שינויים מבניים במקורות חברת המים בע"מ

1.  מימוש פוטנציאל המים: קידוח בארות ושאיבת מי תהום; שאיבת מי הכינרת; "כליאת" מי מעיינות בצנרת וניצולם; איגום מי שטפונות החורף; טיהור מי שפכים והתפלת מים.

2.  הולכת המים: העברת המים ממקורותיהם ברחבי הארץ, ואספקתם ליישובים.

3.  חלוקה ושיווק למגזרי הצרכנים: משקי הבית, וכן הצרכנים העסקיים בענפי החקלאות, התעשייה, המסחר והשירותים.

הגוף העסקי העיקרי במשק המים הוא מקורות חברת מים בע"מ (להלן - מקורות או החברה) שנוסדה עוד בשנת 1937. מטרות החברה לפי מסמכי היסוד הן, בין השאר, להקים מתקנים של מפעלי מים שמטרתם להפיק, לאגור, להוביל ולספק מים להשקייה ולשתייה, וכן להפעיל, לנהל ולתחזק את המפעלים האלה. למקורות 40 מפעלי מים שבאמצעותם היא מספקת יותר מ-1.5 מיליארד מ"ק בשנה, שהם כשני שלישים מכמות המים הנצרכת בישראל. השליש הנותר מסופק באמצעות אגודות מים, רשויות מקומיות, מושבים, קיבוצים וחקלאים פרטיים שיש להם זכויות הפקה. למקורות 4,800 לקוחות: רשויות מקומיות, מושבים וקיבוצים וכן מוסדות ציבוריים וממשלתיים. במערכת אספקת המים של מקורות כ-1,100 קידוחים, כ-700 תחנות שאיבה, כ-3,000 משאבות וקווי מים באורך כולל של כ-8,000 ק"מ. מקורות מעסיקה כ-2,180 עובדים וכן בשליטתה חברה בת - שירותים חשמליים מיכניים בע"מ (להלן - שח"מ). בדצמבר 2000 היו בדירקטוריון מקורות 11 חברים שמונו מטעם המדינה: שמונה דירקטורים מקרב הציבור, שני נציגים של עובדי החברה ועובד מדינה אחד.

בשנת 1961 הוסמכה מקורות על פי סעיף 46 לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן - חוק המים) להיות רשות מים ארצית. בתוקף תפקידה זה היא הקימה את מפעל המים הארצי של ישראל (להלן - המוביל הארצי) העוסק בשאיבה, בהולכה ובאספקה של מים מאגם הכינרת וממקורות אחרים, ומאז יש לה בלעדיות בהפעלה ובתחזוקה בכל הקשור למוביל הארצי.בידי מקורות שליטה בשיעור של שני שלישים (על פי כמות המים המופקת) במפעלי מים אזוריים המפיקים מי תהום מבארות, בהובלת מים אלה אל גבולות השטח של צרכניה, ובמקומות אחדים אף בניהול ובתחזוקה של רשתות מים עירוניות.מקורות קיבלה אישור לתכנית מפעל מים, לפי סעיף 45 לחוק המים, רק על הקטע הצפוני של המוביל הארצי: כינרת - ירקון (ראש העין).לא כך הדבר באשר לקטע הדרומי של המוביל הארצי, ירקון - נגב, שהופעל בשנת 1955, לפני חקיקת חוק המים, ונועד אז לספק מים ממקורות הירקון בראש העין לצפון הנגב. מקורות סבורה, בניגוד למשרדי ממשלה הנוגעים בדבר, שדין הקטע הדרומי שונה מהצפוני והוא אינו חלק מהמוביל הארצי. אשר למפעלי המים האזוריים, אף כי מקורות מחזיקה ומפעילה רבים מהם היא לא הוסמכה להיות רשות מים אזורית לפי סעיף 49 לחוק המים, ואף לא קיבלה בגינם אישור לתכנית מפעל לפי סעיף 45 לחוק המים.

מקורות היא החברה היחידה בארץ המפעילה מתקנים להתפלת מים מליחים ומספקת מים מותפלים לעיר אילת ולסביבתה וליישובים בערבה. מקורות עסקה עד אוקטובר 2001 גם בהקמה ובהפעלה של מכונים לטיהור שפכים עירוניים ובהובלת מי השפכים המושבים במערכת נפרדת לצריכה חקלאית. הממשלה גם מינתה את מקורות לקדם את נושא יבוא מים מתורכיה.

מהאמור לעיל עולה, כי לבד מחלוקה ושיווק של מים לצרכנים סופיים - תחום פעילות של מפעלי המים של הרשויות המקומיות - יש למקורות בלעדיות, או לפחות שליטה, ברוב תחומי הפעילות של משק המים בישראל כתוצאה מכך יש זהות, כמעט מלאה, בין מקורות לבין משק המים בישראל, ולפיכך שינויים מבניים מהותיים במשק המים כרוכים בשינויים מבניים במקורות.

בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2001 בדק משרד מבקר המדינה, לסירוגין, את ההחלטות על שינויים מבניים במקורות, את השפעותיהם על מבנה היעד של משק המים ועל האפשרות להפריט חלקים ממשק זה. הבדיקה נעשתה ברשות החברות הממשלתיות שבמשרד ראש הממשלה (להלן - הרשות). מקורות היא חברה ממשלתית כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975; השר לתשתיות לאומיות הוא השר האחראי לענייני החברה ובידיו יחד עם ראש הממשלה הסמכויות המפורטות בחוק בענייניה. מקורות עומדת לביקורת המדינה לפי חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] .

מקורות אינה מכסה את הוצאותיה מהכנסותיה ממכירת מים כיוון שהממשלה קובעת להם תעריפים זולים מעלותם, כדי לתת סובסידיה לצרכני מים. עקב כך נזקקה מקורות מדי שנה בשנה לתמיכה ממשלתית של מאות מיליוני ש"ח. בשנים 1993-2000 הגיעה התמיכה השנתית הממוצעת במקורות בגין אספקת מים לכ-370 מיליון ש"ח (במחירי דצמבר 2000). עד שנת 1993 כיסו התמיכות את העלויות, ולכן לא היה בה כדי להניע את מקורות להתייעל ולהקטין את העלויות מצד אחד ולא אפשרה למקורות להגיע לרווחיות נאותה מצד אחר. מסיבות אלה גם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר וגם מקורות ביקשו לשנות את הסדר ההתחשבנות ביניהם לחישוב התמיכה הממשלתית. למשרדי ממשלה היתה סיבה נוספת לכך: כריכת הסדר ההתחשבנות בשינויים מבניים במקורות שיכינו את התשתית הארגונית והעסקית להסדרת מבנה היעד  של משק המים, המבוסס על המוביל הארצי שהוא מונופול טבעי, ועל מונופולים אזוריים לחלוקת מים ולשיווקם, שמסביבם יפעלו במשק המים מפעלים עסקיים-תחרותיים.

