הפיקוח על סחר בתוצרת חקלאית מן הצומח

במשרד החקלאות ופיתוח הכפר נבדקו שלושה נושאים המשפיעים על איכות התוצרת מן הצומח: פיקוח על השימוש בתכשירי הדברה ורישומם; תקני איכות לתוצרת חקלאית; ופיקוח על תוצרת אורגנית.

לפיקוח על הסחר בתוצרת חקלאית מן הצומח היבטים בריאותיים ואיכותיים שונים. משרד מבקר המדינה בדק שלושה נושאים המשפיעים על איכות התוצרת מן הצומח: פיקוח על השימוש בתכשירי הדברה ורישומם; תקני איכות לתוצרת חקלאית; ופיקוח על תוצרת אורגנית. להלן עיקרי הדברים:

1.  השירותים להגנת הצומח ולביקורת אינם מקיימים פיקוח שוטף על אופן השימוש שעושים החקלאים בתכשירי ההדברה בשדה בתקופת הגידול. פיקוח על השימוש בחומרי הדברה חיוני בשל הנזקים שעלולים להיגרם לחי ולסביבה משימוש לא נכון, או לא מורשה, בחומרים.

בבדיקת שאריות בירקות ופירות שערכו השירותים להגנת הצומח ולביקורת בשנים 1999, 2000 ו-2001 נמצאו שאריות חריגות של חומרי הדברה; בשנת 2000 נמצאו תוצאות חריגות גבוהות יחסית: במלפפון (כ-17.7% מהדגימות) בתות שדה (כ-30.7% מהדגימות) בצמחי תבלין (כ-18.1% מהדגימות), ובענבים (כ-22.4% מהדגימות). במחצית הראשונה של שנת 2001 נמצאו תוצאות חריגות בתות שדה (כ-25.5% מהדגימות) ובירקות עלים (כ-14% מהדגימות). ממצאים אלה מחייבים הפעלת פיקוח יעיל יותר על השוק המקומי - הן בשדה והן בנקודות המכירה. ראוי גם לשקול הסברה לציבור הרחב על הסכנות שבחומרי ההדברה, ולפרסם כל מידע בידי השלטונות על חומרי הדברה מזויפים המופצים בשוק, בכלי התקשורת הכלליים ולא רק בעיתונות המקצועית, זאת לתועלת הציבור כולו.

מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת שבמשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן - משרד החקלאות) נותן היתרים לתכשירי הדברה לשימוש בחקלאות בתנאי שמגיש הבקשה עומד בכל התנאים המפורטים בחוק הגנת הצומח, התשל"ז-1956, ובתקנות הגנת הצומח (הסדר ייבוא ומכירה של תכשירים כימיים), התשנ"ה-1994. לעתים הוא נותן גם היתר שימוש זמני לשנה כדי שהמבקש ישלים נתונים על מידת הרעילות של התכשיר. נמצא, כי תכשירים שניתן להם היתר זמני לא נבדקו בתום תקופת הרישוי הזמני, ולעתים במשך מספר שנים אחריה. למרות זאת, חלקם המשיכו להופיע בחוברת המפרטת את חומרי ההדברה המותרים לשימוש, זאת ללא רישוי, ובכלל זה חומרים רעילים מאוד העלולים לגרום לנזקים בריאותיים לאדם, לחי ולסביבה.

לעתים בדיקה מחודשת של חומרים, שקיבלו רישוי לפני שנים רבות ושלגבי מידת הרעילות שלהם הצטבר מידע חדש המצריך בדיקה אם התכשיר עדיין ראוי לשימוש, אורכת זמן רב.

2.  בישראל, שלא כמרבית המדינות המערביות, יש שוני בין תקני האיכות של הייצוא לבין תקני האיכות של השוק המקומי. לגבי הייצוא, קיימים בארץ התקנים הנהוגים בקהילייה האירופית, והם אף נשמרים בקפידה. לגבי השוק המקומי, קיימים תקני איכות שנקבעו לפני שנים רבות והם מופיעים בכללי מועצת הירקות ומועצת הפירות. התקנים הללו אינם מגיעים אף לרמה המינימלית הנדרשת על ידי האיחוד האירופי ואינם נאכפים כלל. על פי הסכמי הסחר העולמי, שאליהם הצטרפה ישראל, חייבת להיות הדדיות בתקני איכות לשם אכיפתם באתרי הייבוא. כלומר, מדינה המבקשת לייבא תוצרת טרייה תוך עמידתה של התוצרת המיובאת בסטנדרדים של איכות, חייבת להוכיח קיום אותם סטנדרדים לתוצרת שהיא מייצרת בשוק המקומי שלה.

