חופי הים התיכון בארץ משתרעים לאורך כ-197 ק"מ. מגבול רצועת עזה בדרום ועד גבעת אולגה בצפון מתמשך לסירוגין, לאורך כ-60 ק"מ, מצוק כורכר חופי תלול בעורפה של רצועת חוף חולית צרה, שרוחבה נע בין 10 מטרים עד 30 מטרים. המצוק החופי בנוי משכבות מתחלפות של כורכר, חמרה וחול.
המרכיבים העיקריים של רצועת החוף של ישראל בקטע שבין עכו לרצועת עזה הם סדימנטים (חול , טין) שהוסעו מנהר הנילוס לדלתא של הנילוס. לאורך חופי ישראל כיוּון ההסעה העיקרי של הסדימנטים הוא לצפון, במקביל לקו החוף המקומי.
מצוק הכורכר החופי נהרס בקביעות, אם כי בקצב לא אחיד, ואגב כך נסוג מזרחה. נסיגת המצוק מקורה בעיקר בתהליך גאולוגי דינמי טבעי, אולם במאה השנים האחרונות הואץ תהליך ההרס והנסיגה של המצוק בשל פעולות שביצע האדם בסביבת החוף.
הגורמים הסביבתיים להרס המצוק הם בעיקר גלי הים המלחכים את בסיס (בוהן) המצוק וגורמים לסילוקו של החול המשמש כהגנה טבעית למצוק; הנגר העילי החורץ ערוצים על גבי המצוק; הרוחות והגשמים. התחממות כדור הארץ ועליית רוֹם פני הים במאה האחרונה מחריפות את תהליכי הרס המצוק. פעילות האדם בחופים - בנייה, כריית חול והקמת מבנים ימיים מלאכותיים, כמו שוברי גלים למיניהם, נמלים ומעגנות (למשל, נמל אשדוד והמרינות בהרצלייה ובאשקלון) - משנה את מאזן החולות וגורמת להיצרוּת החוף ולחשיפת המצוק לפגיעת גלי הים. עבודות בנייה ופיתוח בגג המצוק גורמות ליצירת עומס על המצוק, להגברת הנגר העילי ומאיצות את הרס המצוק.
המצוק בישראל נסוג במאה העשרים בכ-20 מטר בממוצע: נסיגה ממוצעת של כ-20 ס"מ, ולפעמים אף כ-30 ס"מ בשנה. יש להניח כי שינויי האקלים בעולם ישפיעו גם על קצב הרס המצוק.
פעולות הביקורת
בחודשים ינואר עד אוגוסט 2009 בדק משרד מבקר המדינה את התמודדותם של השלטון המקומי והמרכזי עם סוגיית הרס המצוק. הבדיקה נעשתה בעיריית אשקלון, בעיריית הרצלייה ובעיריית נתניה, וכן במועצה האזורית עמק חפר. בדיקות נעשו גם במשרד להגנת הסביבה, במשרד ראש הממשלה, במינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י), במינהל התכנון שבמשרד הפנים, ברשות העתיקות, במכון לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ ובמכון הגאולוגי.
עיקרי הממצאים
הנזקים והסכנות הנגרמים מהרס המצוק
במצוק מתרחשות גלישות סלעים ועפר ומפולות בתדירות משתנה, והן עלולות לגרום לאבדן רכוש ולפגיעה בנפש הן במפלס החוף והן במפלס המצוק. בשנים האחרונות אירעו מקרים שבהם התמוטטות חלקי מצוק גרמה למותם או לפציעתם של אנשים ששהו בקרבת המצוק. מבנים (בתי מלון, בתי מגורים) ותשתיות שנבנו במשך השנים על שפת המצוק נמצאים ברמות שונות של סיכון בשל ההחמרה במצבו: כך למשל חלק מבתי המגורים במושב בית ינאי שבתחום המועצה האזורית עמק חפר, הבנויים על שפת המצוק.
התמוטטות המצוק ונסיגתו גורמות להרס מסיבי של אתרי העתיקות הנמצאים על גג המצוק ובסביבתו ועל קרקעית הים: השרידים העתיקים הבנויים על גג המצוק בגן הלאומי אפולוניה ובגן הלאומי תל אשקלון נמצאים בסכנה בשל תהליכי ההתמוטטות; בעקבות הקמת המרינה בחוף אשקלון התמוטטו שרידי עיר עתיקה ונפלו לים.
