מגזר המיעוטים - מבוא ואפיונים

אוכלוסיית ישראל מונה כ-6.5 מיליון נפש; כ-1.2 מיליון נפש מהם, שהם כ-18.5%, שייכים לשלושה מיעוטים עיקריים: ערבים-מוסלמים, ערבים-נוצרים ודרוזים (להלן - מגזר המיעוטים). 81.8% מכלל מגזר המיעוטים בישראל הם מוסלמים, 9.4% הם נוצרים ו-8.8% - דרוזים.

מסוף שנות ה-80 גברה בממשלות ישראל ההכרה, כי מגזר המיעוטים מתאפיין ברמה נמוכה של שירותים ותשתיות, וכי יש לנקוט פעולות מתאימות של תכנון, אומדן צרכים, קביעת סדרי עדיפויות, ותוספת משאבים למגזר זה. בעקבות זאת התחייבו ממשלות ישראל להקצות את המשאבים הדרושים לצמצום הפערים הקיימים בין המגזרים ולבצע העדפה מתקנת בהקצאת התקציבים לטובת מגזר המיעוטים. הרשויות המקומיות במגזר המיעוטים היו אמורות, לפי החלטות הממשלה, לעמוד בתכניות הבראה, ולשפר את המינהל המקומי ואת גביית המסים המוניציפליים.

בחודשים מארס-ספטמבר 2001 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת בנושא התשתיות הפיזיות במגזר המיעוטים, במשרדי הממשלה הנוגעים בדבר וברשויות המקומיות של מגזר המיעוטים. הבדיקה נעשתה במשרד ראש הממשלה, במשרד האוצר, במשרד הפנים, במשרד הבינוי והשיכון (להלן - משרד השיכון), במינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) ובמינהלה לקידום הבדואים בנגב, במשרד התחבורה, במחלקת עבודות ציבוריות (להלן - מע"ץ) ובמשרד התעשייה והמסחר. ביקורת השלמה נערכה, בין היתר, במשרד החינוך, במשרד לתשתיות לאומיות, במשרד לאיכות הסביבה, במשרד העבודה והרווחה ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הלמ"ס). הבדיקה ברשויות המקומיות של מגזר המיעוטים כללה הפצת שאלון בקרב רשויות מקומיות ממגזר המיעוטים, ועריכת בדיקה בשלושה יישובים: סח'נין - עירייה בצפון, עראבה - מועצה מקומית בצפון ולקיה - מועצה מקומית בדואית בדרום.

למגזר המיעוטים מאפיינים ייחודיים, דמוגרפיים וכלכליים, גיאוגרפיים ומוניציפליים ומאפיינים ייחודיים בתחומי ההשכלה.

אפיונים דמוגרפיים:  אוכלוסיית המיעוטים צעירה ביחס לאוכלוסייה הכללית: קבוצת הגיל 0-19 היא 50.7% מאוכלוסיית המיעוטים לעומת 37.2% באוכלוסייה הכללית. קצב הגידול של אוכלוסיית המיעוטים גדול מקצב הגידול של האוכלוסייה הכללית: אחוז הגידול השנתי הממוצע בתקופה 1996-2000 היה 3.4% באוכלוסיית המיעוטים לעומת 2.6% באוכלוסייה הכללית.

משקי הבית באוכלוסיית המיעוטים גדולים ביחס למשקי הבית באוכלוסייה הכללית: 24.7% ממשקי הבית באוכלוסיית המיעוטים מונים 4 ילדים ויותר בגילאים 0-17 לעומת 8.2% באוכלוסייה הכללית.

אפיונים כלכליים:  מספר המפרנסים במשקי הבית באוכלוסיית המיעוטים נמוך מאשר באוכלוסייה הכללית: ב-48.8% ממשקי הבית באוכלוסיית המיעוטים יש רק מפרנס אחד לעומת 31.7% באוכלוסייה הכללית . סיבה חשובה לכך היא השיעור הגבוה של הנשים באוכלוסיית המיעוטים שאינן עובדות, לעומת שיעורן באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, 72.2% מהנשים בקבוצת הגיל 25-34 באוכלוסיית המיעוטים אינן עובדות, לעומת 38.4% באוכלוסייה הכללית.

