1. שירות התעסוקה (להלן- השירות), המופקד על הפנייתם של דורשי עבודה למקומות עבודהף מטפל גם באנשים מוגבלים בכושר עבודתם. דורש עבודה המוגבל בכושר עבודתו (להלן- מוגבל) מוגדר בנהלי הישרות משנת 1976, כדורש עבודה אשר סיכוייו להשיג תעסוקה מתאימה ולהחזיק בה פחותים, במידה ניכרת, כתוצאה מילקוי גופני או נפשי.
השירות מטפל בכ-4,000 מוגבלים בשנה- יותר מ- 90% מהם בלתי מקצועיים. לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980, והתקנות שהותקנו על פיו, אחת העילות לזכאות לגימלה להבטחת הכנסה היא, שאין לאדם הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו, ולשכת שירות התעסוקה קבעה, כי הוא אינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי. בעקבות זאת החל השירות לטפל במוגבלים, המופנים או הפונים אליו, לא כדורשי עבודה, אלא למתן אישור בלבד שהם אינם מסוגלים לעבוד.
להשמתם של מוגבלים בעבודה נודעת חשיבות רבה לתהליך שיקומם והשתלבותם בחברה, והטיפול בהם מחייב התייחסות שונה מאשר בדורשי עבודה אחרים: על השירות למצוא למוגבל מקום עבודה המתאים למגבלותיו, הן מבחינת סוג העבודה ואופיה והן מבחינת הגורמים הסביבתיים והחברתיים העשויים להשפיע על קליטתו בעבודה. הקשיים בהתאמת מוגבל למקום עבודה מודגשים נוכח העובדה, שמאגר העבודות המתאימות למקרים ייחודיים שונים הוא קטן. נהלי השירות קובעים לכן, כי בכל לשכת תעסוקה (להלן לשכה) יהיה מדור מיוחד לדורשי עבודה מוגבלים, שיעסוק בהשמת אלה שמוגבלותם מונעת מהם להשיג עבודה באמצעות המדורים הרגילים שבלשכה (ללהן- המדור); גם במשרד הראשי של השירות יוחד להם מדור.
2. בחודשים מארס, אפריל, יולי ואוגוסט 1983 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת בשירות על סדרי הטיפול במוגבלים והשמתם בעבודה. הביקורת, שנערכה בלשכות רמת-גן וחדרה ובמשרד הראשי של השירות, התייחסה לתקופה ינואר 1982- אוגוסט 1983. בשתי הלשכות התייצבו בשנת 1982 בממוצע, 52 דורשי עבודה מוגבלים, בחודש, שטופלו בכל לשכה על ידי פקיד השמה אחד.