מיסוי ענף ההיי טק

עשר השנים עד לשנת 2001 אופיינו בגידול מרשים של ענף ההיי טק בישראל, שתרם רבות לצמיחת המשק. אחד ממאפייני הענף הוא מכירת חברות בתדירות גבוהה המביאה ליצירת רווח הון החייב במס.

במועד הביקורת היו שיעורי המס בישראל על הכנסתו של נישום מרווח הון, גבוהים משיעורי המס במדינות מערביות אחרות. פער זה בשיעורי המס עשוי ליצור תמריץ ליזמים ולמשקיעים להעתיק את מקום רישום העסק והפקת ההכנסה למדינה ששיעור המס על רווח הון בה נמוך מזה שבישראל.

כדי לעודד יזמים לפעול בישראל, ובשל מחלוקות משפטיות, עשתה עמהם נציבות מס הכנסה (להלן - הנציבות) הסדרים שונים. הסדרים אלה לא תמיד התבססו על הוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה):

1.  הנציבות התירה לחברות לנכות הוצאות בגין אופציות המקנות זכויות לרכישת מניות שהעניקו לעובדיהן לפי סעיף 3(ט) לפקודה, אף שהעניין אינו קבוע בפקודה והיה מנוגד להוראות הנציבות.

2.  שיעור המס שקבעה הנציבות על הרווח שנוצר לעובדים מאופציות למניות הנסחרות בחו"ל, קטנים מאלה הקבועים בפקודה.

3.  הנציבות איפשרה למקבלי אופציות להיכלל בהסדר למיסוי מקל אף שלא עמדו בתנאים המזכים להיכלל בו.

4.  הנציבות נתנה לקרנות הון סיכון אישורים שהכנסתן תחויב במס בשיעור קטן מהקבוע בפקודה.

פעולות אלה נעשו בהסתמך על הסדרים שעשתה הנציבות, כשכל הסדר כזה נדון לגופו. על פי מדיניות הנציבות הסדרים אלה לא פורסמו. מצב זה מנוגד לעקרונות השקיפות שצריכים לאפיין את פעולותיהן של רשויות ציבוריות והוא פוגע ביכולת הנישומים לכלכל את צעדיהם בהתבסס על מדיניות מס ברורה. שיטת פעולה זו של הנציבות הביאה לעתים לחוסר אחידות בהסדרי המיסוי האמורים.

על הנציבות לעגן הסדרים מסוג זה במסגרת דיני המס, ובמידת הצורך בהנחיות על פיהם, שיפורסמו ברבים. בהקשר זה יש לציין את הוראת סעיף 245(א) לפקודה, האוסרת מתן הקלות והנחות במס, אלא אם כן נקבעו במפורש בחוק או מכוח סמכות מוגדרת בחוק.