על פי ההגדרה בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993,
"חומר מסוכן" הוא רעל או כימיקל מזיק, שהוא כל חומר המפורט בחוק, בין בצורתו הפשוטה
ובין כשהוא מעורב או ממוזג בחומרים אחרים. החוק האמור דן בתהליכי הרכישה, השימוש,
האחסנה והמכירה של חומרים מסוכנים.
תהליכי סילוק פסולת החמ"סים מוסדרים בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים
מסוכנים), התשנ"א-1990, ותקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם), התש"מ-1980.
נוסף על כך, בשנת 1986 קבע הממונה על הקרינה במדינת ישראל "הוראות בדבר סילוק פסולת
רדיואקטיבית".
באוניברסיטה העברית נעשה שימוש בכמויות גדולות של חמ"סים, בעיקר בפקולטות למדעי
הטבע, לרפואה ולחקלאות. החמ"סים משמשים לצורכי הוראה ומחקר, ויש בהם סכנה לעובדי
האוניברסיטה ולתלמידיה, ולתושבים הגרים בסמוך לה. הסכנה היא מחשיפה לחמ"סים עקב
תקלה במהלך העבודה או תקלה בשינוע חמ"סים; מאסונות טבע (כגון רעידת אדמה), מפיגועים
חבלניים או מפגיעות בשעת מלחמה (להלן - אירועי חירום) . כדי למנוע נזקים לאדם ולסביבה,
יש צורך לטפל בצורה מקצועית ומבוקרת ברכישת החמ"סים, ובייחוד בסילוק הפסולת
המסוכנת הנוצרת משימוש בהם, הן במקום אגירתה והן בעת שינועה למקום שאליו היא
מסולקת.
בחודשים מארס 1999 – מארס 2000 בדק משרד מבקר המדינה, לסירוגין, באוניברסיטה העברית את תהליכי הרכישה של החמ"סים, אחסונם וסילוק הפסולת הרעילה
הנוצרת משימוש בהם.