1.  בשנת 1993 סיכמה הממשלה עם מקורות עקרונות בדבר ארגון מחדש של מבנה הנכסים, ההון ופעילות החברה, ובדבר שיטת חישוב התמיכה שמקורות זכאית לה בגין אספקת מים (להלן - הסכם העלויות). ההסכם נועד להסדיר לראשונה את מנגנון ההתחשבנות בין החברה לבין הממשלה בנוגע לעלות הפקת המים והספקתם, באופן שיאפשר לחברה להתנהל על בסיס כלכלי ולפי שיקולים עסקיים ויגרום לה להתייעל. לפי ההסכם, מנגנון ההתחשבנות מבוסס על סל הוצאות מוכרות תקניות, שנקבע לפי העלויות בפועל שהיו למקורות בשנת 1991. רכיבי הסל יעודכנו לפי פרמטרים מוסכמים, ללא כל קשר להוצאות בפועל שיהיו לחברה . מן העלויות התקניות יופחת מקדם התייעלות שנתי בשיעור של 2.5%. בשיטה זו התמיכה הממשלתית תהיה בסכום ההפרש שבין ההוצאות התקניות ובין הכנסות החברה ממכירת מים וזכויות מים. בהסכם זה יש תמריץ לחברה והוא היכולת של מקורות להגדיל את רווחיה (באמצעות התייעלות) בלא שתקטן התמיכה הממשלתית.

מאז גיבוש הסכם העלויות ועד מועד סיום הביקורת - ספטמבר 2001 - לא עלה בידי הממשלה ומקורות לחתום על ההסכם, בעיקר בשל מחלוקת בעניין שינויים מבניים שמשרדי הממשלה השונים דרשו שייעשו במקורות כתנאי לחתימה על ההסכם. הרקע לדרישה היה שמקורות פועלת יותר ויותר בתחומים החורגים מהספקת מים, כגון הפעלת מערכות מים וביוב ברשויות מקומיות והקמת מכונים לטיהור שפכים. ביצוע הפעולות האמורות בידי מקורות גורם לסבסוד צולב ביניהן, מגדיל את כוחה המונופוליסטי ומאפשר לה להשתמש בבסיס הכלכלי שנותנת לה הספקת המים לצורך תחרות בשוק הפרטי בפעילויות החורגות מתחום זה.

הממשלה ביקשה לכרוך את חתימת הסכם העלויות בעשיית השינויים המבניים שעיקרם הקמת מערך חברות חדש, שיאפשר להסדיר את הענף, להקטין את החשש לסיבסוד צולב בין פעילות מקורות כספקית מים לבין פעילות שאינה הספקת מים ולאפשר יוזמה פרטית בתחום המים והביוב. אולם בעניין השינויים המבניים נתגלעה מחלוקת (ראו להלן) בין הגורמים השונים המעורבים - הרשות, משרד האוצר, היועץ המשפטי לממשלה, הנהלת החברה ונציגות העובדים ולא עלה בידי הממשלה ומקורות לסכם את כל פרטי ההסדר. המחלוקת נסבה,בין היתר, על סוגיית המבנה הרצוי של מערך החברות החדש שיוקם ושאליהן תועבר חלק מפעילות מקורות, ועל מהות זכויות המדינה בנכסי המוביל הארצי ורישומן.

2.  בהעדר חתימה על הסכם העלויות נחתם בסוף אוקטובר 1993 הסכם ביניים בין החשב הכללי שבמשרד האוצר (להלן - החשכ"ל) ונציבות המים לבין מקורות. בהסכם הביניים צוין שהואיל ועד תאריך חתימתו לא סוכמו כל פרטי הסכם העלויות והואיל ובכוונת הממשלה לסיים את המו"מ על כל פרטיו, להקים את החברות החדשות ולהעביר אליהן נכסים לא יאוחר מסוף דצמבר אותה שנה, לפיכך טיוטת הסכם העלויות תשמש נוסח מוסכם על הממשלה ועל מקורות לצורך חתימה סופית על הסכם העלויות, בתנאים מסוימים, ובהם השינויים המבניים.

בביאור לדוחות הכספיים של מקורות ל-31.12.00 נאמר, כי "על פי תנאי הסכם הביניים, פעלו הצדדים בתקופות הביניים בהתאם לתנאי הסכם העלויות כמפורט לעיל. כל זאת, בכפוף לתנאי שאם לא ייחתם הסכם העלויות עד תום תקופת הביניים, כי אז יראו חלק מהתקבולים שהחברה קיבלה מהממשלה בגין תמיכות ... כהלוואות שתקופתן ותנאיהן יהיו זהים להלוואות הפיתוח שקיבלה החברה מהממשלה עד למועד חתימת הסכם הביניים". בחוות דעתם הבלתי מסויגת של רואי החשבון של מקורות, על הדוחות הכספיים הנ"ל, הם הפנו את תשומת לב בעלי המניות "לאי הוודאויות הקיימות בשל האמור בביאור 1 לדוחות הכספיים המתייחס לתקפות הסכם העלויות והכללת הכנסות מתמיכות על פי עקרונות ההסכם ... ".

3.  באפריל 2000, לאחר שבע שנים של דיונים, נתנו שר האוצר דאז (א' שוחט) והשר לתשתיות לאומיות דאז (א' סוויסה) (להלן - שר התשתיות) אישור עקרוני לסיכום שהושג בין המשרד לתשתיות לאומיות (להלן - משרד התשתיות) ומשרד האוצר לבין מקורות בעניין הסדר בין הממשלה ובין מקורות בנוגע לשינויים המבניים; בנוגע להסדרת ההתחשבנות על הספקת מים ובנוגע לאגף הביצוע של מקורות והסדרתו. על יסוד סיכום זה, (להלן - הסיכום מאפריל 2000) ובהתבסס על דיונים והתכתבויות שהיו לאחר אישורו, נחתם ב-4.3.01 הסכם עקרונות בין הממשלה ובין מקורות בנושאים האמורים (להלן - הסכם העקרונות). הסיכום מאפריל 2000 היה חלק מהסכם העקרונות שעליו חתמו נציגי המדינה: נציב המים, החשכ"ל, מנכ"ל משרד התשתיות וסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר.

