שילוב אנשים בעלי מוגבלות בתעסוקה

שיקומם התעסוקתי של אנשים בעלי מוגבלות והשמתם בעבודה משפיעים השפעה מכרעת על שילובם בחברה. שירותי השיקום כוללים: אבחון והכשרה, תעסוקה מוגנת, תעסוקה נתמכת והשמה בשוק החופשי. מנתונים שבידי משרד מבקר המדינה עולה, שרוב האנשים בעלי המוגבלות אינם משולבים בעבודה, ושיעור האבטלה בקרבם (20-72%) גבוה בהרבה משיעורה בקרב כלל האוכלוסייה (כ-9%).

משרד העו"ר הוא הגוף העיקרי המופקד על קביעת מדיניות, הכנת תכניות כוללות והקצאת תקציבים לשיקומם של אנשים בעלי מוגבלות ולהשמתם בעבודה. בתחום זה פועלים במשרד אגף השיקום והאגף לטיפול באדם המפגר. יישום התכניות כרוך גם בתיאום עם משרד האוצר ומשרדי ממשלה אחרים וכן עם רשויות מקומיות וגופים ציבוריים שונים.

הגופים העיקריים המעורבים בשיקום תעסוקתי ובהשמתם של אנשים בעלי מוגבלות נוסף על משרד העו"ר, הם שירות התעסוקה, חברת המשקם לתעסוקת קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל בע"מ (להלן - המשקם או החברה), אגף השיקום של המוסד לביטוח לאומי והשירות לבריאות הנפש שבמשרד הבריאות. אנשים בעלי מוגבלות ששירות התעסוקה קבע שאינם ניתנים להשמה בעבודה, מופנים לטיפולו של המוסד לביטוח לאומי. נוסף עליהם מפעילות עמותות רבות מסגרות תעסוקה לאנשים אלה. בשל ריבוי הגופים העוסקים בתחום זה, קשה לדעת מה מספרם של כל האנשים המקבלים שירותים בתחום התעסוקה, ומה סוגי השירותים הניתנים להם.

במהלך 2001 בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול בשילובם של אנשים בעלי מוגבלות בעבודה. הבדיקה נעשתה במשרד העו"ר, בשירות התעסוקה, במשקם ובכמה רשויות מקומיות. בדיקות השלמה נעשו במשרד האוצר.

בביקורת קודמת שעשה משרד מבקר המדינה בנושא "תעסוקת מוגבלים" (להלן - הביקורת הקודמת) צוין בין השאר, כי אין מדיניות ותכנית-אב לצמצום האבטלה בקרב אנשים בעלי מוגבלות, וכי יש צורך בתיאום ובשיתוף פעולה מלא יותר בין כל הגופים העוסקים בענייני התעסוקה בכלל ובנוגע לאנשים בעלי מוגבלות בפרט. בעקבות ממצאי הביקורת ובעקבות פניות של העוסקים בשיקום במשרד העו"ר ושל המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, יזמה שרת העבודה והרווחה דאז הקמת ועדת היגוי בין-משרדית שתעסוק בנושא ותציע תכנית אב.

ועדת ההיגוי הוקמה בשנת 1996. הוועדה פעלה כשנתיים והכינה סקר ארצי לצורך מיפויה ואיתורה של האוכלוסייה הנזקקת לשירותי תעסוקה שיקומיים, אך אינה מקבלת אותם על ידי השירותים הקיימים. בסקר הוגדרו המאפיינים של האוכלוסייה שאותרה, והוערך כי יש 7,000 בני אדם הממתינים לשירותים שיקומיים תעסוקתיים, וכי בתוך חמש שנים יתווספו עליהם עוד כ-5,000, ולכן יש לדאוג למסגרות שיקום תעסוקתי לכ-12,000 נפש.

ועדת ההיגוי הציעה תכנית אב שכללה "תכנית ארצית לפיתוח אלטרנטיבות לשירותי שיקום תעסוקתיים וצמצום רשימת הממתינים". התכנית התבססה על העקרונות האלה: ראייה כללית של הצרכים והעמדתם במקום גבוה בסדר העדיפות הלאומית; איגום משאבים וחיסכון בעלויות וניצול תכניות שיקום קיימות; מתן חופש בחירה ופיתוח אפשרויות תעסוקה לנכה; אפשרות של ניוד בין מסגרות תעסוקתיות על פני רצף של שירותים; רישוי והסמכה של שירותים שיקומיים תעסוקתיים שיעוגנו בחוק.

לשם ביצוע תכנית האב הוצע, בין היתר, להסדיר בחוק את ההיבטים של השיקום התעסוקתי; לקבוע מדיניות ברורה בכתב, להפעלת שירותים על פני רצף תעסוקתי על פי הנחיות ברורות; לקבוע לשירותים תעריף הולם; להקים מינהלה שתרכז ותתאם את פעילותם של הגופים הרבים העוסקים בתחום זה ולנצל את "היתרון לגודל" ולקבוע סטנדרטים אחידים; להכשיר עובדים מתאימים בהתאם לשינויים בדרישות המשק ולשדרג את הפעילות התעסוקתית ולהתאימה לענפים המבוקשים בשוק החופשי; ולמנוע תחרות בין המסגרות, המביאה להורדת שכר, כדי להבטיח הכנסה נאותה למועסקים במסגרות אלה.

התכנית לוותה בהצעת תקציב לחמש שנים, כמפורט להלן (בערכים של שנת 1998): לתשתיות - כ-169.5 מיליון ש"ח; לניוד במסגרת תעסוקה - 57.5 מיליון ש"ח בשנה הראשונה ועד 97 מיליון ש"ח בשנה החמישית; לסבסוד שכר והסעות - כ-10.5 מיליון ש"ח בשנה; לצמצום רשימות ממתינים - 28 מיליון ש"ח בשנה הראשונה עד 25.5 מיליון ש"ח בשנה החמישית. בתכנית הוצע שרוב התכנית תמומן מתקציב המדינה, ואת שירותי ההשמה יממן המוסד לביטוח לאומי.

ממועד השלמת התכנית עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2001, עברו כשלוש שנים וחצי, אך משרד העו"ר עדיין לא נערך ליישומה. המשרד גם לא קיים דיון עם משרד האוצר בעניין מימון התקציב הרב-שנתי ליישום תכנית האב, וממילא לא קבע לוח זמנים לביצועה.