בשלב הסיטוני קיימת תופעה של חוסר סימון וחוסר הגדרה אחיד ומפורט של סוג האיכות. יש שימוש באריזות חוזרות שחלקן מזוהמות, דבר שגורם לנזק תברואתי. לעתים קרובות משווק סוג ירק או פרי באריזה שנועדה לסוג אחר. בהעדר תקני איכות מחייבים בשלב הקמעוני, רק מספר חנויות מצטיינות, המוכרות תוצרתן במחיר גבוה מאוד, משכילות לשווק רמת איכות גבוהה. בשאר נקודות המכירה, כולל רשתות השיווק, משווקת התוצרת ברמת איכות שאינה אחידה ולעתים ירודה. לא רק זאת, אף שיש חובת סימון פורמלית, היא אינה נשמרת. כתוצאה מכך, ניתן לראות בנקודות המכירה הסופיות את חוסר האחידות באיכות הירקות והפירות.

משנת 1996 החלו משרד החקלאות, מועצת הירקות ומועצת הפירות תהליך שנועד ליישם תקני איכות לירקות ולפירות בשוק המקומי. אולם עד לסוף שנת 2001 התכנית טרם יצאה אל הפועל. משרד החקלאות לא עמד בלוח הזמנים שהוא קבע לסיום ההיערכות. שינויי חקיקה הנדרשים לצורך כך טרם נעשו, וגם ההיערכות המקצועית והפעלת הפיקוח בשטח לא התנהלו כמתוכנן.

הפוטנציאל של הפיקוח בשטח לא מוצה: המפקחים עבדו משך מספר שנים ללא תכנית עבודה מקצועית מגובשת ומסודרת. לדעת משרד מבקר המדינה, יש מקום לבחון מקצועית את הפיקוח שמפעילים מפקחי רשות הפיקוח בשטח. יש לקבוע נוהלי עבודה ברורים כדי שהפיקוח בשטח בכל הרמות - מגדל, סיטונאי וקמעונאי - יספק נתונים מהימנים על איכות התוצרת החקלאית, כאלה שישמשו בסיס לתיקון הליקויים. נוסף על כך ראוי שהמשרד יקבע נורמות לתפוקות סבירות.

3.  מטרת החקלאות האורגנית לייצר מוצרי חקלאות שונים, מן הצומח ומן החי, תוך שימוש בשיטות ידידותיות לסביבה ולאדם. השימוש בחומרים סינתטיים (תרופות לבעלי חיים, חומרי הדברה, דשנים והורמונים) אסור, וחלופותיהם הם מוצרים טבעיים בלבד. "מוצר אורגני" צריך להיות מיוצר לפי סטנדרדים מיוחדים שאושרו על ידי גוף או רשות שהוסמכה כיאות. מדינת ישראל התחייבה בפני האיחוד האירופי, שאליו מיוצאת רוב התוצרת האורגנית הישראלית, לפקח על הייצור והשיווק של התוצרת האורגנית.

כבר בנובמבר 1996 הודיע משרד החקלאות למשרד מבקר המדינה, כי גיבש טיוטה להצעת חוק, שאמור להסדיר כל "מכירה" של תוצרת אורגנית, לרבות שיווק, ייבוא, ייצוא, הובלה, אריזה, פרסום או סימון המכוונים למכירה. עד לסוף שנת 2001 טרם נחקק החוק להסדרת הפיקוח על תוצרת אורגנית.

הפיקוח על המוצר האורגני הוא חלק מתהליך הייצור. השירותים להגנת הצומח ולביקורת - גוף שלטוני מוסמך - הנם הגוף היחיד המוסמך בידי האיחוד האירופי לפקח על ייצור ושיווק תוצרת אורגנית לייצוא. תכנית הפיקוח שתוכננה בתחילת עונות הייצוא 1999/00 ו-2000/01, בהתאם לתקן לדגימת תוצרת אורגנית טרייה, לא בוצעה במלואה. שיווק מוצר אורגני חייב להתבסס על אמינות מרבית - אמינות שעלולה להיפגע בהעדר פיקוח ברמה המתחייבת על פי המחויבויות שהמדינה נטלה על עצמה.

הפיקוח על השיווק של תוצרת אורגנית בשוק המקומי ועל ייבוא תוצרת אורגנית אינם מוסדרים ומשרד החקלאות אינו מפקח על כך.