מחסנים רשויים - מחסן רשוי מוגדר בפקודת המכס כמקום, שניתן עליו רשיון ממנהל אגף המכס והבלו להפקיד בו טובין רשומים להחסנה ושבו מותר להניחם, להחזיקם ולהבטיחם, כשהם נתונים לפיקוח רשות המכס. הפקודה מכירה בקיומם של שני סוגי מחסנים רשויים: מחסן כללי- המשמש להחסנת טובין של כל אדם, תמורת תשלום לבעל המחסן; מסחן פרטי- המשמש להחסנת טובין של בעל הרשיון בלבד להחזקת המחסן. בפקודה מפורטים ההסדרים להחסנת הטובין במחסנים רשויים, ולפיהם רשאי מנהל האגף להתיר החסנתם של טובין מיובאים חבי מכס במחסן כזה לתקופה של עד שנה, תוך אפשרות להארכתה, ובכך לדחות למעשה את תשלום כל מהסים העקיפים, החלים עליהם עד למועד שחרורם מהמחסן הרשוי. ההסדרים נועדו להקל הן על יבואנים, שהם גם בעלי מפעלים לייצור טובין ליצוא ולשוק המקומי, והן על יבואנים של מוצאים מוגמרים לצריכה מקומית במימון המלאי שהם מחזיקים מעבר לצריכה השוטפת; וגם לאפשר להם קבלת הנחה מסחרית בשל קניית טובין בכמויות גדולות והקטנה משמעותית של ההוצאות הנלוות.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
קביעת ערך לצורכי מכס- הוצאות לטובת הספק - לפי סעיף 130 לפקודת המכס, ערכם של טובין מיובאים, לענין דיני המכס, הוא המחיר שאפשר להשיג בעדם בשעת פדיונם במכירה בשוק הפתוח, כשהמוכר והקונה אינם תלויים זה בזה (להלן- המחיר המקובל). מתפקידו של מעריך בבית המכס לקבוע את ערך הטובין לצורכי מכס, אם נראה לו, שהמחיר בחשבון המכר, שמציג היבואן, קטן מהמחיר המקובל. לעתים נובע השוני במחירים מהנחה במחיר, שאותה נותן הספק בחוץ לארץ ליבואן בלעדי של מוצריו וההנחה נועדה לכסות הוצאות שיש לספק בגין פרסום המוצר והפצתו, או בגין מתן שירות ואחריות ללקוח- בלשון אגף המכס: "הוצאות לטובת הספק".
כדי להתאים את המחיר בחשבון המכר למחיר המקובל, מעלה המעריך את ערך הטובין בשיעור מסוים (להלן- הרמה) כששיעור זה אמור להיות זהה לשיעור הוצאותיו של היבואן לטובת הספק מכלל רכישותיו מספק זה. שיעור הרמה יכול להקבע על סמך בדיקת ספריו של היבואן ושל החוזה שבינו לבין הספק, או על סמך הצהרה חתומה בידי רואה-חשבון, בדבר שיעור ההוצאות לטובת הספק, שהיו ליבואן.
המשך קריאה בקובץ המצורף.