בתי הדין לעבודה

בהנהלת בתי המשפט נעשתה ביקורת על ניהולם של בתי הדין לעבודה, ובייחוד בבתי הדין האזוריים בתל אביב ובירושלים. הביקורת נעשתה באמצעות בדיקות מדגמיות של תיקי תביעה; כן נבדק אחד מקובצי הנתונים הממוחשבים המשמשים את הנהלת בתי המשפט לניהול בתי הדין לעבודה.

באגף ההוצאה לפועל ובלשכות ההוצאה לפועל בירושלים, בתל אביב, באשקלון ברחובות ובנתניה נבדקו מספר היבטים בסדרי הניהול של האגף ושל יחידות ההוצאה לפועל. בדיקת השלמה נעשתה ביחידת ההוצאה לפועל וביחידת ביקורת הגבולות במטה הארצי של המשטרה וכן ביחידת ההוצאה לפועל במחוז ירושלים של המשטרה.

נבחנו במשרד המשפטים היבטים עיקריים של עבודת המטה לקראת החלטות ממשלה, לרבות: ביצוע החלטות הממשלה, סדרי מעקב אחר ביצוע ההחלטות והדיווח לממשלה.

כן נבדקו מעמד המנכ"ל , תפקידיו, כלי הניהול והאמצעים העומדים לרשותו; קיום תורת ניהול ופעילות המשרד על פיה; תכנון אסטרטגי ותכנון שנתי; תהליכים לפיתוח וארגון של עבודות המטה בתחומי מידע, נהלים והנחיות, בקרה והפקת לקחים; תיאום בין יחידות המשרד ותיאום בין-משרדי (ראו "עבודת המטה במשרדי הממשלה" עמ' 5).

1. בתי הדין לעבודה בישראל הוקמו בשנת 1969 בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - החוק), במטרה ליצור מסגרת ייחודית ויעילה להכרעה בסכסוכים בתחום התעסוקה והעבודה, מתוך הכרה בהתמקצעות בתחום העבודה. בתי הדין האלה קיבלו סמכויות דיון והכרעה לא רק בענייני עבודה, אלא גם בעניינים הקשורים בתחיקה סוציאלית, כגון חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. בתי הדין נועדו, מלכתחילה, להיות זמינים ונגישים לעובדים ולזקוקים לסעד משפטי בתחום סמכותם, ולשם כך הם שוחררו, ככלל, מדיני הראיות וגם הותר להם, בהיעדר הוראה אחרת בחוק או בתקנות לפיו, לנהוג לגבי סדרי דין בדרך שנראית להם הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.

המגמה שביסוד הקמת בית דין נפרד לסכסוכי עבודה הייתה, בין היתר, לייעל את המערכת השיפוטית ולקצר את משך ההליכים המשפטיים. למזכירות בית הדין תפקיד לא מבוטל ביישום עקרונות אלה; היא אמורה לעקוב אחר הטיפול בתובענות ובכך למנוע עיכובים וסחבת, שיש בהם כדי לפגוע במתן סעד למתדיינים. התמשכות הטיפול בתובענות עלולה גם לערער את אמון הציבור במערכת המשפט.

משרד מבקר המדינה בדק את אחד מקובצי הנתונים הממוחשבים המשמשים את הנהלת בתי המשפט לניהול בתי הדין לעבודה. בקובץ נכללו כ-351,000 תיקים שנפתחו בכל הארץ מינואר 1995 עד מועד קבלת הקובץ, נובמבר 2001 (להלן - מועד קבלת הקובץ). ניתוח נתוני הקובץ העלה, שמערכות המידע אינן מספקות להנהלת בתי המשפט מידע שלם, עדכני ומועיל; בקובץ נמצאו גם שגיאות ונתונים לא סבירים.

2. משרד מבקר המדינה דגם מקובץ הנתונים האמור שני מדגמים לביקורת: האחד - מדגם שכלל תיקים מארבעה סוגים שנפתחו בבתי הדין האזוריים בתל אביב ובירושלים מיוני 1999 עד מאי 2001. במדגם זה נבדקו 100 תיקי תובענות (65 בתל אביב ו-35 בירושלים) מבין 68,500 תיקים שנפתחו בשני בתי דין אלה. הבדיקה העלתה ליקויים בטיפול בכ-62% ובכ-11% (בהתאמה) מהתיקים שנבדקו, כמפורט להלן:

(א) מזכירות בית הדין אמורה לעקוב אחר התקדמות הטיפול בתיק, כדי למנוע עיכובים בהליך השיפוטי. הועלה, שהמזכירות בבית הדין בתל אביב לא עשתה מעקב כזה, ובכ-15% מהתיקים שנבדקו לא הייתה כל פעילות במשך חודשים מספר עד כשנתיים וחצי.