נסיגת המצוק מזרחה גורמת למעשה לאבדן שטחי קרקע. העיר נתניה למשל, שלאורך רוב רצועת החוף שלה משתרעים מצוקי כורכר תלולים, הפסידה מאז 1958 100 דונם קרקע לאורך גבולה הימי - ממוצע נסיגה של כ-10 מטרים לכל אורך חופי העיר בתקופה של 44 שנים. הרס המצוק גורם לנזקים נוספים, כמו פגיעה בערכי טבע ונוף.
פתרונות אפשריים להרס המצוק
בעולם מקובלות כמה גישות להתמודדות עם נסיגת המצוק החופי, להלן אחדות:
גישת האל מעש מתאימה לאזורים פתוחים או לאזורים שיש בהם סחיפת חול מועטה שאינה מסכנת את החוף; הזנת חול מלאכותית לצורך הרחבת החופים נחשבת שיטה "רכה" שפגיעתה בסביבה מועטה יחסית אך מחייבת את קיומם של מאגרי חול זמינים ומתאימים.
מבנים ימיים כמו שוברי גלים מנותקים נועדו להרחיב את החוף ולהאט את קצב התמוטטות המצוק. שוברי הגלים, כדוגמת אלו שנבנו בחופי נתניה ואשקלון, אמנם מגנים בעורפם על החוף והמצוק אך גורמים לפגיעה באזורים הסמוכים להם, בדרך כלל מצפון. שוברי הגלים חוסמים ומשבשים את הסעת החול וצוברים חול בסביבתם, וכך גורמים לגריעתו (התחתרות החול) בחופים שב"המשך הזרם" ולחשיפת המצוק באותם אזורים. קירות תמך למצוק ומסלעות (מבנים הצמודים לבוהן המצוק) האמורים להגן על המצוק מפני התמוטטות, גורמים גם הם במשך הזמן להצרה של רצועת החוף (עד כדי היעלמותה) ולגריעת חול באזורים הסמוכים.
אמצעים נוספים להגנה על המצוק הם מיתון שיפוע המצוק (לעתים עד כדי ביטולו); שתילת צמחייה מייצבת מתאימה והנחת רשתות מסמרים על גבי המצוק למניעת סחיפת החול; פעולות להסטת מי הנגר העילי מזרחה.
התמודדות השלטון המרכזי עם הרס המצוק
נסיגת המצוק ידועה למוסדות השלטון המרכזי זה שנים רבות, וכבר בשנת 1992 פרסם המכון הגאולוגי - בהזמנת ממ"י - דוח בנושא. אף כי היו מודעים לחומרת מצב המצוק, כמעט שלא פעלו משרדי הממשלה המעורבים לקידום הפתרונות האפשריים. נהפוך הוא, בשנות התשעים של המאה העשרים הוקמו בישראל כמה מבנים ימיים (בעיקר המרינות באשקלון ובהרצלייה) שאף החמירו את מצב המצוק. דוחות וניירות עמדה שונים שהוכנו בהזמנת משרדי הממשלה לא הבשילו לכלל פעולה. עוד יצוין כי המשרד להגנת הסביבה הציע כבר בשנת 1999 להכין מסמך מדיניות לממשלה בנושא הגנת המצוק, אולם פעולותיו בעניין זה לא נשאו פרי.
הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (להלן - הולחו"ף) שבמשרד הפנים הוקמה בשנת 2005, כמוסד התכנון האמון על שמירת הסביבה החופית. הולחו"ף קיימה כמה דיונים עקרוניים בנושא המצוק אך לא יזמה תכנית לשיקום המצוק ולשמירה עליו. לבד מתיקונים נקודתיים משרד הפנים גם לא יזם תיקון כולל לתמ"א 13 - תכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון שאושרה כבר לפני יותר מ-27 שנה - שצריך לשקף את השינויים שחלו מאז קיבלה התמ"א תוקף ולקבוע את אמצעי ההגנה על המצוק בכל חופי הארץ.
בעקבות פניית רשויות מקומיות שונות למשרד ראש הממשלה לקבל את סיועו בהגנה על המצוק המתמוטט, ובעקבות יזמה של המשרד להגנת הסביבה להכנת מסמך מדיניות, מינה משרד ראש הממשלה בשנת 2005 ועדת היגוי לנושא בהשתתפות נציגי משרדי הממשלה ואנשי מקצוע. הוועדה נועדה לעצב את דרכי ההתמודדות עם הרס המצוק ולגבש קווים מנחים למדיניות לאומית בנושא. הצפי שקבעה הוועדה להגשת מסמך המדיניות לממשלה בנושא פתרון הקבע של בעיית המצוק הוגדר לתקופה של כשנה, ומועד תחילת העבודה נקבע לפברואר 2006.
