טיפול משרד החינוך באלימות בבתי הספר

​

עבריינות נוער

מבוא

גיל ההתבגרות הוא שלב מכריע בעיצוב הזהות האישית וההשתלבות החברתית של המתבגר. עבירה על החוק בגיל זה היא לעתים ביטוי לקשיים של המתבגר לפתח זהות אישית ולהתאים את עצמו לציפיות החברתיות, ויש שביצוע עבירה הוא ביטוי של קריאה לעזרה. עבריינות נוער היא סטייה חברתית והיא גוררת אחריה סנקציות חוקיות כלפי המבצע. עם זאת, הגישה המקובלת בספרות המקצועית לעבריינות נוער מדגישה את העיקרון, שעל החברה לקבל עליה לא רק את האחריות לחינוך, להקניית ערכים ולהשתתת נורמות התנהגות במסגרות ממוסדות, אלא גם את האחריות לכישלונם של בני נוער שלא הפנימו ערכים ונורמות מקובלות.

בהתאם לגישה זו נחקקו במדינת ישראל חוקים מיוחדים שעניינם הטיפול בקטינים החשודים בביצוע עבירות פליליות, ובהם: חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, העוסק בקטינים נזקקים ובהם קטינים בני פחות מ-12 שנה שעברו עבירות ואין להם אחריות פלילית, וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, שחל על קטינים החשודים בביצוע עבירה הנושאים באחריות פלילית (בני 12-18) והקובע את דרכי פעולתם של הגופים הממלכתיים העוסקים במניעת עבריינות נוער ובטיפול בעבריינים צעירים. תכלית החקיקה היא ליצור הליכי חקירה, טיפול ושפיטה ייחודיים לקטינים כדי למנוע את הידרדרותם לעבריינות ולאפשר להם להשתלב בחברה.

היקף עבריינות הנוער בישראל ומאפייניה

מספר התיקים הפליליים שנפתחו במשטרה לבני נוער בישראל הולך וגדל. כך למשל, על פי נתונים של המשטרה, בשנת 1999 נפתחו לקטינים כ-30,000 תיקים פליליים, לעומת כ-26,500 בשנת 1998 (גידול של 9%). הגידול בולט בעיקר בעבירות מין (גידול של כ-41%), עבירות סמים (כ-24%) ועבירות כלפי הסדר הציבורי (כ-20%). על פי נתוני שירות המבחן לנוער, בשנים 1998-1999 גדל ב-14% מספר הקטינים שהופנו לטיפולו. 

מחקרים בנושא עבריינות הנוער מדגישים שבעבור רוב הקטינים המעורבים בביצוע עבירות פליליות, העבריינות אינה בגדר "דרך חיים". עוד נמצא במחקרים, שקטינים אלה אינם קבוצה הומוגנית מבחינה חברתית-כלכלית, אלא הם באים מכל הרמות החברתיות-כלכליות באוכלוסייה. רוב העבריינים הקטינים הם בגיל ההתבגרות המאוחרת (16-18), והמשותף להם - סבל ממצוקה אישית, משפחתית או חברתית. קטינים בני פחות מ-12 העוברים עבירות אינם בני אחריות פלילית על פי החוק, והמשטרה מפנה אותם לטיפולם של פקידי סעד לחוק הנוער ברשויות המקומיות. על פי נתוני המשטרה, בשנים 1997-1999 נסגרו יותר מ-1,600 תיקי חקירה הנוגעים לקטינים בני פחות מ-12 מאחר שהם אינם בני עונשין.