שיעור האבטלה במגזר המיעוטים הוא 11.9% - גבוה ב-35% מאשר שיעור האבטלה באוכלוסייה הכללית, העומד על 8.8%. שיעור בעלי ההכנסה הנמוכה באוכלוסיית המיעוטים גבוה מאשר שיעורם באוכלוסייה הכללית. כך, בשנת 1999, 53.8% מהשכירים ביישובים העירוניים של אוכלוסיית המיעוטים השתכרו עד שכר המינימום, לעומת 40.9% בכל היישובים העירוניים. מצב זה הוחמר באוכלוסיית המיעוטים ביחס לשנת 1997, אז 41% מהשכירים ביישובים העירוניים של אוכלוסיית המיעוטים השתכרו עד שכר המינימום.

ענפי התעסוקה העיקריים במגזר המיעוטים הם תעשייה זעירה, מלאכה ובנייה, מסחר וחינוך. רוב העסקים במגזר זה הם קטנים, ותוצרתם משווקת בעיקר ביישוב שבו נמצא העסק, וביישובי המגזר הסמוכים. שיעור המועסקים בענף הבינוי גבוה במגזר המיעוטים מאשר באוכלוסייה הכללית: 14.6% לעומת 5%. מנגד, בענפי השירותים העסקיים והמינהל הציבורי שיעור המועסקים במגזר המיעוטים נמוך מאשר באוכלוסייה הכללית: 5.9% ו-3% לעומת 11.2% ו-6.2%, בהתאמה.

אפיוני השכלה:  שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה במגזר המיעוטים נמוך מאשר באוכלוסייה הכללית: שיעורם של בעלי 13 שנות לימוד ויותר מקרב בני 15 ומעלה במגזר המיעוטים הוא 20.6% לעומת 37.4% באוכלוסייה הכללית. שיעורו של מגזר המיעוטים בקרב מקבלי התארים מהאוניברסיטאות נמוך ממשקלו באוכלוסייה הכללית: בשנת 1994/95 הוא עמד על 5.1% ממקבלי התואר הראשון ועל 2.6% ממקבלי התואר השני.

אפיונים גיאוגרפיים ומוניציפליים:  אוכלוסיית המיעוטים מתגוררת בעיקר בחמישה אזורים גיאוגרפיים: בגליל - אוכלוסיית המיעוטים בו כוללת מעל מחצית התושבים; בחיפה והכרמל; ב"משולש" הגיאוגרפי באזור השרון; בנגב ובירושלים.

כ-47% מאוכלוסיית המיעוטים מתגוררת ביישובים עירוניים: מחצית מהם ערים מעורבות (ירושלים, חיפה, תל אביב-יפו, עכו, מעלות-תרשיחא, לוד ורמלה), ומחצית ערים נפרדות (אום אל-פחם, באקה אל-גרבייה, טייבה, טירה, נצרת, סח'נין, שפרעם, תמרה ורהט). חלקה האחר של אוכלוסיית המיעוטים מתגוררת ביישובים כפריים. מספר היישובים במגזר המיעוטים, למעט יישובי הבדואים בנגב, אינו גדל, ועיקר הגידול הדמוגרפי במגזר זה נקלט ביישובים הקיימים. מעל שלושה רבעים מאוכלוסיית המיעוטים מתגוררת ביישובים נפרדים.

מבחינה מוניציפלית קיים פיצול רב במגזר המיעוטים: כ-47% מהאוכלוסייה מתגוררת בשבע ערים מעורבות ובתשע ערים נפרדות; כ-48% מהאוכלוסייה מתגוררת ב-72 מועצות מקומיות נפרדות ובמועצה אזורית נפרדת וביישובים במועצות אזוריות מעורבות; כ-5% מהאוכלוסייה מתגוררת ביישובים חסרי מעמד מוניציפלי. כשלושה רבעים מהרשויות המקומיות במגזר המיעוטים הן רשויות קטנות המונות עד 10,000 תושבים.

כמעט כל הרשויות המקומיות במגזר המיעוטים מצויות במעמד חברתי-כלכלי נמוך: כ-96% מהרשויות המקומיות במגזר המיעוטים, המדורגות בידי הלמ"ס לפי עשרה אשכולות חברתיים-כלכליים (להלן - הדירוג החברתי-כלכלי), מדורגות באשכולות הנמוכים, 1-4. רובן המכריע של הרשויות המקומיות המדורגות באשכול 1, האשכול הנמוך ביותר, נמנות על מגזר המיעוטים, כ-88% מהרשויות המקומיות המדורגות באשכול 2, וכ-68% מהרשויות המקומיות המדורגות באשכול 3, נמנות על מגזר המיעוטים.