מתוקף חוק החברות הממשלתיות יש לרשות מעמד בנוגע לשינויים ארגוניים בחברות ממשלתיות, ומתפקידה לטפל ולסייע בהקמה של חברות ובעשיית שינויים מבניים בחברות ממשלתיות, וכן יש לצרף חוות דעת שלה בעת ההחלטה על הפרטה של חברות ממשלתיות. במכתב לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר התשתיות וליועץ המשפטי לממשלה מ-5.4.01 כתב מנהל הרשות כי "הדיונים אודות 'הסכם העקרונות' והחתימה עליו נעשו ללא ששותפו נציגי הרשות ... ". גם במכתבו של עוזר היועץ המשפטי לממשלה למשרד מבקר המדינה מ-3.2.02 נאמר כי "הסכם העקרונות נעשה שלא בידיעת היועץ המשפטי לממשלה ואינו על דעתו. ההסכם כולל נושאים משפטיים שלא נבחנו על ידי היועץ המשפטי לממשלה. מצער, כי הדברים נעשו בדרך זו." בתשובת משרד האוצר למשרד מבקר המדינה מ-22.1.02 נאמר כי "הטענות המתייחסות לאי שיתופה של רשות החברות אינן נכונות".

הסכם העקרונות כשמו כן הוא, ועל פרטיו אמורים הצדדים להגיע להסכמות במשך הזמן. אם לשפוט על סמך העבר, יעברו עוד שנים עד שייעשו בענף השינויים הדרושים כדי להגיע למבנה היעד. להלן עיקרי הסכם העקרונות, והמשוכות העיקריות שעל הצדדים לעבור כדי להגיע לשינויים המבניים המיוחלים:

הסכם העלויות: בהסכם העקרונות נקבעה תקופה שיחול בה הסדר עלויות חדש שתתחיל למפרע מ-1.1.99 ותסתיים ב-31.12.05. סוכם שההסדר ייחתם בתנאי שתהיה הסכמה על שיעור מקדם ההתייעלות לשנים 2004-2005. הסכם העקרונות נותן תוקף רטרואקטיבי להסכם העלויות

מ-1993 שטרם נחתם, וקובע כי יחול מ-1.1.93 עד 31.12.98. אולם תוקפו מותנה בחתימת הסכם העלויות החדש. לרשות יש התנגדות עזה לטיוטת הסכם העלויות בכל הנוגע למוביל הארצי, משום שלדעתה הוא מרוקן מתוכן את בעלות המדינה על נכס זה "עד כדי פגיעה בעצם קיום הבעלות". יוצא, שאף אם יגיעו הצדדים לנוסח מוסכם בראשית שנות האלפיים אפשר שייחתם הסכם בתוקף רטרואקטיבי מ-1.1.93, והוא ייתן תוקף חוזי לתשלומים של מיליארדי ש"ח ששולמו למקורות משנת 1993 ואילך.

הנספח הכלכלי: סוכם שלאחר החתימה על הסכם העקרונות יקיימו הצדדים מו"מ אינטנסיבי במשך שלושה חודשים לכל היותר, לסיכום השינויים בבסיס העלויות המוכרות ומקדם ההתייעלות לתקופת ההסכם המסתיימת ב-2003. בתחילת יוני 2001 הסתיימו שלושת החודשים, אך עד מועד סיום הביקורת לא נקבע כל סיכום.

התפלת מי ים: חברה שתזכה במכרז להתפלת מים ולהספקתם למשק המים, תתחרה במים שמקורות מפיקה ומספקת. הסכם העקרונות קובע, שהממשלה ומקורות (בתוקף תפקידה כרשות המים הארצית) יפרסמו מכרזים להקמת מתקנים להתפלת מי ים. לצורך הטיפול במכרזים תוקם ועדה משותפת לממשלה ולמקורות ואת הרכבה יקבע החשכ"ל. לדעת משרד מבקר המדינה, העובדה שמקורות היא בעלת שליטה בתחומים רבים במשק המים, ובכמה תחומים היא גוף מונופוליסטי, מעוררת את השאלה האם עקב החשש לניגוד עניינים אין היא פסולה מלהשתתף בקביעת התנאים ובהליכים של המכרזים להתפלת מים.

ב-20.1.02, לאחר סיום הביקורת, פנה הממונה על ההגבלים העסקיים במכתב לשר התשתיות ולשר האוצר, ובו כתב: "הנדון: הפקדת המכרז להקמת מתקן להתפלת מי ים באשדוד בידי מונופול מקורות. נמסר לנו כי בימים הקרובים תועלה לדיון בוועדת השרים לענייני חברה וכלכלה הצעה להחלטה בעניין שבנדון (להלן: 'ההצעה'). אבקש להביא לידיעתכם כי ההצעה הנ"ל עומדת בניגוד מוחלט לעמדת בית המשפט המוסמך - בית הדין להגבלים עסקיים, כפי שהובעה בפסק הדין בעניין חברת החשמל לישראל נ' הממונה על הגבלים עסקיים ואח'."

פיתוח מפעלי מים בידי מקורות: לפני החתימה על הסכם העקרונות חידשה והקימה החברה מפעלי מים באמצעות יחידת ציוד מכני כבד (צמ"כ) ויחידות הבינוי המרחביות, ובאמצעות שח"מ. בסיכום מאפריל 2000 נקבע כי שח"מ תפסיק את פעילותה העצמאית ועובדיה יושאלו לאגף הביצוע המרכזי של מקורות, ויפעלו יחד עם צמ"כ ויחידות הבינוי. אגף זה, במבנהו החדש, ינוהל כמרכז רווח סגור ונפרד מהפעולות לאספקת המים. ב-31.12.03 יהפוך האגף לחברה בת של מקורות, בכפוף להסכמת ארגון עובדי מקורות.

