אמון הציבור בשירות הציבורי מושתת, בין היתר, על האיכות המקצועית ועל האמינות של העומדים בראשו. השירות הציבורי-ממשלתי בישראל מושתת על השיטה הבריטית: שירות נטול זיקה פוליטית המבצע את מדיניות הממשלה, אשר בעלי התפקידים בו אינם מתחלפים עם חילופי השרים, למעט נושאי משרות בכירות מעטים (מנכ"לים ואחרים), ונשמרת בו ההפרדה בין קובעי המדיניות לבין הסגל המקצועי. דרך המלך למינוי למשרות בשירות הציבורי, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן - חוק המינויים), היא מכרז - שנועד להבטיח את בחירת המועמד הטוב ביותר מבין המועמדים העומדים בדרישות המשרה בהליך תחרותי תוך שמירה על שוויון הזדמנויות למתמודדים. עם זאת, חוק המינויים הסמיך את הממשלה לקבוע משרות פטורות ממכרז בתנאים שתקבע , ובהן משרות שהשר מוסמך לבחור את מי שימונה להן, וכן משרות בכירות נוספות שלגביהן הממשלה רשאית לקבוע את התנאים לפטור ממכרז.
למינוי ממלאי תפקידים בכירים בשירות המדינה באמצעות מכרז יש חסרונות בגלל החיוב לקיים מכרז פנימי לפני פנייה למועמדים חיצוניים : בחירה הומוגנית של מועמדים, בעיקר מקרב שירות המדינה; אי-קיום שוויון הזדמנויות למועמדים מחוץ למשרד הממשלתי הרלוונטי, ולכן אי-גיוס כוח אדם איכותי מקרב בעלי ניסיון מהשוק הפרטי . ברבות השנים שרים החלו למנות עובדים למשרות בכירות רבות בפטור ממכרז. עקב כך, בשנת 1999, החליטה הממשלה לקבל את הצעת היועץ המשפטי לממשלה דאז ולהקים מנגנון של ועדה לאיתור מועמדים (להלן - ועדת איתור) למספר מצומצם של משרות הפטורות ממכרז על מנת לייעל את תהליך איתור המועמדים המתאימים, מחד גיסא, ולמנוע חשש למינויי מקורבים, מאידך גיסא. הוועדה אמורה לאתר מועמדים הן על בסיס פרסום לקהל הרחב והן באופן יזום, לבחון את כישוריהם ולהגיש לשר הממונה את המלצותיה. השיטה החדשה באה לשמר את הליך הבחירה השוויוני - דמוי מכרז ונטול שיקול פוליטי, ובה בעת לפתוח לציבור פתח להשתלבות במשרות בכירות בשירות המדינה בהליך יותר גמיש ממכרז.
פעולות הביקורת
בחודשים מרס 2009-נובמבר 2010 לסירוגין בדק משרד מבקר המדינה את המינויים למשרות בשירות הציבורי באמצעות ועדות איתור. הבדיקה נעשתה בנציבות שירות המדינה (להלן - הנציבות), במשרד ראש הממשלה, במשרד המשפטים, במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן - משרד התמ"ת), במשרד האוצר ובמשרד הבינוי והשיכון. תאגידים סטטוטוריים התבקשו למלא שאלונים בעניין. הבדיקה כללה כ-70 ועדות איתור מוסדרות בשירות המדינה ושלוש ועדות איתור וולונטריות. בעקבות התפתחויות שחלו בנושא במהלך הביקורת , האריך משרד מבקר המדינה את הבדיקה עד נובמבר 2010.
עיקרי הממצאים
ככלל, השרים מינו את הוועדות לאיתור מועמדים לכהונה במשרות בכירות בשירות המדינה. חברים בהן בדרך כלל חמישה אישים: נציב שירות המדינה או נציגו, מנכ"ל המשרד הנוגע בדבר ומומחים בתחומי העיסוק הנכללים במשרה הנדונה. הנציבות והמשרד הרלוונטי אמורים לפרסם לקהל הרחב הודעות בדבר המשרה הפנויה ובדבר הקמת ועדת איתור כדי שכל המעוניין בה יציג את מועמדותו . ועדת האיתור רשאית גם לפנות ביזמתה לאנשים בבקשה שיציגו את מועמדותם. על המעוניינים להגיש את מועמדותם בליווי תיעוד מתאים.