הנתונים שהובאו לעיל בדבר בני נוער המעורבים בביצוע עבירות פליליות הם נתוני המשטרה ושירותי הרווחה. מאחר שלא כל העבירות שעברו בני נוער דווחו למשטרה או נחשפו בידיה, יש להניח שהיקף העבריינות בקרב בני נוער גדול יותר. כך למשל, מסקר בנושא האלימות בקרב בני נוער בישראל , שנעשה בשנת 1998 וכלל מדגם של כ-8,000 תלמידים בני 11-16 (כיתות ו'-י'), עולה, ששיעור בני הנוער המעורבים במעשי אלימות או סובלים מהם גדול ביותר: יותר מ-50% מתלמידי כיתות ו'-י' דיווחו שהיו מעורבים באלימות כלשהי. יותר מ-60% מהתלמידים דיווחו שהשתתפו במעשי בריונות כלפי תלמידים אחרים או נפלו קרבן למעשי בריונות. 14% מהתלמידים דיווחו, כי נפצעו במהלך קטטות בשטח בית הספר ונזקקו לטיפול רפואי, ו-15% דיווחו, כי לפחות פעם בחודש הם באים לבית הספר מצוידים בכלי נשק "להגנה עצמית" כמו סכינים ואלות. בקרב התלמידים בבתי הספר הערביים גדול יותר היקף האלימות, ובייחוד האלימות החמורה. בהשוואה להיקף הבריונות בקרב נוער ב-28 מדינות שהשתתפו בסקר הרב-לאומי בנושא, דורגה ישראל במקום גבוה: במקום ה-8 בין המדינות שתלמידיהן דיווחו כי נפלו קורבן למעשי בריונות בבית הספר, ובמקום ה-11 בין המדינות שתלמידיהן דיווחו כי השתתפו במעשי בריונות כלפי אחרים. 

הגופים המטפלים בקטינים עבריינים

הטיפול בעבריינות של קטינים נתון בידי כמה גופים ממלכתיים, בהם: יחידות הנוער במשטרה, שירות המבחן לנוער ורשות חסות הנוער במשרד העבודה והרווחה ובתי המשפט לנוער: 

המשטרה: עוסקת בשמירת הסדר הציבורי, במניעת עבריינות, בגילוי עבריינים ובהבאתם לדין. בטיפול בעבריינות נוער, המשטרה משלבת - הן מכוח החוק והן מכוח הגישה שאימצה - ענישה עם גישות טיפוליות שיקומיות שאינן עונשיות, כדי למנוע מקטינים כניסה למעגל הפשיעה ולצמצם את התוצאות השליליות שעלולות להיות למפגש שלהם עם מערכת אכיפת החוק. הגישה הטיפולית, שלפיה קטין שעבר על החוק מעד מעידה חד-פעמית ואפשר לשקמו, שמה דגש במניעת תיוגו כעבריין, בין היתר, בדרכים אלה: מניעת רישום פלילי לקטין, בהתמלא תנאים מסוימים, וגניזת חומר החקירה בעניינו בהליך אי-תביעה; הפקדת הטיפול בידי חוקרים מיוחדים וקיום הליכים נפרדים ומיוחדים לקטינים.

שירות המבחן לנוער שבמשרד העבודה והרווחה: מטפל בקטינים שהמשטרה מפנה אליו לאחר שחקירה פלילית העלתה שיש יסוד להעמידם לדין. בין תפקידיו של השירות לאבחן את מצבם של קטינים שעברו על החוק, לטפל בהם ולפקח עליהם. לעבודה הטיפולית עם קטינים אלה נודעת חשיבות ממדרגה עליונה, שכן היא מונעת את הידרדרותם של רבים מהם לעבריינות. לשירות המבחן שלוש מטרות עיקריות: מניעת עבריינות, טיפול ושיקום באמצעות שינוי ההתנהגות וסיוע בהתאמת ההליכים המשפטיים לקטין. 

בתי המשפט לנוער: דנים בהליכים פליליים נגד קטינים ובכלל זה במעצרם של קטינים לפני משפט. אם קבע בית המשפט שהקטין עבר את העבירה, הוא מחליט אם להרשיעו ומה יהיו דרכי הטיפול בו. ייחודם של בתי המשפט לנוער הוא במגמתם השיקומית: לגבי רוב הקטינים בית המשפט אינו נוקט אמצעי ענישה אלא בתי המשפט לנוער: דנים בהליכים פליליים נגד קטינים ובכלל זה במעצרם של קטינים לפני משפט. אם קבע בית המשפט שהקטין עבר את העבירה, הוא מחליט אם להרשיעו ומה יהיו דרכי הטיפול בו. ייחודם של בתי המשפט לנוער הוא במגמתם השיקומית: לגבי רוב הקטינים בית המשפט אינו נוקט אמצעי ענישה אלא מורה על נקיטת אמצעי טיפול מהאמצעים המנויים בחוק, ובהם טיפול סמכותי בידי קצין מבחן על פי "צו מבחן" או החזקת הקטין במעון.