1.  השגת הסכם לשינויים מבניים עם עובדים בארגון מונופוליסטי היא משימה קשה. לפיכך אין לדעת כמה זמן יעבור עד שאגף הביצוע יהפוך לחברה בת שיהיה אפשר להפריטה. הוסכם שאם מקורות לא תהפוך את האגף לחברה במועד המוסכם, תהיה המדינה רשאית לעכב אצלה, כפיקדון, סכום של 15 מיליון ש"ח מכספי התמיכות שיגיעו למקורות, וכן שמקדם ההתייעלות בחישוב סל העלויות התקניות יוגדל, החל משנת 2004, ב-1% לשנה עד שתעמוד מקורות בהתחייבויותיה.

2.  אף על פי שהסכם העקרונות מתבסס על הסיכום מאפריל 2000, נסוגו נציגי המדינה מן הסיכום בעניין עקרוני: על פי הסיכום, אגף הביצוע המורחב היה אמור להפוך לחברה בת ב-31.12.03, ואילו בהסכם העקרונות נקבע שנושא זה יידון מחדש בין הצדדים במסגרת מו"מ נוסף על ההסכם המפורט. מכאן, שבסופו של דבר גם חלק מזרוע הביצוע של מקורות, שהיה מאורגן כחברה בת (שח"מ), עשוי להישאר ביחידת הביצוע של מקורות (החברה האם) ואז יהיו קלושים הסיכויים להפרטתו, ועל אחת כמה וכמה להפרטת האגף כולו. זאת ועוד, העברת העובדים מהחברה הבת לחברה האם, ושוב לחברה בת, מעוררת קשיים מיותרים ביחסי העבודה.

הסכמת נציגי המדינה לדון מחדש עם מקורות על הקמת חברה בת שאליה יועבר אגף הביצוע הפכה, מכללא, לחסרות משמעות את הסנקציות הכספיות והגדלת מקדם ההתייעלות (ראו לעיל) שהוסכם שיחולו אם מקורות לא תהפוך את האגף לחברה במועד המוסכם.

מתן שירותי תשתית: בבעלות מקורות צנרת להולכת מים, כמונופול טבעי, באורך של 8,000 ק"מ המותקנת ברחבי הארץ. בהסכם העקרונות נקבע, כי בתוך שבועיים מיום חתימתו יגיעו הצדדים להסכם בדבר חובת ההולכה שתחול על החברה, ובו יפורטו עקרונות חובת ההולכה והתמורה שתקבל החברה בעד ההולכה. משמעות חובת ההולכה היא, שתהיה גישה חופשית, או מעבר חופשי (Open Access), בתשתית שבבעלות המונופול, לכל מי שיורשה לכך. עיקרון זה אפשר ליישם גם כשמדובר בצנרת להולכת דלק, בקווי הולכה של חשמל ובתשתיות בסיסיות אחרות. אף כי לבעל התשתית נשארת בלעדיות בתחום פעילותו, נודעת חשיבות רבה לתחרות בין הגופים שמשתמשים בתשתית, תחרות שמיטיבה עם הצרכן הסופי.

ממועד חתימת הסכם העקרונות ועד מועד סיום הביקורת עברה כחצי שנה וטרם נעשה הסיכום בדבר חובת ההולכה והתשלום תמורתה - סיכום שהיה אמור להתקבל בתוך שבועיים. העדר הסיכום בעניינים חשובים אלה מונע התפתחות ניצנים של תחרות בין מפיקי מים שההולכה היא המצע להתפתחותה.

אחד התנאים להסכם העלויות היה, כאמור, ביצוע שינויים מבניים, דהיינו פיצול הפעילות הענפה של מקורות והעברת חלקים ממנה לחברות נפרדות, ללא קשרי בעלות ביניהן. בסיכום דיון מדצמבר 1993 שהשתתפו בו נציב המים ונציגי משרד האוצר ומקורות, נקבע, כי נוסף על החברה יוקמו שלוש חברות: חברת מקורות אחזקות בע"מ (להלן - חברת האחזקות), בבעלות מלאה של הממשלה שתחזיק במניות של מקורות ושל שתי חברות חדשות אחיות: חברת המוביל הארצי בע"מ (להלן - חברת המוביל) וחברת נכסים בע"מ (להלן - חברת הנכסים). עוד נקבע שחברת המוביל תחזיק את נכסי המוביל, וחברת נכסים תחזיק את הנכסים שבהם מקורות מפעילה את מערכת המים שמעבר לקו הירוק.

הרשות התנגדה למבנה המוצע, בעיקר בכל הנוגע לחברת המוביל, בטענה שבהקמת חברת המוביל בבעלות מלאה של חברת האחזקות יש משום העברה של המוביל למקורות ללא תמורה, אף שהמוביל הוא נכס בבעלות המדינה. לדעת הרשות, המוביל צריך להישאר בבעלות המדינה כדי לאפשר לגופים נוספים להשתמש בו בתנאים שווים לאלה של מקורות. מקורות חלקה על עמדת הרשות וטענה שאמנם המוביל הוא בבעלות המדינה, אך גם למקורות יש זכויות בו. בשל חילוקי דעות אלה לא הוקמו החברות.

באוקטובר 1996 החליטה ועדת השרים לענייני כלכלה (להלן - ועדת השרים) שבסיכום מ-1993 ייעשו שני שינויים אלה:

1.  תוקם חברה נוספת, חברת מקורות ייזום בע"מ (להלן - חברת הייזום), שתהיה בבעלות חברת האחזקות. חברת הייזום תפעל בתחומי משק המים והביוב, ותעסוק בכל העבודות שמקורות עושה בשביל גופים חיצוניים. הקמתה נועדה למנוע סבסוד צולב בין הפעולות השונות של מקורות, ולמנוע הגדלת כוחה המונופוליסטי של מקורות כדי שלא תנצל את בסיסה הכלכלי באספקת מים לצורך תחרות בשוק הפרטי בפעולות החורגות מאספקת מים. הקמת החברה הזאת כרוכה בהעברת מאות מעובדי מקורות לחברה נפרדת. עובדי מקורות התנגדו להקמתה משום שחששו שחברת הייזום תופרט לאחר שתוקם, והעובדים שיועברו אליה צפויים לפיטורין או להרעה בתנאי העסקתם.

