ריכוז ממצאים
בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת השיפוט הממלכתי בארץ. קיימות שתי ערכאות: בתי דין רבניים אזוריים ובית הדין הרבני הגדול בירושלים, שהוא ערכאת שיפוט עליונה. בשנת 1997 התעורר צורך במינוי דיינים חדשים לבתי הדין הרבניים האזוריים. בעקבות זאת הציעה הוועדה למינוי דיינים (להלן - ועדת המינויים), ביולי 1997, לנשיא המדינה, הממנה את הדיינים, שישה מועמדים, ובספטמבר אותה שנה -- חמישה מועמדים נוספים.
מי שיש לו כושר לדיינות ומבקש להציג את מועמדותו להתמנות לדיין, צריך לפנות למינהל בתי הדין הרבניים ולמלא "שאלון אישי - מועמדות לכהונת דיין". בשאלון נשאל המועמד, בין היתר, מהו מוצאו העדתי.
ועדת המינויים בחרה מקרבה ועדת משנה, שתפקידה היה לראיין את כל אחד מהמבקשים להתמנות לדיין, ולהגיש לוועדה רשימה של מבקשים שהיא ממליצה עליהם למינוי לדיינים. מינהל בתי הדין מסר לחברי ועדת המשנה שאלונים אישיים וקורות חיים שהגישו המבקשים. כמה מהמבקשים מילאו את השאלונים וכתבו את קורות החיים שנים מספר קודם שזומנו לוועדת המשנה, אך מינהל בתי הדין לא הקפיד שיוגש לוועדה חומר מעודכן.
ועדת המשנה ריאיינה 50 מבקשים, ולאחר כל ריאיון דנה על המרואיין; הריאיון היה קצר, ובמסגרתו אפשר היה לעמוד רק על חלק מהתכונות הנדרשות מדיינים.
באוגוסט 1995 אישרה ועדת המינויים "כללים לסדרי עבודה ולסדרי בחירה של דיינים", וקבעה אמות מידה לבחירת דיינים. בכללים נקבעו 12 תכונות אותן יש לבדוק ולשקול. ועדת המשנה בחנה את המבקשים לפי 4 תכונות בלבד.
מרבית המבקשים קיבלו כושר לדיינות שנים אחדות לפני הריאיון, ומיעוטם - באפריל 1997. ביוני של אותה שנה זימנה ועדת המשנה לריאיון גם מבקשים שקיבלו כושר לדיינות באפריל 1997, על אף שהחליטה מראש שלא להמליץ לפני ועדת המינויים לבחור בהם. בכך לכאורה הטריחה אותם ועדת המשנה לשווא.
ועדת המשנה לא כתבה פרוטוקולים של דיוניה. כל שנמצא הוא טבלה שוועדת המשנה סיכמה בה את חוות דעתה על המבקשים. היא דירגה אותם בסולם ציונים מ-א' עד ג' בכל אחת מארבע התכונות הנבדקות, וציון סופי. פרט לטבלה לא הותירה ועדת המשנה עקבות לעבודתה.
ועדת המשנה המליצה לפני ועדת המינויים, ביוני 1997, על עשרה מהמבקשים. מתברר כי שבעה מהמומלצים לא קיבלו ציון א' בכל התכונות שנבדקו, בו בזמן שבין 40 המבקשים הנותררים היו שבעה אחרים שקיבלו ציון א' בכל אחת מארבע התכונות, אך הם לא הומלצו.
ועדת המינויים בחרה, ביולי 1997, בשישה מועמדים שהיא הציעה לנשיא המדינה למנותם לדיינים. מתברר שגם ועדה זו בחרה מועמדים שלא על פי "אמות המידה לבחירת דיין": רק שניים מהמועמדים קיבלו ציון א' בכל אחת מהתכונות שוועדת המשנה בחנה; אף אחד מהמועמדים לא שירת בצה"ל.
בהמלצת ועדת המינויים מספטמבר 1997 , על חמישה מועמדים נוספים שהיא הציעה לנשיא המדינה למנותם לדיינים, תיקנה הוועדה שניים מהליקויים שנמצאו במהלך הביקורת: כל חמשת המועמדים היו ברשימת המומלצים של ועדת המשנה; ארבעה מהם שירתו בצה"ל.
הנתונים המלאים מובאים בקובץ המצורף מעלה