בית עלמין ליד מוסד ציבורי - בשנות החמישים קלטו מוסדות מלב"ן בפרדס חנה, בעין שמר ובשער מנשה אלפי עולים קשישים. כיוון שלרבים מהם לא היו קרובים בארץ, היד, על מלב"ן לטפל בענייני קבורתם של נפטרים מקרב אוכלוסייה זו של קשישים, ולתכלית זו הקצה בשער מנשה חלקת אדמה לבית עלמין. מההתכתבות שבמרכז הגריאטרי בפרדס חנה עולה, שלא הייתה הכשרה מספקת של שטח בית העלמין ואף לא מונה גוף מתאים לטיפול בקבורתם של נפטרים.
בשנת 1973 נסגרו מוסדות מלב"ן בעין' שמר ובשער מנשה, והקשישים הועברו למרכז הגריאטרי בפרדס חנה, שהבעלות עליו עברה ב-1976 למשרד הבריאות (ראה דו''ח שנתי 28, עמ' 367). המרכז הוסיף לטפל בקבורתם של נפטרים ללא קרובים. מספר הנקברים בבית הקברות בשער מנשה בשנים הראשונות לקיומו היה עד ל-200 לשנה; בשנת 1977 הגיע המספר לכ-50
המשך קריאה בקובץ המצורף.
מכירת תמיסה למיחזור - התמיסה שבה מושם סרט רנטגן בתהליך הפיתוח, ניתן- לאחר השימוש- להפיק ממנה מתכת כסף. לשם מכירת התמיסה שבמכוני הרנטגן במוסדות משרד הבריאות פרסם משרד הבריאות ב-1975 מכרז, שבו זכה קבלן.
במאי-יוני 1978 בדק משרד מבקר המדינה את תנאי ההסכם עם הקבלן ואופן הפעלתו במוסדות משרד הבריאות. הבדיקה נערכה במשרד הראשי ובששה בתי חולים כלליים (איכילוב, חדרה, יפו, רוטשילד, רמב"ם, ותל-השומר).
בינואר 1976 אישרה ועדת הרכישות המרכזית של משרד הבריאות את הצעת הקבלן לרכישת התמיסה שבמכוני הרנטגן במוסדות המשרד. ההסכם עם הקבלן נחתם רק ביולי 1977 , לתקופה של שנתיים, בתוקף למפרע מ-1.7.1976 ועד 30.6.1978; הוא מתחדש אוטומטית לשנה נוספת, אם הצדדים לא החליטו אחרת. עותקים מההסכם- להבטחת הפעלתו לתנאיו- העביר משרד הבריאות לבתי החולים באוקטובר 1977. השהיית פעולות אלו למשך 18 חודש ויותר ממועד אישור ההצעה על ידי ועדת הרכישות המרכזית היתה אחד הגורמים לתקלות במילוי תנאי ההסכם- כפי שיובא להלן- מה גם שהקבלן עסק באיסוף התמיסה עוד בשנת 1974, על פי הסדר שונה מהנקבע בהסכם.
בהסכם מיולי 1977 נקבע: בעד כל ליטר תמיסה ישלם הקבלן סך 3.22 ל"י- הסכום צמוד למחיר הכסף בבורסה שבלונדון ולשער £ ליום 1.7.1976, ויעודכן אחת לשלושה חודשים. התשלום בעד הכמויות שנאספו במשך חודש יבוצע לא יאוחר מהעשרה בחודש שלאחריו, לפי דיווח שיוכן על ידי האחראי במכון הרנטגן שבבית החולים.