רשות חסות הנוער שמשרד העבודה והרווחה: תפקידה להחזיק במעונות קטינים שבית המשפט קבע כי הטיפול המתאים להם הוא טיפול במעון או במעון נעול, וקטינים שמפנות אליה לשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות ויחידות נוספות במשרד העבודה והרווחה המטפלות בנוער במצוקה. מטרת הטיפול במעונות היא לשקם קטינים על ידי מתן שירות סוציאלי, חינוכי וטיפולי, להוסיף להשכלתם, לשנות את דפוסי התנהגותם, כדי שיוכלו להסתגל לחברה, ולהקנות להם נורמות לתפקוד נאות בחיי החברה. 

הגופים המפורטים לעיל אמורים לקיים ביניהם קשרי גומלין המצריכים שיתוף פעולה ותיאום מרביים. כאמור, המשטרה מפנה לשירות המבחן לנוער קטינים שחקירה העלתה שיש יסוד להעמידם לדין. קציני המבחן לנוער ממליצים לעובדי יחידות הנוער של המשטרה אם להמשיך את ההליך הפלילי או לסגור את תיק החקירה. עבודת קציני המבחן לנוער קשורה קשר הדוק גם עם בתי המשפט לנוער, הן לפני ההכרעה במשפט, באמצעות המלצותיהם על דרכי הטיפול המתאימות לקטין, והן לאחר מכן, לגבי הטיפול בקטינים שבית המשפט הטיל עליהם "צו מבחן". החלטות בתי המשפט מחייבות גם את רשות חסות הנוער בכל הקשור להחזקת קטינים במעונות. 

פעולות הביקורת

משרד מבקר המדינה בדק בשנים 1999 ו-2000, לסירוגין, את דרכי הטיפול של הגופים השונים בקטינים המעורבים בביצוע עבירות פליליות ואת אופן שיתוף הפעולה ביניהם. נבדקה מידת ההתאמה של פעילותם של הגופים האמורים לגישות שתוארו לעיל, לחוקים המיוחדים העוסקים בנוער ולהנחיות שקבע כל אחד מהגופים להסדרת עבודתו עם הקטינים ודרכי שיתוף הפעולה שלו עם הגופים האחרים. כמו כן ביקש משרד מבקר המדינה לאמוד את המידה שבה מצליח כל גוף להשיג את מטרותיו העיקריות.

טיפול המשטרה בעבירות פליליות של בני נוער

1. לפי פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, תפקידי המשטרה הם לעסוק בשמירת הסדר הציבורי, במניעת עבירות, בגילוי עבריינים ובהבאתם לדין. כאמור, בטיפולה בעבריינות נוער המשטרה משלבת - הן מכוח החוק והן מכוח הגישה שאימצה - ענישה עם גישות טיפוליות שיקומיות שאינן עונשיות, שנועדו למנוע מקטינים כניסה למעגל הפשיעה ולצמצם את התוצאות השליליות שעלולות להיות למפגש שלהם עם מערכת אכיפת החוק. על פי הגישה הטיפולית, הרואה, דרך כלל, בקטין שעבר על החוק עבריין בר-שיקום, ובמיוחד אם מעד מעידה חד-פעמית, המשטרה משתדלת למנוע את תיוגו כעבריין; כדי למנוע רישום פלילי לקטין, בהתמלא תנאים מסוימים, המשטרה נוקטת הליך אי-תביעה, שבו היא גונזת את חומר החקירה בעניינו של הקטין באופן שאינו מותיר עקבות ברישומים של המשטרה ואינה מגישה תביעה נגדו. נוסף על כך הטיפול בבני נוער מופקד בידי חוקרים מיוחדים והמשטרה קבעה הליכי חקירה נפרדים ומיוחדים לקטינים.

אחת מסמכויותיה החשובות ביותר של המשטרה הנוגעות לקטינים החשודים בביצוע עבירות פליליות היא ההחלטה אם לפתוח לקטין תיק פלילי, דהיינו לפתוח בהליכים להגשת כתב אישום ולהעמדת הקטין לדין, או לגנוז את חומר החקירה בעניינו בהליך אי-תביעה, ללא רישום פלילי.

