היפגעות ילדים בתאונות טומנת בחובה סכנה חמורה לשלומם ומטילה על משפחת הנפגע ועל החברה כולה נטל כבד, מהבחינה החברתית והכלכלית. על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים התש"ע (2009-2010) דיווחו מוסדות החינוך (בתי ספר וגני ילדים) למשרד על כ-18,000 תאונות שבהן נפגעו תלמידים.
ביולי 2001 החליטה הממשלה ש"המנהל הכללי של משרד החינוך יקבע מתכונת להדרכה, פיקוח מעקב ובקרה בכל הנוגע לתיקון ליקויי בטיחות ולהסרת מפגעים בטיחותיים במוסדות חינוך. הפעילות כאמור תתבצע באחריות ובמימון משרד החינוך". עוד החליטה הממשלה ש"נטל האחריות הישירה לבטיחות התלמידים והמורים חל על בעלי מוסדות החינוך, כאשר האחריות הכוללת חלה על משרד החינוך".
בפברואר 2002 פרסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל ובו הנחיות כלליות לניהול נושא הבטיחות במערכת החינוך וכן הנחיות בטיחות לפעילויות שונות המתקיימות במערכת החינוך, ובהן טיולים, לימודי מקצועות טכנולוגיים ומלאכה, מעבדות, קייטנות ומחנות קיץ (להלן - חוזר המנכ"ל).
במשרד החינוך פועל אגף בכיר לביטחון, שעת חירום ובטיחות סביבתית (להלן - האגף), האחראי בין היתר ל"ארגון נושא הבטיחות הסביבתית של תלמידים במוסדות חינוך". באגף פועל ממונה ארצי לבטיחות במוסדות חינוך (להלן - ממונה הבטיחות הארצי), המופקד על הבטיחות במערכת החינוך. בכל מחוז של המשרד פועל ממונה בטיחות מחוזי.
פעולות הביקורת
בחודשים נובמבר 2010 - יוני 2011 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את פעולות משרד החינוך למניעת היפגעות תלמידים בתאונות במערכת החינוך. הבדיקה נעשתה במטה המשרד. בדיקות השלמה נעשו במחוז ירושלים ובמחוז דרום של המשרד.
עיקרי הממצאים
דוחות על תאונות, ניתוחם והפקת לקחים מהם
משרד החינוך לא קבע על מי מוטלת החובה לדווח על תאונה. כמו כן לא הוגדר על איזו רמת פגיעה יש לדווח, ולא נעשתה הבחנה בין חובת דיווח על פגיעה קלה ובין חובת דיווח על פגיעה שחייבה טיפול של רופא.
נתוני המשרד בנוגע למספר התאונות שאירעו במערכת החינוך בכל שנה הם חלקיים בלבד. עקב כך ניתוח הגורמים לתאונות והפקת הלקחים שמקיים המשרד בהתבסס על נתונים אלה לוקים בחסר.
על פי הדיווחים על תאונות תלמידים במערכת החינוך, בשנת הלימודים התש"ע היה מספר התאונות המדווחות גדול בלמעלה מ-20% ממספרן בשנה הקודמת. זאת ועוד, מספר התאונות המדווחות בשנת הלימודים התש"ע היה גדול ממספר התאונות המדווחות שאירעו בכל אחת מתשע השנים שקדמו לה - דהיינו משנת הלימודים התשס"ב (2001-2002) שבה החל ממונה הבטיחות לרכז נתונים על תאונות.
משרד החינוך לא בחן את הסיבות לגידול והסתפק בהערכה שמקור הגידול הוא העלייה במודעות של בתי הספר לחובתם לדווח על תאונות.
אחת המטרות של דוחות התאונה היא הפקת לקחים. מדי שנה מכין ממונה הבטיחות הארצי דוח על אירועי בטיחות במוסדות החינוך בשנת הלימודים הקודמת, ובו נתונים על התאונות שדווחו והלקחים שהופקו בעניינן. בדוחות השנתיים חסר מידע שהיה בו כדי לסייע למשרד להפיק לקחים נוספים. למשל, אין בהם מידע על סוגי הפגיעות ועל מידת חומרתן, מידע שהיה מאפשר למשרד החינוך לנתח את המאפיינים והגורמים לתאונות החמורות; אין בהם מידע על אוכלוסיות תלמידים אשר שיעור היפגעותן בתאונות גדול יחסית לאוכלוסיות תלמידים אחרות.
התקציב לבטיחות
בשנת 2001 החליטה הממשלה שבתקציב משרד החינוך לשנת 2002 ואילך ייקבע סעיף תקציבי ייעודי לתיקון ליקויי בטיחות ולהסרת מפגעי בטיחות. בתקציב משרד החינוך לא נקבע סעיף תקציבי ייעודי לתיקון ליקויי בטיחות, דבר שאינו תואם את החלטת הממשלה האמורה.