2.  משרד המשפטים והרשות הציגו לפני ועדת השרים את הערותיהם בנוגע להעברת נכסים של המוביל הארצי למקורות. בעקבות ההערות החליטה ועדת השרים על הקמת ועדה בין-משרדית שיוטל עליה להגיש לה את המלצותיה בהקדם האפשרי בעניין העברת נכסי המוביל למקורות. חברי הוועדה הבין-משרדית לא הגיעו לידי הסכמה בעניין הנכסים האמורים. בספטמבר 1998 החליטה ועדת השרים שהיועץ המשפטי לממשלה יקיים דיון עם משרדי האוצר והתשתיות ועם הרשות בסוגיית השינוי המבני במקורות, ובמסגרת זו ייבחנו הדרכים לפתרון הבעיות שצוינו לעיל. בעקבות דיונים שהתקיימו בעניין זה בין משרדי הממשלה, הורה היועץ המשפטי לממשלה, ב-21.2.00, כי "בטרם יתקבלו החלטות כלשהן בכל הנוגע לשינוי מבנה במשק המים, יש לוודא כי נרשמו זכויות המדינה כנדרש בחוק."

הסכם העקרונות ממארס 2001 והסיכום מאפריל 2000 מתווים מערך חברות שהיה מוסכם במועדו על שר האוצר, שר התשתיות והנהלות משרדיהם, וכן על מקורות. למערך זה, אם יוקם במתכונת המוסכמת למרות התנגדות הרשות (ראו להלן), יועברו חלק ניכר מהנכסים ומהפעילות הנוכחית של מקורות. משרד מבקר המדינה בחן את מערך החברות, ואת ההשפעות שיהיו לו על מבנה היעד של משק המים:

בסיכום מאפריל 2000 נקבע שתוקם חברת אחזקות, חברה אם המאגדת את קבוצת החברות של מקורות. בידי חברת האחזקות יהיו מניות המדינה בשלוש מחברות הקבוצה: מקורות, חברת הייזום וחברת הנכסים; הבעלות על חברה רביעית - חברת המוביל - תהיה 50% בידי מקורות אחזקות ו-50% בידי המדינה. היות שחברת האחזקות תהיה בעלת השליטה במקורות, ממילא היא תהיה גם בעלת השליטה בחברה בת של מקורות שתוקם כדי שתועבר אליה הפעילות של אגף הביצוע של מקורות. עד מועד סיום הביקורת לא הוקמה חברת האחזקות.

בהחלטת הממשלה מאוקטובר 1996 נקבע, שמספר חברי הדירקטוריון של חברת האחזקות יהיה תשעה: שלושה נציגי ציבור ושישה עובדי מדינה. בסיכום מאפריל 2000 ובהסכם העקרונות לא נקבעו הנחיות בעניין הרכב הדירקטוריון של חברת האחזקות. להרכב הדירקטוריון חשיבות מהמעלה הראשונה להשגת קידום התחרות ופיקוח יעיל על הפעולות של החברות הבנות. לפיכך יש לקבוע במסמכי היסוד של החברה הנחיות בדבר הרכב הדירקטוריון.

בסיכום מאפריל 2000 נקבע כי "המוביל הארצי יועבר בחכירה לחברת מקורות המוביל הארצי בע"מ. בהסכם החכירה יובטחו כל זכויות המדינה בנכס והתחייבות החברה להמשיך ולהפעילו בהתאם למדיניות הממשלה ולמטרות שלשמן הוא הוקם." יצוין, שמקורות העריכה לצורכי ביטוח את החלק הצפוני של המוביל, לא כולל הקרקע, בסכום עתק של כ-6.25 מיליארד ש"ח.

1.  במשך שנים הציגה מקורות בדוחותיה הכספיים את המוביל הארצי על מתקניו, ציודו וכל הנלווה אליו כרכושה. ההשקעה של מקורות במוביל הארצי מומנה מתקציב המדינה, ולפיכך הביעה הרשות מחאה נמרצת לפני מקורות על צורת הצגה זו אך ללא הועיל. מקורות טוענת "כי התנהגותה במהלך השנים, מאז הקמת המוביל, והשקעותיה הנוספות שבוצעו שלא במימון ממשלתי מקנות לחברה זכויות מסוימות". בביאור לדוחות הכספיים של מקורות נאמר, שבעלת הנכסים היא המדינה והנכסים מיועדים להעברה לתאגידים שבהקמה; סוגיית הזכויות הנלוות לנכסים נמצאת בבירור בין הממשלה לבין מקורות. לדעת הרשות, מקורות מחזיקה במוביל כנאמן של המדינה והמוביל הוא בבעלות מלאה של המדינה. דעה דומה הציג היועץ המשפטי לממשלה בבית המשפט העליון, כאמור בפסק הדין : "עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי המוביל הארצי הוא נכס מנכסי המדינה לכל דבר ועניין, ומקורות כרשות המים הארצית מחזיקה בנכסי המוביל הארצי מטעם המדינה בעבורה ולצרכיה".

בתשובת רואי החשבון של מקורות למשרד מבקר המדינה, מדצמבר 2001, בעניין הצגת נכסי המוביל נאמר, כי בגילוי הדעת של לשכת רואי החשבון בישראל ובתקנים של המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית אין הגדרה מפורשת למושג "נכס", לפיכך ההגדרה הנוהגת בישראל היא על פי תקנים בין-לאומיים בחשבונאות, והרישום בדוחות הכספיים של מקורות תואם את התקנים האלה. עוד הסבירו שהיות שמקורות נהנית ממלוא התועלת הכלכלית הנובעת מנכסים אלה והיא הנושאת באחריות להחזקתם הם ממלאים אחר התנאים של "נכס".

2.  בסעיף 80 לחוק המים נקבע, שרשות המים הארצית (דהיינו מקורות) רשאית, בלי לפגוע בזכות לפיצויים, לרכוש או לחכור מקרקעין המיועדים לתפיסה צמיתה לצורכי המוביל הארצי, "והמקרקעין או זכות החכירה יירשמו על שם המדינה על סמך אישור לכך מאת שר החקלאות". לפי מסמכי הרשות, 85% מהמקרקעין שבהם עובר החלק הצפוני של המוביל היו מעת הקמת המוביל נכסי המדינה וכלפי הנותרים הופעל הסעיף האמור. אולם עד עתה, כ-40 שנה לאחר הקמת המוביל, רשמה מקורות על שם המדינה רק חלק קטן מן המקרקעין שנרכשו או נחכרו. בנוגע לרוב המקרקעין נרשמה בספרי המקרקעין הערת אזהרה שהם מיועדים למפעל המים הארצי, אך טרם נרשמו הזכויות על שם המדינה.