ועדת האיתור היא מנגנון ראוי, אולם גמישותו טומנת בחובה חשש לפגיעה בהזדמנות השווה של המועמדים הן בשלב המיון הראשוני לקראת הזימון לוועדה, שנעשה על סמך הטפסים שהגישו בלבד ללא כלים מקצועיים תומכי החלטה, והן כאשר השר בוחר במועמד אחד ממספר מומלצים, כמפורט בהמשך; על כן צריך להציב סכרים לשימוש בוועדת איתור, אך הדבר לא נעשה.
הרחבה ניכרת של השימוש בוועדת האיתור
בעקבות פסיקת בג"ץ ובמטרה לשפר את מנגנון הפטור ממכרז החליטה כאמור הממשלה בספטמבר 1999 (להלן - החלטה 345) להקים את מנגנון ועדת האיתור ולהחילו על מספר מצומצם של משרות הפטורות ממכרז, המאופיינות בהיבט מקצועי-מדעי מובהק או שהן בעלות אופי רגולטורי, שהממלאים אותן מופקדים על שמירת האינטרס הציבורי ונדרשת מהם מידה רבה של עצמאות ואי-תלות מקצועית.
כפועל יוצא מהחלטה 345 היה על הנציבות, בשיתוף משרד המשפטים ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, לעשות עבודת מטה לקביעת המשרות שיאוישו באמצעות ועדת איתור, ואולם הנציבות לא עשתה כן, ולפיכך לא נקבעו מגבלות לשימוש בוועדות איתור: כשהוקם מנגנון ועדת האיתור, החילה אותו הממשלה על תשע משרות בשירות המדינה, ואילו עד מועד סיום הביקורת מספרן גדל פי אחד עשר - רשימת המשרות בשירות המדינה שהממשלה אישרה לאיישן באמצעות ועדת איתור כללה כ-100 משרות. זאת ועוד, נמצא שרק מיעוטן (30%) היו במקור פטורות ממכרז - סוג המשרות שעבורו נועד מנגנון זה מלכתחילה; יתר על כן, כ-30% מהמשרות שאוישו במועד הביקורת באמצעות ועדת איתור אוישו בעבר באמצעות מכרז. בפועל, כפי שאף עולה מדברי מנכ"ל משרד ראש הממשלה והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) , מאז הקמת מנגנון ועדת האיתור ראתה הממשלה בהליך זה את דרך המלך לאיוש משרות בכירות בשירות המדינה.
מבקר המדינה בדק את המשרות שאושרו לאיוש באמצעות ועדות איתור ולא באמצעות מכרז. הבדיקה העלתה כי לא היה להן מכנה משותף: לא כל המשרות שאושרו לאיוש באמצעות ועדות האיתור היו משרות בכירות ביותר; לא הייתה אחידות במינוי למשרות מקבילות במשרדים שונים, כדוגמת משרת המבקר הפנימי - חלקן אוישו במכרזים, חלקן - באמצעות ועדות איתור, וחלקן - אף בפטור מלא ממכרז. המינוי ל-15 משרות בכירות ביותר בשירות המדינה הפטורות ממכרז ואינן משרות המכונות משרות אמון, לא היה באמצעות ועדת איתור . יצוין כי לחלקן מאפיינים זהים לאמות המידה שקבעה הממשלה בהחלטה 345 למשרות הפטורות ממכרז שיש לאיישן באמצעות ועדת איתור. נוסף על כך, במקרים מסוימים המליצה ועדת שירות המדינה (להלן - ועדת השירות) לממשלה על איוש משרות שבעבר היו חייבות במכרז, באמצעות ועדות איתור, עקב פניות חוזרות ונשנות של המשרדים ולא על בסיס קריטריונים אחידים.