עבודתה של ועדת ההיגוי נמשכה מעל למתוכנן. באוקטובר 2008 כתב משרד ראש הממשלה למשרד מבקר המדינה כי המועד הצפוי לסיום עבודת הוועדה ולהגשת מסמך המדיניות לממשלה הוא סוף שנת 2008; אולם רק בחודש אפריל 2010 הוגש המסמך לממשלה ואומץ על ידה .
התארכות תקופת העבודה של ועדת ההיגוי גרמה לכך שהרשויות המקומיות ומינהל התכנון במשרד הפנים עמדו במצב של אי-ודאות בנוגע לפתרון המיטבי ולתחולת האחריות התפעולית והתקציבית.
במהלך כל התקופה שבה פעלה ועדת ההיגוי להכנת מסמך המדיניות (כארבע שנים), לא נוצל הזמן היקר לביצוע פעולות ניטור; יודגש כי מעקב רציף אחר קצב נסיגת המצוק והחופים חיוני ביותר לשם קביעת הנחיצות של אמצעי ההגנה השונים וסוגם.
פרסומו של מסמך המדיניות הוא צעד בעל חשיבות רבה, אולם הוא רק צעד ראשון בגיבוש הפתרונות להגנת המצוק, ולאחריו יש לפעול לגיבוש פתרונות מעשיים לבעיה ולהוציאם לפועל. התנהלותם של משרדי הממשלה מעידה על סחבת בתהליכי קבלת ההחלטות בעניין ההגנה על המצוק. במשך שנים רבות, כבר מאז שנות התשעים של המאה העשרים, נדונו הצעות שונות לפתרון בוועדות השונות בלי שמי ממשרדי הממשלה נטל על עצמו אחריות לקבלת החלטות מעשיות, ובינתיים מחריפים מצבו של המצוק והסכנות הגלומות בו.
התמודדות הרשויות המקומיות עם הרס המצוק
1. במהלך 15 השנים האחרונות השקיעה עיריית הרצלייה מאמצים ומשאבים בלימוד בעיית המצוק ופתרונותיה האפשריים. העירייה הזמינה כמה סקרים לחקר היצרות החוף ונסיגת המצוק וקיבלה המלצות לפתרון המצב. בנובמבר 2004 אימצה העירייה את החלופה שהמליצה על הקמת שוברי גלים. הולחו"ף דנה בהצעת העירייה ביולי 2005 ואחר כך ביולי 2008 (כעבור שלוש שנים בלבד), ודרשה ממנה להכין תכנית מפורטת. עד למועד סיום הביקורת, באוגוסט 2009, לא הגישה העירייה לולחו"ף את התכנית המבוקשת והיא חדלה לקדם את הפתרון שהציעה להגנת החוף והמצוק. העירייה הלינה על כך שהיא נדרשת להוציא סכומי כסף ניכרים לצורך הצגת תכנית מפורטת, ושהיא נדרשה על ידי הולחו"ף לבחון מחדש חלופות שכבר בחנה בעבר.
לאור מצבו הקשה של המצוק בגן הלאומי אפולוניה החליטה ראש עיריית הרצלייה לבחון דרכים לפתרון הרס המצוק באפולוניה, במקביל לבחינת פתרונות להרס המצוק לאורך כל חופי הרצלייה. בשנת 2004 הקימה ראש עיריית הרצלייה ועדה בהשתתפות נציגי העירייה, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות, בחיפוש אחר פתרון מיידי וזמין להבטחת יציבות המצוק באפולוניה. באוגוסט 2004 אימצה הוועדה את החלופה של קיר ים הבנוי מסלעים, שהציע המהנדס הימי שהעסיקה. במשך כשלוש שנים (בתקופה שבין נובמבר 2004 לפברואר 2008) קיימה העירייה מגעים עם המשרד להגנת הסביבה כדי לקבל את אישורו הסופי לפתרון המוצע. בתקופה האמורה המשרד להגנת הסביבה שינה את דעתו כמה פעמים, וקיבל לבסוף את הפתרון הראשוני. לדעת משרד מבקר המדינה התמשכו ההליכים לאישור הפתרון להרס המצוק באפולוניה באופן בלתי סביר.
