הפקעת זכויות במקרקעין - הסמכות להפקיע זכויות במקרקעין לצורכי ציבור במדינת ישראל מעוגנת במספר.פקודות מתקופת השלטון המנדטורי ובחוקים מאז הקמת המדינה. המרכזי והעיקרי שבדברי חקיקה אלו הוא פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בין שאר החוקים הנוגעים לעניין חשוב חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.
הסמכות להפקיע על פי הפקודה נתונה בירי שר האוצר. הטיפול המינהלי הכרוך בהפקעות הליכי הרכישה, בכלל זה תפישת החזקה במקרקעין הלכה למעשה, משא ומתן עם הבעלים, קביעת הפיצויים ותשלומם- הוא בידי מינהל מקרקעי ישראל.
בדו"ח שנתי מס' 2 משנת 1973 (עמ' 29) העיר נציב תלונות הציבור הערות עקרוניות בסוגייה של הפקעת זכויות במקרקעין; בין היתר הוצע הצורך בניסוח הגדרה מפורטת ומשמעותית בנושא "צורך ציבורי"; אף הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שמסקנותיה אושרו על ידי מליאת הכנסת, התייחסה לכך. מאז נעשו שינויים בחוק אך לא בנושא זה.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
עיסקאות הקצאה - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) מקצה קרקעות לצורכי הקמתם של מבנים למגורים ולמפעלים כלכליים.
במשך שנת 1978 ערך משרד מבקר המדינה, לסירוגין, ביקורת בהנהלת המינהל ובמשרדים המחוזיים בירושלים, בתל אביב ובחיפה על עסקאות של הקצאת קרקע להקמת בתי מלון ולצורכי מגורים ומלאכה. הביקורת הקיפה 30 עסקאות, רובן במחוז ירושלים. להלן ממצאים המתייחסים לשמונה מהן.
קרקעות קק"ל שבידי שלוש חברות שיכון - עם הקמת מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1961 , היו ברשותן של שלוש חברות שיכון קרקעות, שנמסרו להן בשנים קודמות על ידי הקרן הקיימת לישראל להקמת שיכונים. לפי תנאי ההסכמים, שהיו נהוגים אז, נמסרו הקרקעות לחברות לתקופות קצרות, בדרך כלל לשנה אחת, ובסיומן- אם הבנייה עליהן לא החלה- היה על החברה להחזירן לידי הקק"ל. לדברי החברות,, הן שילמו דמי חכירה ראשוניים, על חלק מהקרקעות, ולגבי חלק אחר של הקרקעות הן השתתפו, בשיעורים שונים, ברכישתן יחד עם הקק"ל.
בשנת 1963 ערך המינהל הסדרים עם החברות, שלפיהן יש לנצל את כל הקרקעות האלה לבנייה תוך חמש שנים, ואלה שלא ינוצלו בתקופה האמורה, יוחזרו למינהל. בעקבות ביקורת שנערכה בשנים 1965 ו-1968 קבע מבקר המדינה, שלמינהל לא היו נתונים מלאים על קרקעות הקק"ל הפנויות שנמסרו לחברות והיו ברשותן, להוציא רשימות של קרקעות, שהחברות. המציאו בשנים 1962- 1963 (ראה דו"ח שנתי 16 של מבקר המדינה עמ' 291 , ודו"דו שנתי 20 , עמ' 358).
המשך קריאה בקובץ המצורף.