מהות ועדת האיתור
במהלך השנים התגבשו שתי תפיסות עקרוניות בעניין מהות ועדות האיתור:
1. ועדת איתור כוועדה בוחרת: הממשלה קבעה בהחלטה 345 מספטמבר 1999 ובהחלטה 2541 מספטמבר 2002 עקרונות כלליים לפעולת ועדות האיתור, ובהם העיקרון שהוועדה תמליץ לשר הממונה על מועמד אחד, אם מצאה אחד שהוא המתאים ביותר, אך היא רשאית להציע לשר שניים או שלושה מועמדים. בבדיקה נמצא כי 16 מ-70 (כ-23%) ועדות האיתור המוסדרות בשירות המדינה שנבדקו המליצו על יותר ממועמד אחד. עוד נמצא שכמה ועדות איתור וולונטריות (בתאגידים סטטוטוריים ובשירות המדינה) המליצו על שלושה מועמדים. בהמליצן על כמה מועמדים בלי ציון היתרונות והחסרונות של כל אחד העבירו הוועדות לשר את הבחירה של המועמד ואפשרו לו לשקול גם שיקולים שאינם בהכרח מקצועיים גרידא. לפיכך פגעו למעשה הוועדות האלה במטרה שלשמה הוקמו.
2. ועדת איתור כוועדה ממליצה: בנובמבר 2009 הציג בוועדת השירות שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, תפיסה שונה לגבי ועדת איתור בשירות המדינה, על-פיה, ועדת האיתור היא ועדה ממיינת אשר עליה להמליץ לשר לא על מועמד אחד, אלא על שלושה, היא רשאית לדרג את המועמדים בהתאם להתאמתם לתפקיד, ועל השר להפעיל את שיקול דעתו ולבחור אחד מהם . על פי הצעה זו, גם אם לדעת ועדת איתור, מועמד אחד הוא המתאים ביותר, עליה להוסיף מועמדים כשירים פחות מתאימים ולהשאיר לשר את הבחירה. ועדת השירות החליטה לאשר עקרונית את הצעת שר המשפטים . יודגש כי הליך כזה שונה מאוד מהליך של מכרז, שכן במקום בחירת המועמד המתאים ביותר מן המועמדים הכשירים בוועדה הבחירה נעשית על ידי השר לבדו, מבין כמה מועמדים שלדעת ועדה מקצועית הם כשירים למלא את המשרה. אמנם הליך כזה עדיף על מינוי פוליטי שבו לעתים מתמנה למשרה גם מי שאינו בעל כישורים למלא אותה, אולם בבחירה בהליך כזה עדיין עלולים להיות מעורבים שיקולים נוספים לבד משיקולי ההתאמה המקצועית לתפקיד כגון התאמת תפיסת העולם של המועמד לזו של השר. על פי הצעה זו, המינוי של נושא משרה בכירה שעליו המליצה ועדת האיתור לאחר מיון ובחינה, יהיה תלוי, בסופו של דבר, בשר, אף שהמשרה אינה משרה המכונה משרת אמון. בדרך זו יהיה המינוי באמצעות ועדת האיתור דומה למשרות הפטורות באופן מלא ממכרז, ולא למינוי לאחר בחירה של ועדת מכרזים. כך יבחר הדרג הפוליטי הלכה למעשה חלק ניכר מממלאי המשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה.
3. משמעות ההכרעה בין שתי התפיסות: החלטות הממשלה שקבעו הסדרים לקציבת כהונתם של בכירים בשירות המדינה עולות בקנה אחד עם שיטת השירות הציבורי הנהוגה בישראל שבה תקופת כהונתו של נושא משרה בכירה אינה תלויה בחילופי שלטון. מנגד, התפיסה שוועדת האיתור היא ועדה ממליצה גרידא, אינה עולה בקנה אחד עם החלטות הממשלה על קציבת כהונה, שכן אילו סברה הממשלה שמינוי למשרה בכירה מסוימת צריך להיות על דעת השר הממונה על נושא המשרה, לא הייתה קוצבת את משך כהונתו בה אלא הייתה מוצאת דרך לאפשר לשר החדש להחליף את נושאהּ.
לדעת משרד מבקר המדינה, קבלת ההצעה לשינוי כללי ועדת האיתור כך שתמליץ על שלשה מועמדים ולא אחד עלולה להשפיע על מהות תפיסת שירות המדינה, שכן הדבר עלול להוביל להפיכת שירות המדינה בישראל, בפרט ממלאי התפקידים הבכירים, לשירות הנתון לאמון הדרג הפוליטי; על כן מתבקש דיון ציבורי רחב בכנסת שיבחן את משמעויות ההצעה.
