אשפוז שיקומי בבתי חולים

שיקום הוא ענף רפואי העוסק באבחון אנשים בעלי מוגבלות קבועה או משתנה בני כל הגילים, בטיפול בהם ובמעקב אחר מצבם. השיקום הרפואי כולל טיפול באשפוז וטיפול בקהילה.

הרפואה השיקומית נועדה למנוע סיבוכים במצבו של האדם בעל המוגבלות ולהכשירו למצות את יכולתו התפקודית, לפתח כישורים חלופיים לאלה החסרים לו ולהשתלב בקהילה ובעבודה. השיקום ניתן בדרך כלל לאנשים שנגרמה להם פגיעה תפקודית קשה, וכאשר יש לנפגע פוטנציאל טוב לשיפור תפקודו. תהליך השיקום הרפואי כולל מעקב ארוך טווח אחר מצב המטופל, והעבודה השיקומית היא רב-תחומית ומחייבת שיתוף פעולה בין בעלי מקצועות שונים מתחום מערכת הבריאות (רופאים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, עובדי סיעוד, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים).

בחודשים אפריל-ספטמבר 2001 בדק משרד מבקר המדינה, לסירוגין, את נושא השיקום של אנשים בעלי מוגבלות. הבדיקה נעשתה בבית חולים לוינשטיין - מרכז לשיקום (להלן - "לוינשטיין"), במחלקות השיקומיות במרכז הרפואי המשולב על שם שיבא (להלן - "שיבא"), ובמרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי (להלן - "איכילוב"). כמו כן נעשתה בדיקה במשרד הבריאות; בהנהלות של קופות החולים "שירותי בריאות כללית" (להלן - "כללית"); "מכבי שירותי בריאות" (להלן - "מכבי"), "לאומית" ו"מאוחדת".

1.  חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות), קובע כי כל תושב זכאי לשירותי בריאות, ובהם שיקום רפואי, לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיותרפיה, ריפוי הדיבור, ריפוי בעיסוק ועבודה סוציאלית בתחום הבריאות. עוד קובע החוק, ששירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו "לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים".

בדיקת משרד מבקר המדינה העלתה, שאין למשרד הבריאות מדיניות מגובשת וכוללת שנדונה ואושרה בהנהלתו, בכל הקשור לשיקום. בשל העדר תכנון לאומי וראייה ארוכת טווח של צרכים ועלויות בתחום הריפוי השיקומי, כל גורם שיש לו נגיעה לתחום זה בוחן את העלויות והתועלות הנגרמות למגזר שלו ואינו שואף לייעול כלל תהליכי השיקום במדינה. לדעת משרד מבקר המדינה, תכנון ותיאום כוללים בתחום השיקום יכולים לתרום לחיסכון בהוצאות ולהעלאת רמת השירותים שניתנים לזקוקים לשיקום.

2.  בשל מחסור במשאבים הוגבלו טיפולי השיקום הניתנים מכוח חוק ביטוח בריאות הן במשך הזמן של כל טיפול, הן במספר הטיפולים והן בסוגיהם. טיפולים החורגים מהמכסה שאושרה בסל שירותי הבריאות, כרוכים בהשתתפות עצמית של המטופל.

קופות החולים אינן נוטות לחרוג ממכסת הטיפולים והשירותים האמורים להינתן לפי חוק ביטוח בריאות לחולים הזקוקים לשיקום, גם אם מצבם דורש זאת להלן דוגמאות:

טיפולים הידרותרפיים שניתנו לחולים בעת אשפוזם, הופסקו לאחר שהחולים השתחררו מבית החולים ומיצו את מכסת הטיפולים שהקצו להם הקופות על פי סל שירותי הבריאות הקבוע בחוק ביטוח בריאות, אף שלדעת הרופאים מצב החולים חייב את המשך הטיפולים.

לנציבת קבילות לפי חוק ביטוח בריאות הגיעו תלונות בדבר הגבלת מכסת הטיפולים הפיזיותרפיים לחולים כרוניים ל-12 טיפולים בשנה. הנציבה הצביעה על הצורך בהגדלת מכסת טיפולי הפיזיותרפיה לחולים אלה, בייחוד לחולי טרשת נפוצה, וציינה כי יש לספקם בשיקול דעת רפואי וללא מגבלה מספרית שרירותית.

3.  בתכנית העבודה של משרד הבריאות לשנת 2000 הוצב יעד "הכנת כלי בקרה" לטיפול בחולים שיקומיים. ואולם עד מועד סיום הביקורת לא פותח במשרד הליך מובנה לבקרה על הטיפול בחולים אלה.

1.  לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 1999 היו בארץ 639 מיטות אשפוז תקניות לשיקום, מהן 270 מיטות ב"לוינשטיין". רבע מכלל המאושפזים השיקומיים היו בני 65 ומעלה. בשיעור המיטות לשיקום ל-1,000 נפש לא חל שינוי בעשור האחרון והוא עומד על 0.1.

בדיקת פריסתן של מיטות השיקום התקניות ברחבי הארץ העלתה, שכ- 73% מהמיטות מרוכזות במחוזות המרכז ותל אביב, כ-16% בירושלים, וכ-11% בחיפה ובמחוז הצפון, ואילו במחוז הדרום אין כלל מיטות שיקום תקניות.

בשנת 1999 היה שיעור התפוסה הממוצע של המיטות - 90%. שיעור תפוסה החורג מ-100% נרשם באותה שנה בבתי החולים "אלישע" (190%), "הדסה" (117%) ו"נהריה" (%ֵ109.8). לפי נתוני משרד הבריאות, עד ספטמבר 2001 גדל שיעור התפוסה בכמה בתי חולים נוספים. לדוגמה, במחלקת השיקום האורתופדית ב"שיבא" היה שיעור התפוסה 128%; במחלקת השיקום ב"נהריה" הוא היה 167%; ובמחלקות השיקום האורתופדי ב"לוינשטיין" היו חודשים שהוא הגיע ל כ-% 120.

2.  בשנת 1990 הוגש למנכ"ל משרד הבריאות דאז דוח ועדה שמונתה מטעמו לבחינת מצב השיקום בארץ (להלן - ועדת השיקום). הוועדה המליצה, בין השאר, למנות ועדה מייעצת למנכ"ל משרד הבריאות, שבה יהיו נציגים מכל אזורי השיקום בארץ; לארגן את מערך הרפואה השיקומית במסגרת אזורית (בחמישה-שישה אזורי-על) ולפתוח שתי מחלקות שיקום באזורי הצפון והדרום.

נמצא, שמשרד הבריאות לא דן בהמלצות ולא פעל ליישומן.

משרד הבריאות השיב למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2001, כי ביולי אותה שנה מונתה ועדה שתפקידה לתכנן את צורכי האשפוז בשנים הבאות, ובמסגרת פעולותיה יידון גם האשפוז השיקומי.