הכשרת בעלי תפקידים בתחום הבטיחות במוסדות החינוך
המשרד לא הכין תכנית השתלמות למנהלים וגם אין להם השתלמויות וריענונים סדורים; המשרד גם לא בודק אם המנהלים שולטים בנוהלי הבטיחות; רק לקראת שנת הלימודים התשע"ב (2011-2012) הכין המשרד תכנית הכשרה לרכזי הבטיחות; לא מתקיימות השתלמויות בנושאי בטיחות המיועדות למפקחים הכוללים.
חינוך לבטיחות
למשרד החינוך אין תכניות לימודים ייחודיות בנושא הבטיחות. תכניות אלה נחוצות לנוכח העובדה שעל פי נתוני המשרד מרבית התאונות במוסדות החינוך נגרמו בגין התנהגות מסוכנת של תלמידים.
ועדות לבדיקת תאונות במוסדות החינוך ויישום המלצותיהן
נמצא כי אירעו כמה תאונות שעל פי האמור בחוזר המנכ"ל היה צורך בהקמת ועדה לבדיקתן, אך בפועל הוועדה לא הוקמה או לא סיימה את עבודתה.
עשרה מ-15 יושבי ראש של ועדות בדיקה שמונו בשנים 2008-2010 לא נכללו ברשימת בעלי התפקידים שהיו רשאים להתמנות לכך על פי חוזר המנכ"ל. כל 15 יושבי הראש לא השתתפו בהשתלמות שתכשיר אותם לתפקיד של יו"ר ועדת בדיקה.
לחלק מ-15 ועדות הבדיקה מונו גם חברים שלא נכללו ברשימת בעלי התפקידים שחברי ועדת בדיקה אמורים להיבחר ממנה. כמה מהחברים שמינה משרד החינוך לוועדות הבדיקה הללו היו אמורים לבדוק את תפקודם שלהם או את תפקוד חבריהם, והדבר עלול להעמיד אותם במצב של ניגוד עניינים.
נמצאו מקרים שבהם משרד החינוך לא יישם את ההמלצות של ועדות הבדיקה, אף שמנכ"ל המשרד אישר את ההמלצות והורה ליישמן.
פיקוח ובקרה על הבטיחות במוסדות החינוך
אחד מתפקידיו של יועץ הבטיחות המחוזי הוא לקיים מבדקים יזומים במוסדות חינוך, על פי הנחיית ממונה הבטיחות המחוזי, לשם בדיקת בטיחותם. אף ששיעור המוסדות שבהם נעשו מבדקים היה קטן והבדיקה לא הקיפה את כלל המוסדות, המבדקים שעשה יועץ הבטיחות במחוז ירושלים לא התקיימו בהכרח במוסדות חינוך שסווגו בקדימות הגבוהה ביותר, ולעתים הם אף נעשו במוסדות חינוך בקדימות הנמוכה ביותר.
ממוני הבטיחות במחוזות ירושלים והדרום אינם יודעים אילו מהמפגעים שאותרו במבדקי בטיחות לא תוקנו, אף שהם עלולים לסכן את שלום התלמידים.
מבדקי הבטיחות בבתי הספר המתבצעים בשנת הלימודים עוסקים בהיבטים הפיזיים של בטיחות בית הספר, אך לא בהיבטים הניהוליים והחינוכיים של נושא הבטיחות.
הממונים על הבטיחות במחוזות שנבדקו אינם מקיימים בקרה שיטתית שמטרתה לוודא שמנהלי בתי הספר ממלאים את הוראות הבטיחות שנקבעו בחוזר המנכ"ל בנושא ניהול הבטיחות בבתי הספר (למשל, הם אינם מוודאים שבתי הספר מכינים תכנית בטיחות מוסדית ושהם ממנים ועדת בטיחות מוסדית).
סיכום והמלצות
היפגעות מתאונות טומנת בחובה סכנה חמורה לשלומם של ילדים. על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים התש"ע דיווחו מוסדות החינוך (בתי ספר וגני ילדים) על כ-18,000 תאונות שבהן נפגעו תלמידים. הביקורת העלתה שחלק ניכר מהתאונות שבהן נפגעו תלמידים כלל אינן מדווחות למשרד.
משרד החינוך קבע בחוזר המנכ"ל כללים שנועדו לצמצם את מספר התאונות במערכת החינוך אולם לא תמיד פעל ליישומם.
לנוכח ממצאיו של דוח זה, המלמדים על ליקויים מהותיים בנושא היערכותו ופעילותו של משרד החינוך למניעת תאונות במערכת החינוך, נדרש משרד החינוך לבחון את הנושא ולפעול ביסודיות לתיקון ליקויים אלה, לרבות הליקויים הנוגעים לדיווח על התאונות, להכשרת בעלי תפקידים בתחום הבטיחות, לחינוך לבטיחות, לפיקוח על הבטיחות, ליישום מסקנות וועדות הבדיקה ולקיום הליכי הפקת לקחים.