אי-הסדרה בתאגידים סטטוטוריים
נוסף על משרדי ממשלה, קיימים בשירות הציבורי גם תאגידים סטטוטוריים . תאגידים אלה הם בעלי אישיות משפטית עצמאית ומשמשים מעין זרועות ביצוע של המדינה לניהול ולהסדרה של תחומים מתחומי האחריות הממשלתית ולפיקוח על הפעילות בהם. לנוכח תפקידיו של התאגיד הסטטוטורי, מן הראוי כי הליך המינוי למשרות הבכירות בו יהיה בהליך תחרותי ושוויוני שנועד להבטיח את בחירת המועמד הטוב ביותר למשרה באמצעות מכרז או ועדת איתור . בשנת 2005 המליץ בג"ץ להסדיר הסדרה כוללת את מינויָם של בכירים בתאגידים הסטטוטוריים, אולם נמצא כי משרד המשפטים או הכנסת טרם עשו זאת. בבדיקת משרד מבקר המדינה נמצא כי רק בכ-62% מהתאגידים שנבדקו התמנה המנכ"ל באמצעות ועדת איתור, בתאגיד אחד (כ-5%) - באמצעות מכרז פומבי, ובשאר התאגידים (כ-33%) - במינוי אישי של השר. לדעת משרד מבקר המדינה, על היועץ המשפטי לממשלה לשקול פרסום הנחיה להסדרה כוללת של מינוי בכירים בתאגידים סטטוטוריים באמצעות ועדות איתור עד סיום הליכי חקיקת חוק כולל לתאגידים הסטטוטוריים.
ועדות איתור וולונטריות
במקביל להפעלת מנגנון ועדת האיתור עבור משרות שהגדירה הממשלה מינו השרים האחראים לאיוש חלק מהמשרות הבכירות בשירות המדינה הפטורות ממכרז ועדות איתור שלא מכוח החלטות הממשלה (להלן - ועדות איתור וולונטריות) לאיוש משרות בכירות מסוימות בשירות המדינה ומשרות בתאגידים סטטוטוריים שאופן איושן לא הוסדר.
היה ראוי כי גם ועדות האיתור הוולונטריות יפעלו ברוח החלטות הממשלה, אשר נועדו להבטיח את מינויָם של המתאימים ביותר תוך שמירה על שוויון הזדמנויות לכל המתמודדים; ואמנם זהו המצג שהוצג לציבור. אולם הביקורת העלתה כי לכל ועדת איתור וולונטרית קבע השר שמינה אותה כללים אד-הוק לפעולתה, ואלו לא תמיד עלו בקנה אחד עם עיקרי הכללים שקבעה הממשלה לעבודתן של ועדות איתור.
אי-האחידות בפעילות ועדות האיתור הוולונטריות והגמישות של כללי עבודתן עלולים לפתוח פתח לשימוש לרעה במנגנון ועדת האיתור למינויים של מקורבים או למינויים פוליטיים.
משרד מבקר המדינה בחן את פעולתן של שלוש ועדות איתור וולונטריות: שתיים שהוקמו לאיוש משרות בשירות המדינה - משרת מנהל רשות החברות הממשלתיות ומשרת מנהל מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י), ואחת שהוקמה לאיוש משרה בתאגיד - משרת מנהל שירות התעסוקה. להלן עיקרי הממצאים:
1. הקמת הוועדות: בפברואר 2009 סיווגה הממשלה את משרת מנהל רשות החברות הממשלתיות, הפטורה ממכרז על פי חוק המינויים, כמשרה עצמאית ובלתי-תלויה שבה לעצמאות ולאי-התלות של נושא המשרה חשיבות מיוחדת, אך לא קבעה כי היא חייבת בוועדת איתור. בעקבות חוות דעת מיוני 2009 של היועץ המשפטי של משרד האוצר, עו"ד יואל בריס, ובשל בכירות המשרה החליט שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, שלא להקים ועדת איתור שתפעל ברוח החלטות הממשלה , אלא לנקוט הליך בלתי-רשמי ולהקים ועדה מייעצת לעניין המינוי; הוועדה הייתה אמורה להגיש לו כמה שמות של מועמדים מתאימים, ללא פרסום פומבי. נמצא כי הנציבות לא הביעה התנגדותה להליך המינוי אלא רק לאחר שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), עו"ד מלכיאל בלס, העלה פגמים בהליך זה.
