הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן - רשות המים או הרשות) היא הרשות המאסדרת ומפקחת על מתן שירותי המים והביוב בישראל. מועצת רשות המים (להלן - מועצת הרשות) מופקדת, בין היתר, על קביעת תעריפים והיטלים של מים וביוב. החל בינואר 2010 ביצעה מועצת הרשות רפורמה בתעריפי המים, אשר בעקבותיה העלתה את תעריפי המים בכשלושים אחוזים. הרפורמה מושתתת בין היתר על עקרון העלות הריאלית, ולפיו התעריפים ייקבעו לפי העלות הריאלית של אספקת שירותי המים והביוב. רפורמה זו גובשה על בסיס רפורמת תיאגוד תאגידי המים והביוב, שבה חויבו רשויות מקומיות להקים תאגידי מים וביוב (להלן - תאגידים) שיספקו שירותי מים וביוב בתחומן. לרפורמה קדמו הליכים ארוכים של עבודת הכנה, שבהם התייעצה הרשות עם גורמים מקצועיים מתחומים שונים ואף קיימה כמה סבבים של שמיעת תגובות והצעות מגורמים מעוניינים ומהציבור הרחב בכתב ובעל פה. דוח זה עוסק בעיקר בתעריף לצרכנים הביתיים.
פעולות הביקורת
בחודשים פברואר 2011 - נובמבר 2011 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את דרכי קביעת תעריפי המים. כמו כן, נעשתה בדיקת מעקב אחר יישום הערות הביקורת שנכללו בחוות הדעת של מבקר המדינה מדצמבר 2009 בנושא קביעת מחיר המים.
ממצאי הביקורת העיקריים עודכנו עד אפריל 2012. הביקורת נעשתה ברשות המים, במשרד האוצר ובמשרד האנרגיה והמים. בדיקות משלימות נעשו ברשות החברות הממשלתיות, במקורות חברת מים בע"מ (להלן - מקורות), במוסד לביטוח לאומי, במרכז השלטון המקומי, בכמה תאגידי מים וביוב ובכמה רשויות מקומיות.
עיקרי הממצאים
1. ברפורמת התיאגוד חויבו הרשויות המקומיות להקים תאגידים, בין היתר כדי שכספי משק המים לא ישמשו את הרשויות המקומיות למטרות שמחוץ למשק המים, אלא יושקעו בתשתיות המים והביוב. אולם בפועל הוסיפה מועצת הרשות לתעריפים מרכיב המכונה "תשואה מוכרת על ההון הזר" . כאשר אין לרשות המקומית יתרת חובה בגין לקיחת מלוות מים וביוב , נעשה במרכיב זה שימוש שרפורמת התיאגוד נועדה למנוע - הוצאת כספים ממשק המים והביוב על צרכים אחרים של הרשויות המקומיות. נוסף על כך, משרד האוצר פעל להקלת הוצאת כספי משק המים כדיבידנד שמשלמים התאגידים לרשויות המקומיות, באמצעות ביטול המס על דיבידנד זה למשך חמש שנים.
2. בתעריפי המים שקבעה מועצת הרשות לצורכי בית נכלל סבסוד למטרות אחרות, ובהן למגזרי החקלאות והתעשייה. בשנים 2010-2011 היה סבסוד זה כ-10% מהתעריף המשוקלל לצרכן הביתי. הסבסוד לחקלאות ולתעשייה נובע מכך שמועצת הרשות פרסה על פני כמה שנים את המעבר של החקלאים והתעשיינים לתעריף מבוסס עלות במסגרת הרפורמה. פריסה זו נעשתה בהתאם למדיניות הממשלה. לעומת זה, התעריף לצרכן הביתי הועלה באופן חד ובתקופה קצרה ביותר. עלייה חדה זו נבעה לא רק מהמעבר לתעריף המבוסס על עלות המים שצורכים הצרכנים הביתיים, אלא גם מהסבסוד לחקלאים ולתעשיינים, שאותו העמיסה רשות המים על הצרכנים הביתיים. נתונים כמותיים על כל הסבסוד המגזרי לא פורסמו לציבור לפני קבלת ההחלטות במועצת הרשות ובשל כך לא היה יכול הציבור להתייחס לכך בתגובותיו בשימוע שקיימה המועצה טרם קבלת ההחלטות.