ביוני 2000 התקיימה ישיבה בלשכת שר האוצר וממלא מקום שר התשתיות דאז, בהשתתפות היועץ המשפטי לממשלה, בעניין השינוי המבני במקורות. בעקבות ישיבה זו שלח היועץ המשפטי מכתב לשר האוצר ובו נאמר בין השאר:

"בדיון האמור הועלו בין היתר, טענות מצד מקורות בנוגע למקרקעין שמקורות מחזיקה בהם, והנמצאים בבעלות המדינה. בעייתיות אחרת שנחשפה היא העובדה שמעולם לא ניתנה הדעת, לאורך שנים, לטיפול המשפטי במערך המוביל הקרוי ירקון-נגב. תצילינה האוזניים למשמע חלק מן הדברים, בשירות ציבורי האמון על תקינות. חוששני, שכמו בתחומים אחרים הקשורים בחברות ממשלתיות ובתאגידים סטטוטוריים, שהופעלו בפילוסופיה ובקונספציה של 'הממשלה ואנו חד הם', גם כאן היה עירוב תחומים שגרם, בלשון המעטה, נזק לממשלה, ובתוך כך גם לציבור. זאת, כמו, למשל, במקרקעין הקשורים ב'בזק', שנעשה בהם שימוש על ידי 'בזק' בהמשך לשימוש לצורך שירותי הטלפון הממשלתיים בשעתו, אך משבאה עת ההפרטה - הופכת החברה לטוענת לבעלות באשר למקרקעי ציבור שניתנו לפיקדון ביד נדיבה, ולא היתה כל כוונה לגרוע מבעלות המדינה בהם."

3.  באותו חודש כתבה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מכתב לשר האוצר, ובו ציינה שפעמים אחדות ביקש היועץ להבהיר כי בטרם יתקבלו החלטות כלשהן בנוגע לשינוי במבנה משק המים, יש לוודא שתימסר לו רשימת הנכסים הכלולה במוביל הארצי ויירשמו זכויות המדינה כנדרש בחוק, כדי שבעת הצורך יהיה אפשר לקבל החלטה מושכלת בנושא. בעקבות בקשה זו נקבעה בהסכם העקרונות אחריות החשכ"ל לעשות סקר נכסים, ולמפות את מקרקעי המוביל והנכסים הצמודים להם. לאחר שייעשה המיפוי, יוחלט על המשך הליכי רישום זכויות המדינה במקרקעין. על פי הנאמר בהסכם העקרונות רישום מקרקעי המוביל והנכסים הצמודים לו, על שם המדינה, עלול להימשך שנים מספר, ולכן תעשה זאת חברת המוביל עם הקמתה. בתשובת משרד האוצר למשרד מבקר המדינה מ-22.1.02 נאמר: "לאחר שחברת מקורות לא ביצעה את הליך הרישום כנדרש יזם משרד האוצר מהלך ... לצורך כך נשכרה חברה שביצעה, כשלב ראשון, סקר של מצב רישום מקרקעי המוביל הארצי על שם המדינה. הסקר הוצג לנציגי משרד המשפטים ורשות החברות."

4.  בהסכם העקרונות נקבע, שמבנה ההון של חברת המוביל יהיה כדלקמן: 50% בבעלות המדינה ואליהם יתווספו זכויות עודפות, ו-50% בבעלות חברת האחזקות; בהסכם לא פורטו הזכויות העודפות שיינתנו למדינה. לדעת משרד מבקר המדינה, כדי למנוע ניגוד עניינים בין מקורות לבין חברת המוביל יש להבהיר בהחלטה על הקמת חברת המוביל את זכויותיה העודפות של המדינה. מן הראוי גם לקבוע במסמכי היסוד הפרדה מוחלטת בין החברות האחיות, בכלל זה הנחיות בדבר הרכב הדירקטוריון של חברת המוביל.

בהסכם העקרונות נקבע, שמשרד האוצר יגיש לאישור ועדת השרים, בהקדם האפשרי, הצעת החלטה על הקמת חברת המוביל המבוססת על ההסכם. לפי סעיף 5(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, החלטה על הקמת חברה ממשלתית תתקבל בממשלה לפי הצעת שר; להצעה תצורף חוות דעת של הרשות. עמדת הרשות היתה שהזכויות בנכסי המוביל הארצי צריכות להישאר בבעלות המדינה, ולחלופין בידי חברה בבעלות מלאה וישירה של הממשלה, ללא המעורבות של חברת האחזקות, או כל חברה אחרת מקבוצת מקורות, כדי לאפשר לגופים אחרים להשתמש במוביל בתנאים שוויוניים. לעמדתה זו של הרשות יש תימוכין בעמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהובעה במכתבו האמור מיוני 2000 לשר האוצר, שבו נאמר:

"קיים חשש כבד כי מבנה ההחזקה של 50%-50% יביא לכך שלא יהיה בכוחה של המדינה להבטיח את עצמאותה של חברת המוביל לשם ביצוע יעיל של התפקידים שעליה למלא כלפי חברת האחות שלה - חברת מקורות מים. במבנה זה יש כדי להנציח את בעיית ניגוד העניינים המבני הקיים כיום בפעילותה של חברת מקורות, ואף להחריפה, בכך שייחלשו עוד יותר יכולות השליטה והפיקוח של המדינה. ניסיון העבר, במיוחד בחברות ממשלתיות, מלמד כי מבנה החזקה של 50%-50%, או מבנה דומה, אינו יעיל ואינו מאפשר, כאמור, ביצוע יעיל של התפקידים."

בעקבות כל זאת נקבעה בהסכם העקרונות הוראה בדבר הזכויות העודפות שיהיו למדינה, אך לא פורטה מהותן. עד מועד סיום הביקורת לא הוקמה חברת המוביל.