בינואר 2008 מינה שר הבינוי והשיכון דאז (להלן - שר הבינוי דאז), בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד מני מזוז, ועדת איתור וולונטרית למשרת מנהל ממ"י. הרכב הוועדה לא תאם את רוח החלטת הממשלה, שכן עם חברי הוועדה נמנו מנכ"ל המשרד ויועצת משפטית של המשרד, אף שבהחלטת הממשלה נקבע שמנכ"ל המשרד יהיה חבר הוועדה היחיד שהוא עובד המשרד; כמו כן נעדר מההרכב נציג של הנציבות שתפקידו לשמש שומר הסף של ההליך.
2. המלצה על יותר ממועמד אחד: על פי החלטת הממשלה, על ועדות האיתור להמליץ לשר הממונה על מועמד אחד, אם מצאה מועמד אחד שהוא המתאים ביותר, אך היא רשאית להציע לשר שניים או שלושה מועמדים. נמצא כי ועדות האיתור הוולונטריות שנבדקו המליצו על יותר ממועמד אחד גם כאשר מצאו אחד שהוא מתאים ביותר, ובכך חרגו מאחד העקרונות שקבעה הממשלה. בכתבי המינוי של ועדות האיתור למשרת מנהל רשות החברות ולמשרת מנהל ממ"י הנחו שר האוצר ושר הבינוי דאז את הוועדות להמליץ להם על כמה מועמדים לתפקיד, ואכן, כל ועדה המליצה לשר על שלושה מועמדים. יצוין כי הנחיית שר הבינוי דאז ניתנה בידיעת היועץ המשפטי לממשלה דאז.
3. בחירה במועמדים בעלי זיקה לשרים: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה קובעת כי כאשר הוועדה שוקלת להמליץ על שניים או על שלושה מועמדים עליה לפנות אליהם ולבקש מהם להצהיר אם הם בעלי זיקה לשר משרי הממשלה, ואם אחד מהם הוא בעל זיקה כזאת, עליה להמליץ לשר על מועמד אחד בלבד. נמצא כי הוועדות שנבדקו המליצו על כמה מועמדים, למרות שהיו בין המועמדים שהומלצו מועמדים בעלי זיקה לשר, והשרים בחרו למשרה את המועמדים שהייתה להם זיקה אליהם. שומרי הסף של הוועדות - נציגי הנציבות או היועצים המשפטיים - לא הנחו את הוועדות להמליץ על מועמד אחד בלבד, כאמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
4. מצג של הקמת ועדות איתור ברוח החלטת הממשלה: ההודעות לציבור על הקמת שתי הוועדות הוולונטריות בשירות המדינה יצרו בו תחושה והבנה כי לכאורה הן פועלות ברוח הכללים שקבעה הממשלה, אולם, כאמור, הוועדות לא פעלו כך, ויש בכך כדי לפגוע באמון הציבור במנגנון ועדות האיתור, ובפרט באנשים שהגישו את מועמדותם למשרות בהנחה שמדובר בהליך תחרותי והוגן - ולא היא.
הפעלת ועדות איתור בשירות המדינה
אי-מימוש העדפה מתקנת: בחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951, נקבע כי בנסיבות שבהן למועמדים משני המינים יש כישורים דומים, תועדף אישה. בבדיקה נמצאו ארבע ועדות איתור בשירות המדינה שהמליצו על כמה מועמדים בעלי כישורים דומים ובהם נשים, אך הן לא העדיפו אותן ולא המליצו רק עליהן, כנדרש בחוק.
יישום החלטות הממשלה: לאחר שהממשלה החליטה על הפעלת מנגנון ועדת האיתור בשנת 1999, היה ראוי שהנציבות תגבש בסמוך לכך כללים פרטניים לעבודתן ותנסח נוהל שישמש להן תשתית. רק במאי 2009, במהלך הביקורת של משרד מבקר המדינה, עשור לאחר החלטת הממשלה בעניין ועדות האיתור ולאחר שכבר פעלו ועדות איתור רבות, הפיץ הנציב דאז נוהל בעניין הקמת ועדות איתור והפעלתן. ואולם בחלק מהנושאים הנוהל אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו בחקיקה, בהחלטות הממשלה, בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובפסיקה. אילו הוכן נוהל ראוי בעבר, אפשר שהיו נמנעים חלק מהליקויים בעבודת ועדות האיתור המתוארים להלן: בארבע ועדות בשירות המדינה שנבדקו, לא מינתה הנציבות נציג מקרב עובדיה הבכירים, אף כי ייצוג זה הוא המאפשר לנציב למלא את תפקידו כשומר סף בוועדות האיתור; לכמה ועדות מונו חברים שכישוריהם לא תאמו את הכישורים המקצועיים שקבעה הממשלה כדי שהן תוכלנה לבחון באופן מקצועי את המועמדים למשרות.
