1. על פי ההנחיות הרפואיות המקובלות, יש להביא פצוע לטיפול בזמן הקצר ביותר - בתוך "שעת הזהב" . במצבים מסוימים הפינוי באמבולנס איטי מדי ולכן כדי להציל חיים ראוי לפנות פצוע (נפגע תאונת דרכים או תאונה אחרת, נפגע תקיפה פלילית ונפגע טרור) במסוק למרכז טראומה המתאים לטיפול בו. הוא הדין בחולה שמצבו קשה, שלעתים יש לפנותו במסוק למרכז רפואי מתאים כדי להציל את חייו. פינוי במסוק יקר בהרבה מפינוי באמבולנס ולכן יש לעשות עבודת מטה כדי לקבוע לשם כך אמות מידה.
2. מערך הפינוי הרפואי הדחוף בישראל כלל בעשורים האחרונים את מערך האמבולנסים של מגן דוד אדום (להלן - מד"א) ואת מסוקי צה"ל, ומאז סוף שנת 2007 - גם מסוקים פרטיים של חברה פרטית שהתקשרה עם מד"א (להלן - החברה הפרטית, החברה).
מאז הפעלת שירות הפינוי הפרטי באמצעות מסוקים (דצמבר 2007) עד דצמבר 2010 פונו לטיפול רפואי במסוק כ-800 איש, מרביתם (כ-65%) נפגעי תאונות דרכים, ומיעוטם - חולים שמצבם חייב פינוי דחוף. השירות לא היה ארצי - הוא ניתן במשך חודשים ספורים בשנת 2008 בדרום הארץ ובאזור ירושלים, ואחר כך הופסק. בצפון ניתן השירות באמצעות מסוק המוצב במרכז הרפואי "פוריה" בטבריה במשך 12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. השירות הופסק למשך חודש גם בצפון. הפסקות השירות בכל האזורים היו עקב קשיי מימון.
פעולות הביקורת
בחודשים נובמבר 2009-אוגוסט 2010 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את קבלת ההחלטות לפינוי רפואי - הן של נפגעי תאונות דרכים והן של חולים - באמצעות מסוקים ואת סוגיית מימונו. הבדיקה נעשתה במשרד הבריאות (להלן - המשרד), במד"א ובאגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. בירורים נערכו במשרד התחבורה, בארבע קופות החולים, בצה"ל ובאיגוד חברות הביטוח בישראל.
עיקרי הממצאים
1. פינוי נפגעי תאונות דרכים באמצעות מסוקים: כבר בשנת 2005 החליטה הממשלה להרחיב ולשפר את מערכי הטראומה בבתי החולים ולפעול להבטחת פינוי באמצעות מסוקים מאזורים מרוחקים ממרכז הארץ. הפינוי האזרחי באמצעות מסוקים החל בסוף שנת 2007 ביזמת חברה שהתקשרה עם מד"א בלא שקדמה לכך עבודת מטה מסודרת של משרד הבריאות.
עד סוף שנת 2009 הייתה האחריות למימון ההוצאות הרפואיות של נפגעי תאונות דרכים מוטלת על חברות הביטוח. בינואר 2010 הוחלה על קופות החולים האחריות למימון טיפולים רפואיים הכלולים בסל שירותי הבריאות לנפגעי תאונות דרכים; ואולם פינוי הנפגע במסוק למרכז רפואי המשיך להיות ממומן על ידי חברות הביטוח - קופות החולים לא חויבו לממן זאת.
לאחר סיום הביקורת, בינואר 2011, החליטה ועדת סל שירותי הבריאות (להלן - ועדת הסל) להוסיף לתקציב המשרד ארבעה מיליון ש"ח למימון הפינוי הרפואי באמצעות מסוקים לנפגעים שאינם זכאים למימון השירות לפי חוק אחר. עד תחילת פברואר 2011 עדיין לא נחתם עם מפעיל הסכם להסדרת כל העניינים הקשורים בפינוי באמצעות מסוקים. לכשייחתם יהיה צורך לכלול בו אמות מידה ותעריפים לפינוי שיהיו מקובלים על כל המעורבים בכך.
הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר סבור כי פינוי של נפגע תאונת דרכים לקבלת טיפול באמצעות מסוק, כשיש לכך צורך רפואי, הוא חלק מהשירותים אשר להם זכאים מבוטחים בביטוח רכב חובה; לדעתו, מימון הפינוי הוא באחריות חברות הביטוח. לעומת זאת, איגוד חברות הביטוח סבור שהמדיניות בעניין הצורך בפינוי רפואי באמצעות מסוקים צריכה להיקבע על פי סוג האירוע הרפואי וחומרת מצב הפצוע, על פי מחקרים רפואיים וכלכליים, תוך קביעת קריטריונים ברורים ונהלים לפינוי ולפיקוח על מחירו; לדעתו, דבר זה לא נעשה. לטענתו, המודל של הפעלת השירות בידי חברה פרטית אינו נכון שכן היא פועלת להשגת מרב הרווחים. מנכ"ל מד"א ואיגוד חברות הביטוח טענו שהמסוקים של החברה הפרטית אינם מתאימים לפינוי כל סוגי הנפגעים משום שקיימת בהם גישה חלקית בלבד לפצוע, אך החברה גורסת שהמסוקים, שמשתמשים בהם גם במדינות אחרות, מתאימים לייעודם.