עוד ביולי 2005 ביקשה הולחו"ף מעיריית הרצלייה להציע פתרון מהיר למצוק באפולוניה כחלק מפתרון כולל לשיקום החוף והמצוק. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצלייה נתנה בנובמבר 2007 היתר בנייה להקמת קיר הים למצוק. הוועדה המקומית יידעה את הולחו"ף על החלטתה זו, אך לא הביאה את העניין לדיון בפניה. הולחו"ף מצדה לא דרשה לבחון את היבטיו התכנוניים של הפתרון המוצע.
2. בשנת 1996, משהחלו להתברר ממדי הנזק שנגרם למצוק בעקבות בניית המרינה באשקלון, ביקשו החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (להלן - החכ"ל) ועיריית אשקלון להקים מערכת של שוברי גלים להגן על החוף והמצוק. הוועדה למימי חופין שפעלה עד שנת 2004 ליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, דרשה מהעירייה לבצע בדיקות ומדידות ולבחון פתרונות נוספים, אולם העירייה לא ביצעה את הדרישות וזנחה את הטיפול בתכניות להגנת המצוק בנימוק שאין לה התקציבים הדרושים לכך. עוד הועלה כי פעולות הניטור והמעקב אחר מצב החוף, שהיה על החכ"ל והעירייה לבצע בעקבות הקמת המרינה, לא בוצעו כנדרש ולא יכלו לשמש בסיס לקבלת החלטה.
כעבור שנים, בדיון בנושא הרס המצוק באשקלון שהתקיים במרס 2005 בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, המליץ המשרד להגנת הסביבה לבדוק את האפשרות של התקנת מערכת גלילים להגנה על בוהן המצוק מצפון למרינה - בתור פתרון זמני. הקמת מערכת הגלילים אושרה על ידי הולחו"ף ביוני ובאוגוסט 2005.
נמצאו ליקויים רבים בהקמת מערכת הגלילים ובתחזוקתה: עיריית אשקלון לא הכינה תכנית לניקוז הנגר העילי במקביל להתקנת הגלילים, כפי שדרשה הולחו"ף, וזרימתו המשיכה לפגוע ביציבות המצוק; הביצוע של המערכת לא תאם את התכנון המקורי שאישרה הולחו"ף; פעולות ניטור ומעקב אחר מצב המצוק והחוף לא נעשו כנדרש; ובסופו של דבר לא אכפו העירייה והחכ"ל על החברה שהקימה את מערכת הגלילים למלא את כל התחייבויותיה לתחזוקתה, לפי החוזה שנחתם עמה, ולא פעלו לשיקום ולתחזוק המערכת שנהרסה זמן קצר לאחר שהוקמה; הולחו"ף לא עמדה על כך שהעירייה תקיים את החלטותיה במלואן, ולא ערכה מעקב אחר המערכת שנועדה להיות פתרון זמני וניסיוני. אי-פיקוח ואי-הקפדה על ביצוע מערכת הגלילים כנדרש גרמו לכישלונה.
3. במשך השנים ננקטו בתחום העיר נתניה כמה צעדים להגנה על המצוק, ובהם הקמת שוברי גלים, קירות ים מאבן ודרבנות. לצעדים הללו הייתה הצלחה חלקית. עיריית נתניה גם פעלה לחיזוק חלקי מצוק באמצעים זולים וזמינים יותר, כגון שתילת צמחייה מייצבת, הקמת רשתות ברזל ונעיצת מסמרים בקרקע. העירייה הקימה צוות במינהל ההנדסה של העירייה, שנועד לטפל באירועי ההתמוטטות שהתרחשו בקטעי המצוק השונים, בהקמת מערכות ניקוז, בהקמת גדרות והצבת שלטי אזהרה, בסילוק סלעים שהידרדרו, בהקמת מסלעות ובשתילת צמחייה לצמצום סחיפת העפר.
בשנת 2005 הכינה עיריית נתניה דוח מקצועי בנושא הרס המצוק בעיר. הדוח מפרט דרכי פעולה להגנת המצוק, בטווח הקצר ובטווח הארוך, בעלות כוללת של כ-213 מיליון ש"ח. בעקבות דוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2008 החלו העירייה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה להכין תכנית מפורטת לשימור המצוק באחד מקטעי החוף. עד אוגוסט 2008 טרם נדונה התכנית בוועדה המקומית, וממילא לא הועברה לאישור מוסדות התכנון האחרים.