סיכום והמלצות
העדר זיקה פוליטית של עובדי השירות הציבורי והממשלתי הוא מאושיות השירות הציבורי בישראל. בשנת 1999 קידמו משרד המשפטים והנציבות את הרעיון של ועדת איתור, שמטרתו לשמר את הליך הבחירה נטול השיקול הפוליטי למשרות הבכירות ביותר, מנגנון שנועד לעצור את מגמת הגידול המהיר במשרות במינוי אישי. אולם גם למנגנון זה מגרעות, ועל כן היה צריך לתחם את השימוש בו באופן ברור. מממצאי דוח זה עולה כי במשך עשור של פעילות של ועדות האיתור לא קבעו הנציבות ומשרד המשפטים אמות מידה מפורטות למשרות בשירות המדינה שיש לאייש בדרך זו, ולא בחנו באופן שיטתי מהן המשרות המתאימות לכך. לדעת משרד מבקר המדינה, למרות היתרונות הניכרים של מנגנון ועדת האיתור שימוש לא מבוקר ולא מידתי בו חותר תחת עקרונות היסוד של חוק המינויים, והחלתו על משרות נוספות ללא הסדרה כוללת פירושם שינוי דרך המלך למינויים בשירות הציבורי באופן העוקף את החקיקה.
הצעת שר המשפטים לשינוי מהותן של ועדות האיתור בשירות המדינה לוועדות שממליצות לשרים על שלושה מועמדים, מציבה את שירות המדינה לפני פרשת דרכים של בחירה בין שתי תפיסות בעניין מינוי בכירים. לפי האחת, המעוגנת בחוק המינויים, הפקידות הבכירה ביותר בשירות המדינה היא רובד של נושאי משרות מקצועיים הממונים על פי כישוריהם, נוהגים על פי מדיניות הממשלה ומכהנים תקופה קצובה מראש. האחרת רואה בפקידות הבכירה ביותר בשירות המדינה רובד של נושאי משרות אמון שיכולותיהם וכישוריהם נבחנו אמנם בידי ועדה מקצועית, אולם לשר הממונה נותרת אפשרות בחירתם - שלעתים עלולה להיות מושפעת לא רק מכישורי המועמד אלא גם משיקולים אחרים כגון התאמה לתפיסת עולמו, והם יסיימו את כהונתם עם חילופי השלטון; קידום תפיסה זו עלול להפוך את שירות המדינה בישראל לנתון לאמון הדרג הפוליטי, בפרט בכל הנוגע לנושאי משרה בדרגות הבכירות. הכרעה בין שתי תפיסות אלו משמעותה עיצוב פני שירות המדינה במדינת ישראל, ועל כן מתבקש דיון ציבורי רחב בכנסת כדי לבחון את משמעויות ההצעה.
ועדות איתור וולונטריות, שבהן נעשה שימוש במגזר הציבורי, לעתים אינן פועלות על פי עיקרי הכללים שקבעה הממשלה. לדעת משרד מבקר המדינה, בהיעדר חובה להקמת ועדת איתור בהחלטת ממשלה לאיוש משרה מסוימת רשאי הגורם הממנה להסתייע במנגנון שונה לבחירת המועמד למשרה, ובלבד שיינקט הליך תחרותי ראוי והוגן. אולם אם נעשה שימוש במונח "ועדת איתור" להליכי בחירה שונים, יש בו כדי להטעות את הציבור על ידי יצירת מראית עין של שימוש במנגנון תחרותי והוגן שכללי עבודתו נקבעו בהחלטות הממשלה - ולא היא. על כן, עם קבלת החלטה על הקמת ועדת איתור, יש להחיל עליה את העקרונות המנחים את ועדות האיתור בשירות המדינה, בין שהיא וולונטרית ובין שהיא מוסדרת, בין שהיא בשירות המדינה ובין שהיא בתאגידים סטטוטוריים.