עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ - תפקוד החברה בהעדר הסכם כולל בינה לבין הממשלה

במשרדי חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, במשרד הבינוי והשיכון, באגף החשב הכללי שבמשרד האוצר וברשות החברות הממשלתיות שבמשרד ראש הממשלה, נבדקו ההסדרים הכספיים בין הממשלה ובין עמידר והפעולות שנקטו עמידר, משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות לקראת חתימה על הסכם כולל להסדרת היחסים ביניהם.

באגודה לתרבות הדיור, באגף נכסים ודיור, ובאגף לשיקום שכונות (פיזי) של משרד הבינוי והשיכון וכן בכמה רשויות מקומיות, נבדקו היבטים אחדים בפעילות האגודה, המשרד ורשויות מקומיות אחדות בתחום השירותים של תרבות הדיור.

במשרד הבינוי והשיכון נבדקו כמה סוגיות של פיתוח ותחזוקה של תשתיות הדרכים הסמוכות ליישובי המיעוטים, ובתוכם (ראו בדוח זה "מגזר המיעוטים - תשתיות פיזיות").

במשרד הראשי ובמחוז המרכז של המשרד וכן ב"פרזות" חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ ובעמידר, בדק משרד מבקר המדינה את הסיוע שנותן המשרד לאנשים בעלי מוגבלות בניידות בתחום הדיור, את הנגישות של לשכותיו ואת יישום הנחיות התכנון שלו בנושא הנגישות לבתי מגורים הנבנים ביוזמתו או בהשתתפותו (ראו בדוח זה "שילוב אנשים בעלי מוגבלות בחברה ובעבודה").

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה. היא פועלת בתחום הדיור הציבורי: מנהלת, מתחזקת ומשכירה כ-90,000 דירות ומוכרת את מקצתן. חלק מהפעולות נעשות לפי מדיניות הממשלה, משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר, בהתאם להנחיותיהם ולמערכת הסכמים והסדרים עמם, שהחלו עוד ב-1958.

ניהול הרכוש בידי עמידר מתבסס על הסכמים רבים שנחתמו בין משרדי הממשלה לחברה, הראשון בהם בשנת 1958. כבר בדוחות שנתיים 40 ו-47 שפורסמו בשנים 1990 ו-1997 עמד משרד מבקר המדינה על כך, שריבוי ההסכמים וההסדרים, תוך תיקונם ועדכונם, יצר שיטת התקשרות של "טלאי על גבי טלאי", ללא ראייה כוללת וללא בחינה מחודשת של עקרונות ומטרות. משרד מבקר המדינה התריע בדוחות אלה, שאופי ההסדרים מונע קשר ישיר וברור בין ההוצאות השונות שהיו לחברה לבין הכנסותיה; עודף הנזילות שבידי החברה עלול גם להיות תמריץ שלילי לחיסכון ולהתייעלות.

בדצמבר 1997 חתמו הממשלה והחברה על טיוטת הסכם כולל, אולם הוא לא נכנס לתוקף. בשנים 1998-2001 קיימו נציגים של הממשלה ושל החברה דיונים שנועדו להתגבר על המחלוקות ביניהם ולהגיע להסכם, אולם עד כה לא נשאו המאמצים פרי. השיהוי הרב בחתימה על הסכם כולל בין הממשלה לעמידר, שבו כל צד יודע את חובותיו וזכויותיו, גרם להצטברות של מאות מיליוני ש"ח בחברה ללא שימוש או ייעוד, ולמחלוקות מתמשכות בין החברה לבין משרדי הממשלה.

בשנים 1998 - 2001 קיבלה הממשלה החלטות אחדות, שעניינן - העברה לקופת המדינה של 150 מיליון ש"ח מעודפי המזומנים שצברה החברה. חומר הרקע שהוגש לממשלה לקראת ההחלטות משנים 1999 ו-2000 לא הביא את עמדתה של החברה וגם לא פירט את הקשיים המשפטיים הכרוכים ביישום. בפועל, הכסף לא הועבר. יצוין, כי עוד בשנת 1992 - בעת שהממשלה ביקשה למשוך מהחברה סכום של 130 מיליון ש"ח - חיווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו, ש"העניין יובא כעמדת הממשלה בפני צוות המשא ומתן עם עמידר". עמדת היועץ המשפטי משנת 1992 יפה גם באשר להחלטה המאוחרת יותר למשוך 150 מיליון ש"ח מעמידר. ראוי לחזור ולהביא לממשלה חוות דעתו זו כדי שהממשלה תקבע עמדה עקרונית בנוגע לשימוש בעודפי מזומנים של החברה, ולדרכים האפשריות לכך, ותפעל לגיבוש הסכם כולל. במצב הקיים מתבקשת הממשלה, בכל שנה, לקבל החלטה על משיכת המזומנים בדומה להחלטה שהתקבלה בשנה שקדמה לה - ואין הדבר מתבצע הלכה למעשה. מהאמור לעיל עולים פגמים בעבודת המטה, והתוצאה היא, שנדרש כל פעם דיון נקודתי, שאינו מניב פירות, שכן החלטות הממשלה אינן מיושמות.

משרד הבינוי והשיכון מבצע פעולות באמצעות עמידר ומעניק הנחות משכר דירה וממחירי הדירות הנמכרות, זאת בהיקף של מאות מיליוני ש"ח, בלי שהוא נותן לכך ביטוי בתקציב המדינה. עוד בדוח שנתי 47 הביע משרד מבקר המדינה את דעתו, שפעולות שמשרד ממשלתי מבצע באמצעות גוף חיצוני בלא מסגרת להרשאה תקציבית, ובלא שההוצאה תירשם במערכת החשבונאות התקציבית של המשרד, הן בניגוד לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, לפיו רשאית הממשלה להוציא בשנת כספים מסוימת את הסכום הנקוב בחוק התקציב לאותה שנה. הדוחות הכספיים של החברה מצביעים על הפסדים, שבינם לבין המציאות הכלכלית והכספית של החברה לא היה קשר. העמלות שהחברה מקבלת בגין הפעולות שהיא מבצעת עבור המשרד נקבעו לפני שנים, ואין הן משקפות בהכרח את העמלות הראויות בעד פעולותיה.

לחברה אין הכנסות מפעולות המכר, אך סכומי ההלוואות הנשארים בידיה מעניקים לה אמצעי נזילות ניכרים, אף מעל לצרכיה התפעוליים. תגמול החברה בדרך זו, שאינה קשורה ישירות לפעילות שבעדה משולם התגמול, אינו ראוי.

על עמידר והממשלה להסדיר לאלתר את מערכת היחסים ביניהן. הדבר נחוץ הן לקיום מינהל ציבורי תקין והן לרווחת הדיירים והנזקקים לדיור.