בסיכום מאפריל 2000 נקבע שמקורות תעביר לחברת הייזום, לכשתוקם, את כל העבודות שהיא נוהגת לעשות בשביל גופים חיצוניים, כגון הפעלת מערכות מים וביוב ברשויות מקומיות, השבת מי שפכים, התפלת מים. המטרה היתה ליצור הפרדה ולמנוע סבסוד צולב בין ליבת העסקים של מקורות - אספקת מים - לעסקיה האחרים. לפי הסיכום מאפריל 2000, שר האוצר ושר התשתיות יתחייבו שהממשלה לא תפעל להעברת השליטה בחברת הייזום במהלך שבע וחצי שנים מיום הקמתה. אף שעברה כשנה בלבד מאז הסיכום מאפריל 2000 ועד שנחתם הסכם העקרונות, כבר חלה שחיקה בהסכמות. בהסכם העקרונות נקבע, שהתחייבות כאמור תהיה לעשר שנים, דהיינו שחברת הייזום תופרט לכל המוקדם בשנת 2011. ב-14.3.01 כתב החשכ"ל להנהלת מקורות בעניין חברת הייזום " ... כי במקרה של החלטה למכירת השליטה בחברה, הממשלה תשקול בחיוב לאפשר לעובדי חברת מקורות מים להשתתף, בתנאים שוויוניים, במכרז למכירת השליטה בחברה, והכל בהתאם לכללי רשות החברות ... ". הביקורת העלתה שהחלטת ממשלה כזאת לא ניתנה.

הוראות ההסכם אינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק החברות הממשלתיות שלפיו רק ועדת השרים לענייני הפרטה היא המוסמכת להחליט על הפרטה של חברה ממשלתית ועל דרכי ההפרטה.

ועדה זו רשאית להחליט על מכירת מניות חברת הייזום שיהיו בידי חברת האחזקות גם קודם שעברו עשר שנים מיום הקמתה. היא גם רשאית להחליט, בניגוד לאמור במכתב החשכ"ל להנהלת מקורות, על דרך הפרטה שלא תאפשר לעובדי מקורות להשתתף במכרז לרכישת החברה. לפיכך, לדעת משרד מבקר המדינה, בטרם נחתם ההסכם היה ראוי שתוכנו יובא לאישור הוועדה האמורה.

בסיכום מאפריל 2000 נקבע שתוקם חברה, חברת הנכסים, שאליה תעביר מקורות את מפעלי המים שהקימה בתחום יהודה, שומרון וחבל עזה וברמת הגולן (לפני החלת המשפט הישראלי על רמת הגולן). מפעלים אלה הקימה מקורות במימון מלא של הממשלה, וערכם המתואם בניכוי פחת ל-31.12.00 הגיע לכ-1.6 מיליארד ש"ח. חברת הנכסים, לכשתקום, אמורה להעמיד את נכסיה לרשות מקורות תמורת דמי שימוש.

השליטה במקורות היא בידי המחזיקים במניות היסוד שלה: הן מקנות זכות הצבעה באסיפות הכלליות ואת הזכות למנות את חברי הדירקטוריון. בסוף שנת 1994 נחלקו מניות אלה במידה שווה בין שלושת אלה: הממשלה, המוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית, קרן היסוד וקרן קיימת לישראל) וחברת העובדים. במסגרת הסדר חובות כור תעשיות בע"מ, בסוף שנת 1991 מכרה חברת העובדים לממשלה את מניותיה במקורות (שתי מניות יסוד), תמורת 4 מיליון דולר. רוב מניות ההון הוחזקו בידי הממשלה והמוסדות הלאומיים, וקצתן בידי מספר גדול מאוד של רשויות מקומיות וצרכני מים.

1. עם גיבוש הסכם העלויות ב-1993, שבו הוסכם על העברת נכסים השווים מיליארדי ש"ח מהממשלה לבעלות חברות שיוקמו, ועל מתכונת התחשבנות חדשה שנועדה לשפר במידה ניכרת את מצבה הכספי של מקורות (כפי שאכן קרה), החל משרד האוצר לשאת ולתת לרכישת מניות מקורות מידי המוסדות הלאומיים. לרכישה היו שתי מטרות: השגת שליטה מלאה כדי לנצלה לפיקוח על מקורות עקב התמיכה הממשלתית הגדולה במסגרת הסכם העלויות; לנצל את השליטה לקביעת מבנה היעד של המשק, בלי לתת משקל לאינטרסים של גופים לא ממשלתיים.

המוסדות הלאומיים החזיקו שתי מניות יסוד ו-12.81% ממניות ההון של מקורות. המו"מ לרכישת המניות האלה התחיל ביוני 1993 והסתיים ב-13.8.95 בחתימת חוזה שלפיו רכשה אותן המדינה תמורת 46.5 מיליון דולר. כמו כן התחייבה הממשלה לשלם לסוכנות היהודית סכום של 5.8 מיליון דולר - פירעון מוקדם של חוב בגין קידום השקעות בפיתוח מקורות מים בערבה . בעקבות עסקה זו השיגה המדינה שליטה מלאה על שש מניות היסוד.

להלן בטבלה נתונים על הון המניות של החברה, וחלקם של הגופים הפרטיים בו, ליום 31.12.00 (ערך נקוב, להלן - ע"נ בש"ח)

2.  מנתוני הטבלה עולה כי כ-19% מהמניות הרגילות מוחזקות בידי גופים לא-ממשלתיים. מהדוחות הכספיים של מקורות עולה שמדובר במניות רגילות ג' שבידי צרכנים ציבוריים של מים, כגון רשויות מקומיות, קיבוצים ומושבים. המניות הוקצו כנגד תשלומים עבור זכויות המים המהוות השתתפות בקווי צינורות מהרשת הארצית לרשות המקומית, ובהשקעות החברה בבניית תשתית ובעבודות בתחום משק המים, במסגרת הסכמים לאספקת מים. עד גיבוש הסכם העלויות ב-1993 העדיפה מקורות לרשום הכנסות אלה כהכנסות הוניות : עד שנת 1982 כנגד הקצאה או התחייבות להקצאת מניות, ובשנים 1982-1993 כללה אותם בקרנות הון, ולא כהכנסה שוטפת הנרשמת בחשבון רווח והפסד, שעליה יש לשלם מס אם נותר רווח. זאת ועוד, רישום תקבול כזה כהכנסה הונית הגדיל את הפער בין ההכנסות להוצאות ובעקבות זאת גדלה התמיכה הממשלתית שקיבלה מקורות לכיסוי פער זה עד אותה שנה - מועד הנהגת התמיכה לפי הסכם העלויות.