4. בשל מיקומם של כמה בתי מגורים במושב בית ינאי על שפת המצוק המועד להתמוטטות, מאז ראשית שנות התשעים של המאה העשרים עוסקת המועצה האזורית עמק חפר - שבתחומה נמצא המושב - בבחינת הצעות להגנת המצוק. אף על פי שממ"י אישר בפברואר 1997 את השתתפותו במימון מערכת ההגנה על המצוק - בתנאי שהמועצה תציג תכנית מפורטת, לא השלימה המועצה את הכנת התכנית עד למועד הביקורת בשנת 2009 (יותר מ-12 שנה לאחר מכן), וממ"י לא העביר לה את הכספים שהתחייב להם.
נמצא כי בשנים 2000 עד 2009 שכרה המועצה האזורית עמק חפר מומחים אשר בחנו את מצב המצוק והציעו לה פתרונות להגנתו. על סמך המלצותיהם הציגה המועצה לפני המשרד להגנת הסביבה והולחו"ף הצעה להגנה על בוהן המצוק וגגו. הביקורת העלתה כי המועצה האזורית עמק חפר החלה בהכנת התכנית לפי הדרישות שהוצבו בפניה, אך לא קידמה אותה ולא מילאה אחר התנאים שהציבו לה המשרד להגנת הסביבה והולחו"ף, מאחר שהתקשתה לממן את העלויות הכבדות. עד למועד סיום הביקורת, באוגוסט 2009, טרם הגישה המועצה ולו נוסח ראשוני של התכנית. זאת ועוד, במשך השנים לא דאגה המועצה לבצע פעולות ניטור ומעקב אחר מצב המצוק, כפי שהמליצו לה המומחים ששכרה.
5. הממצאים מלמדים כי הרשויות המקומיות שהבעיה רובצת לפתחן יזמו הצעות שונות לפתרון ואף שכרו מומחים להכנת סקרים ולמציאת פתרונות לבעיה, ולשם כך הוציאו סכומי כסף לא מבוטלים. חלק מההצעות לפתרון היו מגובשות יותר ואחרות פחות. בכל מקרה לא עלה בידן של הרשויות המקומיות להוציא לפועל פתרונות אלו.
משרדי הממשלה ומוסדות התכנון, ובראשם הולחו"ף, שאליהם פנו הרשויות המקומיות בבקשה לקבל הנחיות ואישורים, הטילו את נטל התכנון וביצוע הפתרונות על הרשויות, בלי שסיפקו להן כלים והנחיות ברורים להתמודדות עם הבעיה ובכל פעם בחנו את ההצעה הנקודתית שהוגשה להם בלי לגבש תפיסה כוללת של הבעיה. תפיסה מקיפה הייתה עשויה לחסוך את הכסף והזמן היקרים שהשקיעו הרשויות השונות, ולסייע בפתרון הבעיה המשותפת. מן הראוי היה כי משרדי הממשלה ומוסדות התכנון יאמצו קווים מנחים ברורים בנושא זה ויפעלו מתוך ראייה כוללת ובתיאום. דרישות אלה מקבלות משנה תוקף לנוכח החרפת מצבו של המצוק.
התכנון והבנייה בתחום המצוק
1. עיריית אשקלון והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשקלון יזמו הכנת תכנית מפורטת לשינוי ייעודם של מגרשים הנמצאים על שפת המצוק, מייעוד למלונאות לשטח ציבורי פתוח, על מנת להימנע מבנייה על המצוק הנמצא בסכנה חמורה. אולם העירייה והוועדה המקומית התרשלו במילוי התנאים שקבעה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז דרום במסגרת הליכי אישור התכנית, וכתוצאה מכך בוטלה התכנית החדשה וייעוד המגרשים לא שונה.
2. בדוח מבקר המדינה משנת 2008 פורסמו ממצאים הנוגעים להיתר בנייה שנתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה ביולי 2007 להקמת מלון סוויטות של 30 קומות בגג המצוק. היתר הבנייה ניתן על סמך תכנית מפורטת משנת 1994 ותכנית בינוי כוללת שהוכנה לפיה, בלא שנקבע בתכניות גובה המבנה המרבי המותר. נמצא כי ביולי 2009 החליטה הוועדה המקומית לתת היתר לבניית מלון נוסף, של 32 קומות, על גג המצוק. אישור הבקשה לפני שהסתיימה הבדיקה של המשרד להגנת הסביבה, בלי שנבדקו כל ההשלכות של הקמתו של מלון בסדר גודל דומה אך מעט קודם לכן, והימנעותה של הוועדה המקומית משימוש בכלים התכנוניים שהחוק נתן בידה כדי למנוע קביעת עובדות בשטח בטרם יסתיים ההליך התכנוני אינם ראויים בנסיבות העניין.
