ריכוז ממצאים באפריל 1991 נכנס לתוקף חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א1991- (להלן - החוק החדש), שהחליף חוק משנת 1955 (להלן - החוק הישן). החוק החדש כולל שני חידושים: האפשרות להביא אדם בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית כפויה; והאפשרות להורות כי על אדם לקבל טיפול פסיכיאטרי במרפאה. בחוק הישן וגם בחוק החדש, הופקדה ההחלטה על אשפוז פסיכיאטרי כפוי בידי פסיכיאטר מחוזי או סגנו ובסמכותם להחליט ולהורות בכתב, על פי הוראות החוק, על הגבלת חירותו של אדם.
הפסיכיאטרים המחוזיים אינם נדרשים לדווח ואינם מדווחים באופן שוטף על פעולותיהם לראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות (להלן - השירות), גם לא נעשים סיכומים שנתיים, ולכן אין בידי הנהלת המשרד נתונים ארציים זמינים בתחום זה.
רבים מהאנשים המובאים לבתי החולים הפסיכיאטרים על פי הוראת אשפוז כפוי מביעים הסכמה לאשפוז. מאושפזים אלה רשומים בדיווחים של בתי החולים שהם מאושפזים מרצון ולא בכפייה. כתוצאה מזה נוצר פער בין הנתונים על מספר הוראות אשפוז כפוי לבין הנתונים על מספר המאושפזים בכפייה.
תיקי המטופלים הנמצאים בלשכות הפסיכיאטרים המחוזיים אינם כוללים את הנתונים האלה: משך הזמן שבו הוחזק אדם בבית החולים במסגרת הימים שמותר להחזיקו באשפוז כפוי על פי ההוראה; סוג הטיפול שקיבל; הסיבה לשחרורו; ומצבו הנפשי בעת השחרור. ברוב התיקים גם אין מסמכים על תוצאות הבדיקות הפסיכיאטריות שהפסיכיאטרים המחוזיים הורו לבצע, ולא רשום אם הנבדק הסכים להתאשפז ואם בית החולים החליט לשחררו.
על פי החוק החדש, יש להקים ועדות פסיכיאטריות מחוזיות לילדים ולנוער (להלן - ועדות לילדים ולנוער). על הוועדות לילדים ולנוער, בין היתר, לתת אישור להארכת תכנית טיפול, או לתקופת אשפוז של קטינים מאושפזים לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים. עקב פעילות מועטה מאוד של ועדות לילדים ולנוער, ילדים ובני נוער רבים אושפזו באופן שאינו תואם את הוראות החוק. כמה מוועדות אלה לא החלו כלל לפעול או שהפסיקו לפעול זמן קצר מאוד לאחר הקמתן.
על פי חוק טיפול בחולי נפש, ראש השירות אחראי להפעלת הוועדות לילדים ולנוער ולקיום מעקב סדיר בנוגע לעניינים שבטיפולן. כיוון שאין לראש השירות סמכות לחייב נוכחות של חברי ועדות שאינם עובדי מדינה בדיוני הוועדות וכיוון שהוועדות אינן רשאיות לפעול בהרכב חסר, הוא אינו יכול להבטיח הפעלה סדירה של הוועדות.
בדיקה של טופסי הוראות הנמצאים בשימוש הפסיכיאטרים המחוזיים וסגניהם העלתה, שאין טופס אחד דומה למשנהו, כיוון שהפסיכיאטרים המחוזיים ניסחו את טופסי ההוראות כל אחד בנפרד, בלשכתו. באחדים מהטפסים אף חסרים פרטים חשובים.
הנתונים המלאים מובאים בקובץ המצורף מעלה