2. פינוי באמצעות מסוקים במקרים רפואיים דחופים אחרים (אירוע לבבי, אירוע מוחי ועוד): הבדיקה העלתה שמשרד הבריאות הכיר אמנם בחיוניות הפינוי של נפגעים אחרים באמצעות מסוקים, אולם עד דצמבר 2010 המדינה לא הקצתה לכך תקציב.
3. הליכי ההסדרה -תמונת מצב: (א) ביולי 2008 דנה המועצה הלאומית לטראומה בפינויים הרפואיים באמצעות החברה ומד"א. (ב) באפריל 2009 הגישה ועדה "לבחינת פינוי בהיטס בידי גורם אזרחי" בראשות ד"ר ארי שמיס, מנהל בית החולים הכללי שיבא, את המלצותיה למנכ"ל המשרד דאז, פרופ' אבי ישראלי. חברי הוועדה קבעו כי יש צורך במערך אזרחי לפינוי בהיטס על פי קריטריונים גאוגרפיים ורפואיים במקביל למערך הצה"לי. היא לא ראתה הבדל בין פינוי באמצעות מסוקים של פצועים מתאונות דרכים ובין פינוי באמצעות מסוקים של נפגעים אחרים, אלא קבעה לשם כך קריטריונים מקצועיים אחדים. הוועדה גם קבעה שעל המדינה להחליט בעניין הגורם שיפעיל את המערך האזרחי של פינוי באמצעות מסוקים ולקיים הליך רישוי למוקד שיפעיל את המסוקים ולמסוקים עצמם לפי הנוהג לגבי אמבולנס, כולל מאפייניהם הטכניים, הציוד הרפואי במסוק וכוח אדם המקצועי - צוות אוויר וצוות רפואי.
ביוני 2009 החליט המשרד לבדוק את הכללת השירות בסל הבריאות וקבע כי העניין יטופל במסגרת הארגון מחדש של מערך הטיפול הנמרץ במד"א. לדעת מד"א, ניתן לפתור את הבעיה באמצעות קביעת תעריף לפינוי באמצעות מסוקים, כפי שקובעים תעריף לפינוי באמבולנס לפי סוג האמבולנס המפנה (אמבולנס רגיל - לבן, ניידת טיפול נמרץ - נט"ן ואמבולנס טיפול נמרץ - אט"ן ). מד"א הודיע שאם ייקבע תעריף מעין זה הוא ידאג לגביית התשלום בעבור הפינוי מחברות הביטוח ומקופות החולים.
נוסף על בעיית ההסדרה מתעורר חשש לקיפוח של נפגעים - בעיקר בדרום הארץ - שם אין כלל פינוי באמצעות מסוקים.
סיכום והמלצות
שירות הפינוי באמצעות מסוקים, שירות חיוני ומציל חיים שניתן רק בפריפריה, נתקל מאז הפעלתו בקשיי מימון. משרד הבריאות לא קבע למד"א תעריף לפינוי באמצעות מסוקים ולא קבע לכך קריטריונים מקובלים על חברות הביטוח. במקרים מסוימים לא הסכימו חברות הביטוח לממן פינוי נפגעי תאונות דרכים, שהם מרבית המפונים באמצעות מסוקים, בטענה שלא הייתה הצדקה רפואית לפינוי; וגם הפינוי במסוק של נפגעים או חולים אחרים לא הוסדר בשום צורה למרות ההכרה שיש בכך צורך. עד תחילת 2011 ניתן השירות במשורה, ומתעורר עקב כך חשש לקיפוח של נפגעים - בעיקר בדרום הארץ.
לצד הפעלת השירות - שהוא דבר חיוני ומבורך, יוער כי במהלך התקופה הנסקרת משרד הבריאות לא עשה עבודת מטה ולא קיים בשיתוף עם גורמים נוספים הליך קבלת החלטות סדור בעניין הפעלת הפינוי הרפואי באמצעות מסוקים, כפי שהיה ראוי לעשות, אף שהוועדה לבחינת פינוי בהיטס בידי גורם אזרחי המליצה על כך כבר בשנת 2009. בינואר 2011 הוסדר חלקית הפינוי באמצעות מסוקים, וועדת הסל החליטה לכלול את מימון השירות - רק לנפגעים שפינויָם אינו מוסדר בחוק אחר - בתקציב משרד הבריאות ובאחריותו.
על משרד הבריאות לקיים עבודת מטה בעניין הפעלת הפינוי הרפואי באמצעות מסוקים ובין השאר להחליט אם לצורך קיום השירות יש להחיל את המבחנים שקבעה הוועדה לבחינת פינוי בהיטס, או לקבוע מבחנים אחרים. על משרד הבריאות לקבוע באיזו מתכונת ראוי לפעול ולקבל במהירות החלטות בנושא כדי שתושבי הפריפריה או מי שנקלע לשם יוכלו לקבל את השירות. לאחר סיום עבודת המטה ואישורה יש להגיע להסכם עם הגוף שהמשרד יחליט שהוא אחראי על הפעלת השירות; יש לקבוע קריטריונים לפינוי ותעריפים שיהיו מקובלים על כל המעורבים בעניין. יש גם לקבוע קריטריונים ותנאי כשירות למסוקים עצמם, לצוותים הרפואיים ולגוף שיתפעל את המסוקים.