת 1958 הוכר הבימה, בתואר של כבוד, כתאטרון הלאומי של מדינת ישראל. בשנת 2008 אישר בית המשפט העליון את תקנון חל"צ הבימה המפרט את מטרות הבימה כתאטרון לאומי.
לאורך כל השנים לא הציבו הממשלה, משרד התרבות ומועצת התרבות בתיאום עם משרד המשפטים לתאטרון יעדים הנובעים ממעמדו זה. גם לא נבחנה מחדש התמיכה החורגת שמקבלת הבימה נוכח העובדה שהיא מתנהלת בחוסר יעילות ושהישגיה האמנותיים נמוכים בהשוואה לתאטראות אחרים.
במהלך שנות פעילותו ידע התאטרון משברים לרוב, והמדינה נרתמה פעם אחר פעם להתאים לו תכניות הבראה. הסכם ההבראה האחרון, שנחתם בדצמבר 2012 והיה בתוקף עד סוף 2014, כלל סיוע נרחב של המדינה לצד דרישות לקיצוצים והתייעלות של התאטרון. היעדים שנקבעו בתכנית ההבראה מ-2012 הם הפעלה שוטפת של התאטרון, פתרון הגירעון הצבור שלו והשגת איזון תקציבי לאורך זמן. בתמורה לביצוע צעדים ליישום הסכם ההבראה על ידי התאטרון הממשלה התחייבה לתמיכה כספית בתאטרון בהיקף של 23.8 מיליון ש"ח בדרך של מענקים, הלוואות ומחיקת הלוואות עבר של המדינה, זאת מעבר לתמיכה השנתית השוטפת בפעילות התאטרון. בשנים 2014-2011 הסתכמה ההזרמה הכספית של המדינה לתאטרון בהיקף של כ-120 מיליון ש"ח (בכלל זה: תמיכה שוטפת, תמיכה מיוחדת, הלוואות, והחזר בשל הנחות לגמלאים). כל זאת לאחר שבשנים 2011-2007 השקיעו עיריית תל אביב והמדינה כ-109 מיליון ש"ח בשיפוץ ובינוי מבנה התאטרון זאת מעבר לתמיכה הכספית השוטפת בתאטרון באותן שנים.
הנהלת התאטרון לא עמדה במימוש מלוא היעדים שנקבעו בהסכמי ההבראה, כתנאי להזרמת עשרות מיליוני השקלים לסיוע והבראה לתאטרון במהלך השנים. הלכה למעשה, לאחר תום הסכם ההבראה האחרון, הנהלת התאטרון לא הביאה לפתרון הגרעון הצבור, וספק אם תצליח להסדיר את הפעלתו השוטפת והסדירה של התאטרון לאורך זמן, ולעמוד בהתחייבויותיו, לרבות בפירעון הלוואותיו. ראיה לכך עלתה במועד סיום הביקורת, תחילת אוגוסט 2015, אז פנה התאטרון למשרד התרבות בבקשה להקדים הזרמת התמיכה ולא, לא יוכל לשלם את משכורות חודש יולי 2015 לעובדיו. גם בחודשים נובמבר ודצמבר 2015 ובפברואר 2016 פנה התאטרון למשרד התרבות בבקשה להקדמת התמיכה השוטפת בתאטרון, שכן בלעדיה אין באפשרותו לשלם לעובדיו ושחקניו את משכורת ינואר 2016 ולשלם לקופות העובדים, ניכויים למס הכנסה ולביטוח הלאומי וכן תשלום עבור הפקות חדשות. בפברואר 2016 פנה התאטרון גם לסגן החשכ"ל בבקשה לדחות את פירעון הלוואותיו מהמדינה עד לינואר 2018.
משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלותו של התאטרון בראשות מנכ"לית התאטרון, גב' אודליה פרידמן, והחשב המלווה, רו"ח בועז גזית, בכך שלא ביצעו את מלוא סעיפי הסכם ההבראה. יש לראות בחומרה את התנהלותם גם בכך שלא נתנו עדיפות עליונה להעברת כספים שניגבו מעובדים לקופות עובדים (פנסיה, גמל והשתלמות), למס הכנסה ולביטוח הלאומי ולארגוני עובדים. אי-העברת הכספים במועד לגופים אלו הוגדרה בחוקים כעברה פלילית.
בית המשפט ציין בפסק דינו בעניין הבימה: "... הסיוע הכספי עלול להוביל להמשך ניהול כושל, פאסיביות וחוסר יעילות ניהולית בקרב גופים המתפתים להניח כי נוכח חשיבותם הציבורית, המדינה לא תאפשר את קריסתם..." .
ראוי גם להפסיק את דפוס ההתנהלות החוזר ונשנה, לפיו הבימה נקלעת לקשיים כלכליים והמדינה, קרי משרד התרבות ומשרד האוצר, מחלצים אותה מקריסה באמצעות הזרמה תקציבית, שמאפשרת לה הישרדות זמנית. דפוס זה אינו מבטיח שהבימה תנוהל במקצועיות וביעילות ושהיא תיישם את המחויבויות שנטלה על עצמה, בכדי שתוכל לעלות סוף סוף על דרך המלך שתאפשר לה התנהלות באיזון תקציבי לאורך זמן.
משרד מבקר המדינה מעיר למשרדי התרבות והאוצר ולתאטרון הבימה כי נדרש טיפול יסודי, מעמיק ומקיף בתאטרון, תוך ניתוח הסיבות לאי-עמידתו ביעדים שנקבעו בהסכמי ההבראה הקודמים, במטרה לצאת מהמשבר הכספי ולהעלותו על דרך המלך. לשם כך, על תאטרון הבימה להמשיך ולהתייעל לרבות ביצוע קיצוצים. על מנת שיוכל לנסות לשקם את מצבו ותפקודו, על שרת התרבות והספורט להיכנס בעובי הקורה ולהבטיח את תפקודו השוטף של התאטרון, ואת הצעדים להתייעלות.