3. התעריף לצרכן הביתי נקבע בשתי מדרגות: תעריף נמוך לכמות מים בסיסית (להלן - הכמות המוכרת) ותעריף גבוה לכל כמות נוספת שנצרכת מעבר לכמות המוכרת. הליך קביעת הכמות המוכרת ברשות נעשה ללא עבודת מטה מעמיקה דייה המבוססת, בין היתר, על נתונים כלל-ארציים של צריכה לנפש ועל נתונים חברתיים-כלכליים ופיזיולוגיים וכן על מתודולוגיות כלכליות. לא היה בסיס מוצק לקביעת הכמות המוכרת על 2.5 מ"ק לנפש לחודש במשך שנה וחצי מתחילת הרפורמה בינואר 2010 ולקביעתה על 3.5 מ"ק לנפש לחודש מיולי 2011.
4. על אף הערות משרד מבקר המדינה בחוות הדעת מדצמבר 2009, עד מועד סיום הביקורת, נובמבר 2011, לא קבע משרד האוצר הסדר בדבר מתן הנחות או הגדלת מכסה לאוכלוסיות החלשות כגון עניים, נכים וקשישים וממילא רשות המים לא קבעה מנגנון ליישומו. לאחר סיום הביקורת, במרץ 2012, הודיע משרד האוצר בישיבת ועדת הכספים של הכנסת על הסכמתו להקציב כ-42 מיליוני ש"ח להגדלת המכסה המוכרת לנכים. רשות המים מסרה למשרד מבקר המדינה כי היא נערכת ליישום ההחלטה החל ביולי 2012.
5. אף שחלפו כשנתיים מאז החלה רפורמת התעריפים, טרם ביצעה מועצת הרשות אסדרה לטווח ארוך המבוססת על בדיקה מעמיקה של כל ההיבטים של מרכיב חברת מקורות בתעריף לצרכן, שהוא המרכיב הגדול ביותר בתעריף לצרכן, והמהווה כ-24.5% וכ-50% מהתעריף הנמוך ומהתעריף הגבוה לצרכן, בהתאמה. בפועל, מרכיב זה מבוסס במידה רבה על תחשיבים ואומדנים שנקבעו בהסכם העלויות שנחתם בין המדינה למקורות בשנת 1993, בתוספת שינויים שקבעה המועצה בעקבות בדיקות שעשתה בחלק מהמרכיבים של תעריף זה.
6. בתעריף לצרכן שקבעה מועצת הרשות לשנים 2009-2011 היא הכירה בדמי השימוש שמשלמת מקורות לחברת המוביל הארצי ונכסים בע"מ (להלן - המפא"ר) בסך של כ-300 מיליוני ש"ח בשנה בתוספת מע"ם. בחלק מסכום זה חייבה המועצה את הצרכנים בשנה השוטפת וחלקו נקבע כחוב צרכני, שבו יחויבו הצרכנים בתעריף בשנים שלאחר מכן . מבדיקה שעשתה הרשות בשנת 2011 עלה כי יש להפחית דמי שימוש אלה לכ-70 מיליוני ש"ח בתוספת מע"ם לשנה, קביעה שעליה חולקת חברת מקורות. לפי עמדת רשות המים, חוב צרכני זה צריך להימחק, כיוון שאין הוא מבוסס על עלויות ריאליות הנדרשות לאספקת השירותים. אף על פי כן, טרם התקבלה החלטה במועצת הרשות בנוגע למחיקת החוב הצרכני, המסתכם לטענת הרשות, בכ-700 מיליוני ש"ח.
7. מועצת הרשות טרם הסדירה את תעריף היטלי המים והביוב שנועדו למימון הקמתן, חידושן ושיקומן של תשתיות מים וביוב. בפועל, חלים ההיטלים שקבעו הרשויות המקומיות ערב הקמת התאגידים. שיטת חישוב היטלים אלה אינה אחידה, וממסמכי רשות המים עולה כי הם גבוהים בהרבה מהעלות הריאלית.
