הפרדת רכבת ישראל מרשות הנמלים והרכבות

בהנהלת רשות הנמלים והרכבות, במשרד התחבורה ובאגף התקציבים שבמשרד האוצר נבדקו הפעולות לביצוע החלטות הממשלה להפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות ויישומן.

רכבת ישראל (להלן - הרכבת) היא חלק מרשות הנמלים והרכבות (להלן - הרשות). מאמצע שנות התשעים הורחבו שירותי הרכבת במידה ניכרת בעזרת השקעות גדולות, רובן מתקציב המדינה וחלקן מתקציב הרשות, ומספר הנוסעים בה גדל מכ-4.85 מיליון ב-1995 לכ-15 מיליון ב-2001. עם זאת הרכבת בארץ עדיין אינה אמצעי תחבורה זמין להסעת המונים כמו בארצות מפותחות אחרות.

כדי לשפר ולייעל את שירותי הרכבת, לעודד את השימוש בהם ולצמצם את תלותם בתמיכה ממשלתית, החליטה הממשלה בדצמבר 1996 להפריד את הרכבת מהרשות ולהפוך אותה לחברה ממשלתית, ולפעול לביצוע שינויי החקיקה הדרושים לכך.

בשנים 1996-2002 קיבלה הממשלה שורה ארוכה של החלטות שנועדו להביא ליישום החלטתה מדצמבר 1996, שחייבו את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ובעיקר את משרדי התחבורה, האוצר והמשפטים ואת משרד התשתיות הלאומיות, שהיה אחראי לענייני הרכבת בשנים 1996-1999, לטפל בנושאים שונים הקשורים להפרדת הרכבת, להקמת חברת הרכבת ולביצוע שינויי החקיקה הנדרשים. כמו כן הורתה הממשלה למנות כמה צוותים בין-משרדיים לטיפול בנושאים האמורים. הממשלה קבעה למשרדי הממשלה ולצוותים הבין-משרדיים מועדים להשלמת הפעולות שהוטלו עליהם. ב-1998 נרשמה חברת הרכבת אצל רשם החברות. אולם בסוף 2002, מועד סיכום הביקורת, עדיין לא הופרדה הרכבת מהרשות, ולא הושלמו ההסדרים הכרוכים בהפרדה, וחברת הרכבת עדיין לא החלה לפעול.

בעקבות החלטת הממשלה מינואר 1998 להקים את חברת הרכבת ולהתחיל בהפעלתה ביולי אותה שנה, העבירה הרשות בתחילת אותה שנה לרכבת סמכויות רבות בתחומים חשובים, ובהם תחומי הבטיחות, התכנון ההנדסי ואיכות הסביבה, כדי להקנות לה יתר עצמאות בניהול ענייניה לקראת הפרדתה מהרשות. השינויים הללו נועדו לתקופת מעבר קצרה, עד לתחילת פעילותה של חברת הרכבת; אולם בפועל התארכה תקופה זו, וחמש שנים לאחר קבלת ההחלטה האמורה עדיין לא החלה החברה לפעול. העברת סמכויות רבות מהרשות לרכבת הביאה לצמצום מעורבותה של הרשות בניהול השוטף של ענייני הרכבת ובפיקוח על הנעשה בה. ואולם החקיקה בעניין מעמד הרכבת ותפעולה לא שונתה, ולכן המשיכה הרכבת לשאת באחריות לניהול הרכבת.

ביולי 2002 הטילה הממשלה על שרי התחבורה והאוצר להציע לה הצעה לתיקון חקיקה במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003), התשס"ג-2003 (להלן - חוק ההסדרים), שתסדיר את ההעברה של פעילות הרכבת מהרשות לחברת הרכבת, בכלל זה העברת עובדי הרכבת לחברה בלי לפגוע בזכויותיהם; הקניית זכויות לחברה בנכסים שיידרשו לפעילותה; וקביעת ההסדרים הכספיים בין המדינה לרשות בקשר להפרדה.

באוקטובר 2002 הגישה הממשלה לכנסת את הצעת חוק ההסדרים, ולפיה יועברו פעולות הרכבת מהרשות לחברה ממשלתית, ובחודשים נובמבר ודצמבר אותה שנה עסקה הממשלה בתיקון הצעת החוק האמורה בנושאים שונים, ובהם נושא העברת הנכסים מהרשות לרכבת, בכללם מקרקעין, והסדרת מעמדם של עובדי הרכבת. הסכם סובסידיה בין הממשלה לרשות נחתם רק באוקטובר 2002, ואילו נושא העברת העובדים ונושא העברת הנכסים לא הוסדרו עד דצמבר 2002, מועד סיכום הביקורת.

בדצמבר 2002 הגישה הממשלה לכנסת את הצעת החוק המתוקנת "חוק רשות הנמלים והרכבות (תיקון מס' 11), התשס"ג-2002", והכנסת אישרה אותה. אולם סעיף 26 בחוק זה קובע שתחילתו מותנית בחתימה על הסכם קיבוצי בעניין העברת עובדים מהרשות לחברת הרכבת; ושאם לא ייחתם הסכם כזה עד תום 180 יום ממועד פרסום החוק - יתבטל החוק. עוד נקבע בחוק שבתוך חצי שנה מיום פרסומו, יחתמו המדינה, הרשות וחברת הרכבת על הסכם בעניין התמורה שתקבל הרשות בעד העברת זכויותיה בנכסי הרכבת למדינה; כמו כן נקבע למי תהיה הסמכות להכריע במחלוקות שיתגלעו בקשר לחתימה על הסכם זה.

מכאן שהחוק שאושר בדצמבר 2002 במסגרת חוק ההסדרים אגב עקיפת תהליך החקיקה המסודר, אינו יכול להביא להשלמת התהליך של הפרדת הרכבת מהרשות והקמת חברת הרכבת, כל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי עם עובדי הרכבת; ואם לא ייחתם ההסכם בתוך 180 יום ממועד פרסום החוק, יתבטל החוק.