בתשובת מקורות למשרד מבקר המדינה מ-15.1.02 נאמר כי "במסגרת הסדר העלויות שונה הטיפול בסעיף זה, וכיום תקבולים אלה נרשמים כהכנסה נדחית שמקוזזת במלואה מתמיכות הממשלה." עוד נאמר בתשובה כי לפני הסכם העלויות היו לחברה הפסדים צבורים.

3. מהטבלה גם עולה, כי 95% מהון המניות הרגילות כבר הונפק ונפרע. חלק מהתחייבות מקורות להקצות מניות רגילות ג' אינו ניתן לביצוע לפני כינוס אסיפה כללית והחלטה להגדיל את ההון הרשום. ואכן אחד מסעיפי ההון העצמי הגדולים של מקורות הוא "מבקשי מניות ותקבולים על חשבון מניות". בסעיף האמור כלולים כאמור, תקבולים מצרכני מים במסגרת השתתפותם בהשקעות יסוד של מקורות, במסגרת הסכמים לאספקת מים שחתמו עמה. בהסכמים התחייבה מקורות להבטיח לאותם צרכנים (רשויות מקומיות, קיבוצים ומושבים) אספקת מים סדירה לצמיתות ובתמורה רכשו הצרכנים "זכויות מים" המהוות השתתפות במפעל המים של מקורות ובקווי צינורות של הרשת. במסגרת הסכמים אלה נהגה מקורות עד שנת 1982 להקצות או להתחייב להקצות, לצרכנים אלה מניות רגילות ג' בערכן הנקוב. בדוחות הכספיים לא פורט בנפרד כמות המניות שדורשים "מבקשי מניות" שאינם גופים ממשלתיים. לפי נתוני הרשות מספרם של מבקשי המניות מגיע למאות "מבקשי מניות" והקצאת המניות לפי בקשתם תדלל במידה ניכרת את אחזקות המדינה במקורות.

4.  העובדה שגופים לא-ממשלתיים מחזיקים בהון מקורות, מפריעה מאוד לעשות שינויים מבניים בחברה. הדבר נובע מהעובדה שבמהלך השנים השקיעה הממשלה במקורות - חוץ מבהון מניות - מיליארדי ש"ח שמקצתם ניתנו כמענקים ומקצתם הלוואות מסובסדות לטווח ארוך - מהן בלא תנאי הצמדה בתקופה ששררה אינפלציה גבוהה - בלא שדרשה שיוקצו לה מניות בתמורה להשקעות אלה. לעומת זאת, בעלי המניות ומבקשי המניות הפרטיים לא השקיעו השקעות נוספות בחברה.

זאת ועוד, כשניתנה ההתחייבות של מקורות להקצות מניות לגופים לא-ממשלתיים לא נעשתה הערכה מעודכנת של שווי החברה ליום הרכישה. משום כך התחייבות זו שניתנה לפי הערך הנקוב הנומינלי ולא לפי שווי החברה, גרמה לדילול חלקה של המדינה בלא שניתן לה פיצוי נאות. הרשות התנגדה ומתנגדת להקצאת מניות למבקשי המניות, בטענה שמקורות לא קיבלה תמורה למניות אלא תמורה במסגרת הסכמים לאספקת מים. לדעת הרשות, לפני ביצוע שינויים במבנה מקורות יש להביא להכרעה משפטית את עניין מהות הזכויות של המחזיקים והמבקשים האמורים שאם לא כן עלול חלקה של המדינה להידלל לכ-50% מהונה של מקורות. אם הערכת הרשות נכונה, בעקבות השינויים המבניים במקורות עלול להידלל חלקה של המדינה - שהשקיעה במקורות במשך עשרות שנים סכומי עתק, ורכשה מניות של מקורות בעשרות מיליוני דולרים מידי המוסדות הלאומיים וחברת העובדים - עקב התחייבות מקורות, לשיעור של כמחצית ההון.

בדוחות הכספיים של מקורות ל-31.12.00 הובא ביאור בעניין תביעות משפטיות התלויות ועומדות נגדה ובו דווח כדלקמן:

"בעבר בית המשפט המחוזי בירושלים, אישר למספר צרכנים להגיש נגד החברה (וכן נגד המדינה ורשות החברות הממשלתיות כבעלות עניין בסעד המבוקש נגד החברה), בשם כל מי שניתנה לו התחייבות בכתב מהחברה להקצאת מניות רגילות ג', תובענה ייצוגית למתן פסק דין שיצהיר על זכותם לקבל מניות כאמור ויחייב את החברה לפעול למען הגדלת הון מניותיה. באותה החלטה דחה בית המשפט את תביעתם של מחזיקי מניות רגילות ג' כי המדינה תציע להם לרכוש מהם את מניותיהם. שני הצדדים ביקשו לערער על החלטות שניתנו נגדם בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון לא דן בעניין והנושא הועבר להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה. התהליך אצל היועץ המשפטי הופסק ובאוגוסט 2000 הגישו מספר צרכנים כנגד החברה והמדינה תביעה, אשר הם מבקשים להכיר בה כתובענה ייצוגית, בה הם מבקשים:

1. מחזיקי מניות רגילות ג' - להציע לתובעים הצעת רכש למניות מקורות שהם מחזיקים ו/או לפצות אותם ולהשיב להם הסכומים ששילמו עבור המניות לטענתם.

2. מבקשי מניות רגילות ג' - להקצות למבקשי המניות את המניות כפי שהוקצו למחזיקי המניות או לחילופין להחזיר להם את הכספים שלטענתם שולמו על חשבון עבור המניות."

במועד סיום הביקורת עדיין היו התביעות תלויות ועומדות בבית המשפט.

ב-25.12.01, לאחר מועד סיום הביקורת, הורה החשכ"ל לחשבים של משרדי הממשלה שכל העברת תמיכה ממשלתית, לרבות מענקים וסיוע, תותנה בכך שמקבל התמיכה יעביר לידי המדינה את מלוא מניות מקורות שברשותו, ויצהיר שאין ולא תהיה לו טענה כלשהי בדבר הזכות להקצאתן. להוראה צורפה רשימה של בעלי מניות ג' ומבקשי מניות ג' ומספר המניות שמחזיק כל אחד מהם, ובכללם מאות הנמנים עם הגופים האלה: אגודות שיתופיות, עיריות, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות וקיבוצים.