לאדם שאינו עבריין, הליך פלילי שננקט נגדו הוא טראומתי, בייחוד כשמדובר בקטין שעבר על החוק בשל פיתוי רגעי, ומעידתו היא חד-פעמית. פתיחת תיק פלילי לקטין וכלילתו במרשם הפלילי עלולות להביא לתיוגו כעבריין בעיני עצמו ובקרב הסובבים אותו, לפגוע בדימויו העצמי ולהשפיע לרעה על עתידו. מחקרים בנושא עבריינות נוער תומכים בתיאוריית התיוג, שלפיה הכנסתו של קטין למערכת אכיפת החוק עלולה לגרום להידרדרותו לעבריינות, במקום להרתיעו ולגרום לו לשאוף לחזור למוטב. כדי למנוע זאת, קבעה המשטרה, בהתאם לחוק, מערכת של הנחיות שמטרתן למנוע, בתנאים מסוימים, את כניסתו של הקטין למערכת המשפטית ואת כלילתו במרשם הפלילי.

2. ההוראות העיקריות הנוגעות לטיפול בעבריינים קטינים כלולות בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער [שפיטה]) שעניינו קטינים בני עונשין ובחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 שעניינו קטינים שאינם בני עונשין. על פי חוק העונשין, התשל"ז-1977, לא יישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה בטרם מלאו לו 12 שנים. 

בפקודות המטה הארצי של המשטרה (להלן - פקודות המטא"ר) קבועות הוראות נוספות בעניין הטיפול בקטינים, הנוגעות לחקירת קטינים ומעצרם, לקשר בין המשטרה לבין שירות המבחן לנוער (להלן - שירות המבחן) ועוד. פקודות המטא"ר נועדו להסדיר את עבודת המשטרה בנוגע לקטינים בשלושה מישורים: חקירת בני נוער עוברי חוק בידי שוטרים עובדי נוער ביחידות הנוער שבתחנות המשטרה; פקחנות - פיקוח על מקומות הבילוי של בני הנוער לשם חשיפת עבירות, איתור קטינים הנתונים בסיכון והפנייתם לטיפול; ומניעה - פעולות הסברה ליחידים ולקבוצות המיועדות להביא לצמצום היקף העבירות של קטינים או למניעתן, ויצירת קשר עם שירותי הרווחה ועם מוסדות החינוך.

3. הטיפול בעבריינות נוער הוא בידי מדור הנוער שבאגף החקירות (להלן - אח"ק) במטה הארצי, ובידי עובדי הנוער ביחידות הנוער שבתחנות המשטרה. מדור הנוער עוסק בהדרכת עובדי הנוער, ובהנחייתם המקצועית, בתיאום עבודתם ובפיקוח עליה. כן מופקד המדור על קיום קשר עם גופים מקצועיים העוסקים במניעת עבריינות נוער, ועל תכנון פעולות בתחום זה ועל ביצוען באמצעות עובדי הנוער. יחידות הנוער כפופות מבחינה פיקודית למשרדי החקירות בתחנות (חוץ מיחידות הנוער שבערים הגדולות הכפופות ישירות למפקדי המרחב או המחוז), ומונחות מבחינה מקצועית בידי קציני הנוער במרחב ובמחוז ובידי מדור הנוער. עד שנת 1998 היו ביחידות הנוער ברחבי הארץ 230 עובדי נוער, ובאותה שנה הוספו לתקן היחידות כ-100 משרות. במועד סיום הביקורת במשטרה - אמצע שנת 2000 - מנתה מצבת כוח האדם ביחידות הנוער ב-65 תחנות המשטרה בארץ 329 עובדי נוער, ונוסף על כך פעלו במחוזות המשטרה חמש יחידות נוער חשיפה  שבהן 42 עובדי נוער.

4. להלן נתוני המשטרה על מספר התיקים הפליליים שנפתחו לקטינים ועל מספר התיקים שנגנזו בהליך אי-תביעה (להלן - תיקי אי-תביעה) בשנים 1997-1999: