בית הסוהר באשקלון שוכן בבניין משטרה מסוג טאגרט, שנבנה בימי המנדט הבריטי. עד 1967 שימש בניין זה את משטרת ישלאל, ולאחר מלחמת ששת הימים, עם העלייה התלולה במספרם של אסירי הפעילות החבלנית העוינת (להלן פח"ע), הועבר לרשות שירות בתי הסוהר, במיתקן כליאה נוסף לאסירים מתושבי השטחים המוחזקים וארצות האויב. לצורך זה הוקמה סביב הבניין חומה ולפניה גדר חיצונית; הורכבו מערכת תאורה חיצונית ומרכז בקרה פנימי לבניין על אגפיו. חדרי המבנה הותאמו להחזקת אסירים ונעשו סידורים נוספים למטרה זו.
בית הסוהר באשקלון מסווג בדרגת בטחון מירבית, והוא מיועד לשפוטים לתקופות ארוכות - בדרך כלל מ-15 שנים ומעלה.
בתחילת שנות השבעים נעה המצבה היומית הממוצעת בבית הסוהר בין 460 ל-480 אסירי פח"ע; בשנת 1976 - עד לפתיחת אגף חדש במארס 1977 - היה הממוצע היומי של אסירי פה"ע בבית הסוהר 421 איש, ועם פתיחת האגף החדש, חזר הממוצע לרמה הקודמת. באותה שנה הוחזקו בבית הסוהר גם מספר אסירים יהודים, בנפרד מאסירי פח"ע, ובתנאי מאסר קלים יותר, בדומה לתנאים שבמחנה מעשיהו. אסירים אלה הועסקו בעבודות שונות ובשירותים. מספרם של האסירים היהודים ב-1976 היה שמונה, בממוצע יומי, ובתחילת 1977 עלה ל-16.
בחודשים פברואר עד אפריל 1977 ערך משרך מבקר המדינה ביקורת כוללת בבית הסוהר, בעיקר בתחומים: כוח אדם, סדרי האבטחה, אחזקת נשק, תנאי מאסר, סדרי ענישה, תעסוקת אסירים והטיפול הרפואי הניתן להם.