נסיעות תיור של ישראלים לחוץ לארץ הן בבחינת יבוא סמוי של שירותים מחוץ לארץ, שכן כרוכות הן בהוצאת מטבע חוץ בדומה ליבוא של נכסי תצרוכת. ואולם בעוד שהמחיר, שבו מוכר משק המדינה את הדולר על יבוא סחורות הוא גבוה בשל המכסים, מסי קנייה ומתחי שיווק, המתווספים עליו, הרי על המחיר הרשמי שבו מוקצב מטבע חוץ לנסיעות מתווסף מס נסיעות בלבד.
כספי מטבע חוץ, המועמדים לרשותם של תושבי ישראל, היוצאים לחוץ לארץ, עם שהם מהווים אחוז לא גבוה מכלל ההוצאות של המדינה במטבע חוץ, מצטברים לכדי סכומים ניכרים; עלייה תלולה חלה בהם במיוחד גשנתיים האחרונות. בעוד שבשלוש השנים 1970- 1972 הגיעו הקצבות אלה, לפי נתוני אגף מטבע חוץ לסך 60 ,45 ו-70 מיליון דולר, בהתאמה, הסתכמו ההקצבות בשנת 1973 בסך של 105 מליון דולר, והאומדן לשנת 1974 היה 150 מליון דולר *. נתונים אלה אינם כוללים הוצאות במטבע חוץ בעד הסעת הנוסעים לחוץ לארץ, המגיעות לכדי 1/3 מסכום ההקצבות לנוסעים. בהתחשב בכך, שיתרות המדינה במטבע חוץ הסתכמו, לפני שינוי שער הלירה, בסוף אוקטובר 1974 לפי נתוני בנק ישראל- בפחות מ-1 מיליארד דולר, הרי העלות במטבע חוץ של נסיעות תושבי המדינה לחוץ לארץ היא בעלת משקל של ממש.
בחודשים אוקטובר ונובמבר 1974 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת על פעולות אגף מטבע חוץ באוצר בתחום הקצבת מטבע חוץ לנסיעות לחוץ לארץ.