3. רבים מהבתים במושב בית ינאי הבנויים על גג המצוק נמצאים בתחום ה-100 מטר מקו המים, שהבנייה בו אסורה לפי תמ"א 13. כבר בשנת 1998 הורתה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עמק חפר, להכין תכנית מפורטת שתסדיר את הבנייה באותם מגרשים תוך קביעת הנחיות בנושא סילוק השפכים והניקוז והנחיות אחרות שיבטיחו שמירה על יציבות המצוק. אולם עד למועד סיום הביקורת, בשנת 2009, לא הושלמה הכנת התכנית.
4. בין השנים 1997 עד 2007 פעלו עיריית אשקלון והחכ"ל להקמת טיילת על גג המצוק בעיר, על סמך תכנית מפורטת ישנה משנת 1975, אם כי מאז חלו שינויים שהצרו את החוף ופגעו במצוק בעקבות הקמת המרינה. ביצוע העבודות על גג המצוק עלול לסכן את יציבותו, מה גם שקיים חשש להרס הטיילת בעקבות התמוטטות המצוק - כפי שקרה לטיילת הקודמת שבנתה העירייה בשנות השבעים של המאה העשרים.
5. מבנים הבנויים על המצוק ולמרגלותיו עלולים לערער את יציבותו ולהאיץ את תהליכי ההרס שלו. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצלייה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשקלון לא פעלו להריסתם של כל המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו בתחום המצוק, זאת למרות שלפי חוות דעת שקיבלו מדובר במבנים מסוכנים. חומרה יתרה יש בעובדה שעיריית אשקלון והחכ"ל בנו מדרגות שמובילות לחוף ללא היתר בנייה ותוך יצירת מפגע המסכן את יציבות המצוק ואת הציבור.
סיכום והמלצות
מהממצאים עולה תמונה עגומה בכל הנוגע לטיפולם של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בסוגיה של הרס המצוק החופי. אף שהבעיה מוכרת וידועה זה שנים רבות, לא נעשה כמעט דבר כדי להתמודד עמה. הממצאים מלמדים כי אף שהרשויות המקומיות יזמו הצעות שונות להתמודדות עם הרס המצוק, הן לא הצליחו להוציא פתרונות אלו לפועל. משרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה, פעלו בעיקר כגורם פסיבי שהגיב על היזמות של הרשויות המקומיות, ושיתוף הפעולה שלהם עם הרשויות המקומיות נמצא לוקה בחסר. עקב כך בוזבזו משאבים וזמן יקר. גם העבודה על הכנת מסמך מדיניות בנושא הרס המצוק החופי, שיזמו בשנת 2005 משרד ראש הממשלה והמשרד להגנת הסביבה, נמשכה זמן רב מעבר לתכנון המקורי ועד למועד פרסום דוח זה טרם התקבלו החלטות אופרטיביות בנושא.
סוגיית הרס המצוק החופי היא בעיה לאומית המחייבת פתרון מערכתי. הממצאים מלמדים כי הרשויות המקומיות לא הצליחו להוציא לפועל לבדן פתרונות של קבע להגנה על המצוק. מן הראוי שמשרד ראש הממשלה בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים, ירתמו הן את הרשויות המקומיות והן את מוסדות השלטון האחרים לפעולה מתואמת ומשולבת שתיתן מענה לתהליכי הרס המצוק, בטווח המיידי ובטווח הארוך. במסגרת זו יש לקבוע, בין היתר, כיצד יחולק הנטל התקציבי בין כל הגורמים הרלוונטיים. מן הראוי שיוחל בהקדם האפשרי בהכנתה של תכנית רב-שנתית להתמודדות עם הרס המצוק, המתבססת על מסמך המדיניות שהוצג לממשלה. כן ראוי שיוחל בהקדם בביצוע פעולות ניטור ומעקב אחר מצב המצוק והחופים בכל הארץ.
לדעת משרד מבקר המדינה ראוי גם שהטיפול בנושא יוטל על גוף מרכזי שיפעל לאיגום המשאבים ולתיאום בין כל הגורמים. גוף זה ראוי שירכז את עבודת המחקר, התכנון והפיקוח על ביצועם של אמצעי ההגנה שייבחרו. יודגש כי דווקא משום שמשך הזמן להכנת התכניות אינו קצר, יש להתחיל בהנעת תהליך תכנון מיידי.