חלוקת דואר - על פי פקודת הדואר (נוסח חדש), תשל"ז-1976 (להלן: הפקודה) שבאה במקום פקודת בתי הדואר משנת 1937 על תיקוניה, הוטל על משרד התקשורת לעסוק בקבלת דברי דואר ומסירתם לייעודם, הובלתם בישראל, אליה וממנה. שר התקשורת אחראי לשירות זה בדרך ובתנאים שיראה למועיל. ביצוע התפקיד מוטל על שירותי הדואר שבמשרד התקשורת, והם מורכבים: מהנהלה; משלושה בתי דואר בשלוש הערים הגדולות ובראשם מנהל בית הדואר, ומשלושה מחוזות- הצפון, המרכז והדרום- ובראשם מנהל מחוזי. כל מנהל אחראי על בתי הדואר, הסניפים והסוכנויות שבתחומו.
הטיפול בדברי הדואר עובך כמה שלבים עיקריים : איסופו מתיבות הדואר, העברתו אל מרכזי מיון, מיונו, הובלתו אל בתי הדואר שבאיזור היעד, מיון לפי אזורי חלוקה וחלוקתו לאוכלוסייה. הדואר מחולק - רק בימי חול - במועוטו לתאי דואר, שנרכשו על ידי המעוניינים בשירות זה (כ-27%), וברובו - כ-64% - לתיבות דואר שבבתים על ידי דוורים, המהווים כ-29% מכלל כוח האדם בשירותי הדואר. שאר דברי הדואר (9%) מחולקים באמצעות קווי דואר נע, על ידי סוכנויות דואר, ועל ידי אנשים המועסקים על פי חוזה ומקבלים תשלום על פי כמויות הדואר שחילקו (להלן: מחלקים כפריים).
הגידול השנתי הממוצע בכלל כמויות דברי הדואר, לפי נתוני שירות הדואר,מגיע לכ-2% לשנה. בשנת הכספים 1977 הגיעה כמות דברי הדואר לכ-450 מיליון יחידות. מכמות זו, כ-95% הם דברי דואר רגילים והשאר - רשומים או נמסרים בשירות מסירה מיוחד.
בחודשים נובמבר-דצמבר 1978 בדק משרד מבקר המדינה נושאים מרכזיים בתחום חלוקת הדואר לאוכלוסייה, בעיקר: כוח האדם המועסק בחלוקה וטיב השירות הניתן לציבור עוד נבחנו הפעלתן של שיטות נוספות לחלוקת דואר. הבדיקה נעשתה בהנהלת השירות, בשלושה בתי הדואר הראשיים , ובשלושת המחוזות (בדבר ביקורת קודמת בנושא מיון דואר ארצי וניתובו ראה דו"ח שנתי 22, עמ' 640).
העברת יהלומים באמצעות שירותי הדואר - ענף היהלומים בישראל נזקק לשירותי הובלה בהיקף גדול אל מחוץ למדינה ואליה. העברת היהלומים נעשית במספר שיטות: שיטה ישירה בהובלה אישית על ידי בעל היהלומים עצמו או על ידי שליח; שיטת מטען אווירי, דהיינו באחריות חברת תעופה - בעיקר מאפריל 1978; ובדואר אוויר רשום. הדרך האחרונה היא הזילה ביותר ולכן גם הייתה עד אפריל 1978 המקובלת ביותר (ראה להלן).
בשנים האחרונות אירעו מספר רב של מקרי גניבה של יהלומים, שנשלחו באמצעות שירותי הדואר - בין במהלך של משלוחי דואר יוצא ובין של משלוחי דואר נכנס. לפי נתוני מכון היהלומים, הגיע הערך הכספי של יהלומים שנגנבו בשנת 1976, ל-1.7 מיליון $; וב-1977, לכ-1.4 מיליון $. על כן חיפשו הגורמים השותפים לנושא - משרד התקשורת, הנהלת נמל התעופה בן-גוריון, מכון היהלומים שבמשרד התעשייה המסחר והתיירות ומשטרת ישראל- דרכים להגברת אמצעי האבטחה בתהליך העברת היהלומים. בחודשים ספטמבר-ואוקטובר 1978 בדק משרד מבקר המדינה את הצעדים שננקטו למניעת מעשי גניבה ובמהלך משלוחי יהלומים בדואר. הבדיקה נערכה ביחידת קצין הבטחון של משרד התקשורת במחוז ת"א והמרכז, ובירורי השלמה נערכו עם מכון היהלומים, משטרת נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) והנהלת נתב"ג.
המשך קריאה בקובץ המצורף.