תכנית הפיתוח של מפעלים שייצורם מתבסס על תזקיקי נפט - בהמשך לביקורת שנערכה ב-1976 על תכנית הפיתוח של מפעלים, שייצורם מתבסס על תזקיקי נפט, ובמקביל לביקורת שעורך משרד מבקר המדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן בז"ן), המבצעת חלק ניכר מתכנית זו, בדק משרד מבקר המדינה, בחודשים יוני-דצמבר 1978, את דרך הוצאתה של התכנית מן הכוח אל הפועל*.
ב-1972 ערכה בז"ן תחזיות בדבר גידול צריכת תזקיקי דלק בארץ למשך העשור הבא. על יסוד תחזיות, שהתבססו בעיקר על הגיאות הכלכלית של תחילת שנות ה-70, עיבדה בז"ן תכנית-אב לפיתוח מערכות הזיקוק שלה ולפיתוח תעשיות כימיות ופטרוכימיות, המשתמשות בחומרי זינה, המתקבלים מב"זן, כחומר מוצא לייצורן.
תכנית זו כללה מספר פרויקטים בתחום התעשיות הכימיות והפטרוכימיות בהשקעה שנאמדת אז ב-326 מיליון $ (תיאור הפרויקטים הובא בדו"ח שנתי 26 של מבקר המדינה). התכנית התייחסה בחלקה להרחבות ולתוספות של מתקנים במפעלים שבבעלות מלאה של בז"ן, ובחלקה לתכניות פיתוח של מפעלים שבבעלותן של חברות בת וחברות מסונפות של בז"ן, וכן של חברות שבבעלות פרטית.
מחמת מורכבות התכנית והתלות ההדדית הרבה שבייצור המוצרים המתוכננים מינו באוגוסט 1973 שר האוצר, שר המסחר והתעשייה ושר הפיתוח את המנהל הכללי של בז"ן לתאם, בעזרת צוות מקצועי, את ביצוע התכנית. המתאם הציג את התכנית בפני ועדת השרים לענייני כלכלה; לביקורת לא הומצאה כל החלטה של הוועדה שנתקבלה בתום הדיון. המתאם מסר מדי פעם בפעם לוועדה מידע כללי על שלבי הביצוע.
בשל השינויים הקיצוניים, שחלו בסוף 1973 במחירי דלק ומוצריו, ציוד וחומרים אחרים, על השלכותיהם, ערך הצוות המתאם ב-1974 תכנית מתוקנת, שלפיה הוקפא חלק מהתכנית המקורית; היקף ההשקעות בחלק שנותר לביצוע נאמד ב-350 מיליון $, במחירי 1975. להלן פירוט על החברות המקימות את המתקנים, הבעלות על חברות אלה ונתונים על המתקנים שנכללו בתכנית המתוקנת.
סיוע מיוחד למפעלים בענף הפטרוכימיה - איחוד שערי החליפין ליבוא וליצוא, שהיד, באוקטובר 1977, הביא לשינויים ברווחיותם של מפעלים רבים. קודם להאחדת שערי החליפין, היו היצואנים, שהערך המוסף של תוצרתם עלה על 25%, זכאים להחזר מסים קיפים על יצוא (להלן החזר) בסכומים, שנקבעו לכל דולר-יצוא, בהתאם לחמש קבוצות ערך מוסף; היבוא היה חייב בהיטל בטחון.
היו מוצרים שסווגו בקבוצות ערך מוסף גבוהות מאלו שהתחייבו משעור הערך המוסף בייצורם.
בהתאם לשיעורים היחסיים של היטל הבטחון ושל ההחזר, הביאו האחדת השערים ליבוא וליצוא והפיחות בשער המטבע הישראלי לכ-15 ל"י לדולר - שנלווה אליה, להגדלת הרווחיות של מפעלים, שקבלו החזרים לפי קבוצת הערך המוסף שאליה, אמנם השתייכו מוצריהם על פי הערך המוסף בייצורם. גדלה גם רווחיותם של המפעלים,שקיבלו החזר לפי קבוצת הערך המוסף הגבוהה ביותר - למעלה מ-65% - בעוד שלמעשה השתייכו לקבוצה יותר נמוכה ושיעור הערך המוסף שלהם, בפועל, לא היה נמוך מ-56%. רווחיותם של מפעלים, שההחזר חושב להם על פי קבוצת הערך המוסף הנמוכה, גדלה כאשר שיעור הערך המוסף שלהם, בפועל, היה גבוה מ-20%.
מפעלים, ששיעור הערך.המוסף במוצריהם היה נמוך מהשיעורים שצויינו לעיל, ואף על פי כן סווגו בקבוצות הגבוהות יותר, נפגעו כתוצאה מאיחוד השערים. נפגעה גם רווחיותם של מפעלים, שלא נדרשו לשלם היטל יבוא על חומרי הגלם המיובאים, ששימשו לייצור באותם מפעלים.
המשך קריאה בקובץ המצורף.