8. במרכיב ההוני , שהוא כ-17.4% מהתעריף הנמוך לצרכן וכ-11% מהתעריף הגבוה לצרכן, נכללת תשואה על שווי נכסים שהרשויות המקומיות העבירו לתאגידים, אף שהצרכנים כבר השתתפו במימון נכסים אלה כששילמו היטלי מים וביוב.
9. עד נובמבר 2011 הוקמו 52 תאגידי מים וביוב המאגדים 137 רשויות מקומיות, ואילו 48 רשויות מקומיות החייבות בתיאגוד טרם התאגדו. עמדת רשות המים היא כי תיאגוד אזורי וצמצום משמעותי של מספר תאגידי המים הקיימים יביאו לתועלות משמעותיות למשק המים. אחת ממסקנות טיוטת דוח שהגיש יועץ חיצוני לרשות בינואר 2011 (להלן - טיוטת דוח היועץ) היא כי מספר התאגידים האופטימלי בתחומי כל הרשויות המקומיות החייבות בתיאגוד הוא 13. טיוטת דוח היועץ מצביעה על חיסכון צפוי מאיחוד תאגידים על פי המלצתה בהיקף של כ-500 מיליוני ש"ח ופוטנציאל להפחתת מחיר המים בכ-7%. אף שחלפה כשנה מאז הוגשה טיוטת דוח היועץ, לא הביאה אותה רשות המים לדיון במועצת הרשות ולא ביקשה מהיועץ שיגיש לה נוסח סופי של הדוח. רשות המים הסבירה כי עיכוב צמצום התאגידים נובע בין היתר מהקושי להתמודד עם התנגדויות.
סיכום והמלצות
הביקורת על תעריפי המים העלתה ליקויים כבדי משקל באופן יישום הרפורמה על ידי משרד האוצר ורשות המים, תוך פגיעה בציבור הצרכנים הביתיים. רפורמת תעריפי המים התבססה על עקרון העלות הריאלית ומשק כספים סגור. היא נקבעה בין השאר על בסיס רפורמת התיאגוד, שנועדה, בין היתר, להביא לכך שכספי משק המים והביוב ינוהלו על פי עקרון משק כספים סגור. ממצאי הדוח מצביעים על חריגות מעקרונות אלה בתעריף לצרכן.
על משרד האוצר ומועצת הרשות לפעול לקביעת תעריף המים לצרכן הביתי בסכום הנכון לפי העקרונות שנקבעו ובהם עקרון העלות הריאלית. פעולה זו עשויה לאפשר הפחתה של התעריף לצרכן הביתי בשל צמצום החריגות האמורות, בין היתר על ידי הפסקת מימון הסבסוד למגזרי החקלאות, התעשייה ומגזרים אחרים מהתעריף לצרכן הביתי; בחינה מעמיקה ומדוקדקת של העלויות המוכרות של חברת מקורות הכלולות במרכיב מקורות בתעריף לצרכן וכן של דמי השימוש למפא"ר; בחינה מעמיקה של מרכיבי ההון בתעריף לצרכן והסדרתם הכוללת, לרבות הסדרת תעריף היטלי המים והביוב תוך מניעת חיוב יתר העולה על העלות הריאלית, וצמצום מספר התאגידים. נוסף על כך, ראוי כי משרד האוצר ומשרד האנרגיה והמים, בשיתוף רשות המים והמוסד לביטוח לאומי, יבצעו עבודת מטה מעמיקה שתבחן את הצרכים של האוכלוסיות החלשות והדרכים לסייע להן, נוסף על אוכלוסיית הנכים ובעלי המוגבלויות, ויביאו את מסקנותיה לדיון בממשלה.
נוכח הליקויים שנמצאו בדוח זה בתעריף שנקבע לצרכן הביתי מן הראוי שהממשלה בכלל, ומשרדי האוצר והאנרגיה והמים בפרט, בשיתוף רשות המים, יבחנו מחדש את המצב שנוצר ויפעלו לתיקון הליקויים.