המגזר הבדואי בנגב

1.  מאז קום המדינה עברה האוכלוסייה הבדואית בנגב תהליך מואץ של תמורה, מודרניזציה ועיור. המעבר החד של החברה הבדואית מאורח החיים המסורתי לחברה עירונית גבה ממנה מחיר: "מעבר זה מלווה בסימני מצוקה אופייניים: עלייה ניכרת בשיעור האבטלה, שיעורי הפשיעה עולים בהתמדה, שיעורי נשירה מבתי הספר גבוהים במיוחד ושיעור הזכאות לתעודת בגרות מן הנמוכים במדינה".

2.  עם קום המדינה מנתה האוכלוסייה הבדואית כ-11,000 נפש וכיום מונה כ-130,000 נפש. כמחצית האוכלוסייה גרה בשבעה יישובים שהקימה המדינה בשנים 1966-1990: רהט, תל שבע, ערוער, כסייפה, שגב שלום, חורה ולקיה, מהם רהט במעמד של עיר והיתר הם מועצות מקומיות. המחצית האחרת גרה במקבצים רבים, שנוצרו ללא תכנון מראש, בעיקר לאורך צירי התנועה, על פני שטח הנגב הצפוני (להלן - הפזורה); מקבצים אלה אינם מוכרים בידי מוסדות התכנון.

שיעור הריבוי הטבעי בקרב הבדואים נאמד בכ-5.5% לשנה, הנחשב לגבוה במדינה, ואם יתקיים שיעור ריבוי זה גם בעתיד, תמנה האוכלוסייה הבדואית בנגב בשנת 2020 כ-360,000 נפש. שיעור הריבוי הטבעי הגבוה משתקף גם בגודל משקי הבית. בקרב הבדואים בנגב שתי הקבוצות הגדולות ביותר של משקי בית הן של 8 ו-10 נפשות.

האוכלוסייה ביישובי הבדואים היא צעירה מאד: כ-54% מהתושבים הם מתחת לגיל 14 (היחס באוכלוסייה הכללית הוא כ-29%) ו-1.3% מעל לגיל 65 (היחס באוכלוסייה הכללית הוא כ-10%). למבנה הגיל יש חשיבות חברתית וכלכלית: על המשפחה להשקיע משאבים רבים בחינוך הילדים, אולם בשל גודל משקי הבית יש מעט מפרנסים וההכנסה לנפש נמוכה. למבנה הגיל יש משמעות גם בתחום המוניציפלי; מצד אחד - על הרשויות המקומיות לספק שירותים רבים לילדים ולהוריהם בתחומי בריאות, חינוך ורווחה, ומצד אחר - משפחות גדולות משלמות פחות מסים לרשויות המקומיות ומקטינות בחישוב לנפש את ההכנסות העצמיות של הרשות.

שיעור השכירים המשתכרים עד לשכר המינימום בקרב המשתכרים ביישובי הבדואים הוא גבוה: השיעור ביישובי הבדואים העירוניים נע בין 45.8% לבין 55.6% בשנת 1999 לעומת השיעור בכל היישובים העירוניים בארץ שעמד על 40%. שיעור האבטלה בקרב יישובי הבדואים גבוה באופן ניכר משיעור האבטלה הממוצע בארץ. על פי נתוני שירות התעסוקה, בשישה מבין שבעה יישובי הבדואים שיעור האבטלה, בנובמבר 2001, נע בין 14.2% (ברהט) לבין 22.2% (בערוער); השיעור הממוצע בארץ, באותו חודש היה 6.7%.

מערכת החינוך במגזר הבדואי בנגב מאופיינת בנשירה של תלמידים, כבר בגני ילדים. הנשירה מהמערכת בולטת בקרב הבנות והיא חריפה מאוד בחטיבה העליונה. מספר התלמידים בכיתות י"ב קטן, ואחוז הזכאים לתעודת בגרות קטן מאד. שיעור הלומדים מתוך קבוצת הגיל, בכיתה י"ב, בקרב הבדואים בנגב בשנת הלימודים התשנ"ז, היה כ-43%, ושיעור הזכאים לתעודת בגרות באותה שנה-10.3%. השיעורים האמורים באוכלוסייה הכללית היו כ-81% וכ-40%, בהתאמה.

על פי המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס כל שבעת יישובי הבדואים בנגב מצויים בתחתית הסולם. שישה מהם מצויים באשכול הנמוך ביותר - מספר 1, ויישוב נוסף (חורה) נמצא באשכול מספר 2.

3.  למגזר הבדואי בנגב בעיות שדורשות פתרון:

יישובי הבדואים הוקמו ברמת פיתוח מזערית: לא נפרסה בהם מערכת ביוב, הכבישים נסללו במחצית הרוחב המתוכנן, הניקוז היה עלי; גם לא פותחו שטחים ציבוריים ופתוחים ומוסדות הציבור בהם ספורים. מאז הקמתם לא חל שיפור ממשי ברמת הפיתוח והתשתיות. על פי דוח תשתיות שנעשה בשנת 2000 בידי המינהלה לקידום הבדואים בנגב (להלן - המינהלה או מינהלת הבדואים) ומשרד השיכון, לצורך השלמת התשתיות החסרות והקמת מבני ציבור ביישובים אלה דרוש תקציב של כ-1.2 מיליארד ש"ח. אחד המכשולים הוא שקיימים מגרשים בתוך היישובים שלא ניתן לשווקם בשל תביעות בעלות של הבדואים, דבר המעכב את המשך האכלוס ופיתוח היישובים. עקב מצב התשתיות הירוד יישובים אלה אינם פתרון אטרקטיבי לתושבי הפזורה.

טרם הושלם הסדר הקרקעות ויישוב תביעות הבעלות מצד הבדואים על קרקעות הנגב בהיקף של כמיליון דונם. בשנת 1976 אישרה הממשלה את ההמלצות של צוות מומחים שמינתה לבדוק את סוגיית הסדר המקרקעין באזור הנגב הצפוני. הצוות המליץ על הסדרי פשרה עם תובעי הבעלות, (לרבות על עקרונות הפשרה), אולם מאז ועד עתה נעשו הסדרי פשרה אך בהיקף מועט - שטח של כ-140,000 דונם מתוך תביעות על שטח של כ-1 מיליון דונם.

מחלוקת נוספת בין הבדואים לבין המדינה נוגעת לעניין מספר היישובים החדשים שיש להקים לאוכלוסייה הבדואית, מיקומם ואופיים.

בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בתופעת הבנייה הבלתי חוקית ופלישות לקרקעות המדינה - בעיקר בנייה של מבנים קשיחים - בין היתר, נוכח העדר פעולות אכיפה יעילות מצד המדינה. על פי נתוני המינהלה למארס 2001 מספר המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו בפזורה הוא כ-60,000 מהם כ-25,000 למגורים.

4. בשנת 1986 הוקמה במסגרת ממ"י מינהלת הבדואים לצורך טיפול בנושא תביעות הבעלות ועריכת הסדרי פשרה עם תובעים. עם השנים הורחבו והוספו משימות שהוטלו על המינהלה. כיום, מינהלת הבדואים מטפלת בהשלמת תשתיות ביישובים קיימים, תכנון יישובים חדשים, הרחבת תכניות מתאר ליישובים קיימים ופינוי אוכלוסיית הפזורה לישובים הקיימים.