(ב) בתובענות מסוימות שסכומן נמוך יחסית, בית הדין אמור לדון בדרך של דיון מהיר. מטרת הליך זה היא להגביל את משך הדיון בתובענות כאלה, ולסיימן ביעילות ובמהירות. הועלה, כי מועדי הדיון בכ-24% תובענות מסוג זה נקבעו ארבעה עד שמונה חודשים וחצי לאחר שלא ננקט הליך גישור בעניינן. מכאן שמטרתו של הליך הדיון המהיר לא הושגה.

(ג) עם מתן פסק הדין רשאי בית הדין, בנסיבות המפורטות בתקנות, לפטור בעל דין מתשלום אגרה נדחית כולה או מקצתה. ניתן היה לצפות שהמזכירות תפנה את שימת לבו של בית הדין לצורך להחליט בעניין תשלום האגרה הנדחית. נמצא, כי בכ-88% מהתיקים שבהם נדחה תשלום האגרה וההליכים הסתיימו בפסק דין, לא עשתה המזכירות כן, ולא ניתנה החלטה מתאימה; בהיעדר החלטה לא חויבו התובעים בתיקים אלה בתשלום אגרה כנדרש.

3. המדגם האחר מתוך הקובץ כלל 100 תיקים אחרים שנפתחו בבתי הדין האזוריים בתל אביב ובירושלים לפני יוני 1999 וטרם נסגרו במועד קבלת הקובץ (79 ו-21, בהתאמה). הבדיקה העלתה ליקויים בטיפול בכ-78% מהתיקים בבית הדין בתל אביב ובכ-86% מהתיקים בבתי הדין בירושלים, כמפורט להלן:

(א) במסגרת הבדיקה בבית הדין בתל אביב התברר, כי המזכירות לא איתרה כ-18% מהתיקים שהועלו במדגם. מכאן שהמזכירות לא הצליחה לשמור על סדר תקין של התיקים הנמצאים באחריותה. עקב כך עלול להתבזבז זמן רב על איתור תיקים, אם יאותרו, ונפגעים הליכי השיפוט.

(ב) בכ-55% מהתיקים שנבדקו בבית הדין בתל אביב, לא היה כל טיפול במשך כשלושה חודשים וחצי עד כארבע שנים וחצי, ובכ-24% מהתיקים שנבדקו בבית הדין בירושלים לא נעשה כל טיפול במשך כשבעה חודשים עד ארבע שנים. מכאן שמזכירויות בתי הדין לא עשו מעקב אחר הטיפול בתיקים.

(ג) לפי התקנות, פסק דין יינתן בתוך שלושים יום. הבדיקה העלתה עיכובים במתן פסקי דין: בכ-15% מהתיקים שנבדקו בתל אביב נמשך העיכוב מחמישה חודשים עד שנתיים ושמונה חודשים, ובכ-33% מהתיקים שנבדקו בירושלים הוא נמשך שנה עד חמש שנים. מזכירויות בתי הדין והנהלת בתי המשפט לא פעלו לאיתור תיקים אלה ולזירוז הטיפול בהם.

(ד) מזכירות בית הדין אמורה להזין מיד למערכת הממוחשבת כל נתון חדש הנוגע לתיקי התובענות, כדי לאפשר דיווח נכון, מדויק ועדכני - לבעלי הדין על מצב התיקים, ולהנהלת בתי המשפט על מספר התיקים הפתוחים. הבדיקה העלתה כי כ-8% מהתיקים בתל אביב שניתן בהם פסק דין נשארו פתוחים במשך כשנה עד כשלוש שנים ממועד פסק הדין, וכ-24% מהתיקים בירושלים נשארו פתוחים במשך שלוש עד כשבע שנים מאותו מועד.

לדעת משרד מבקר המדינה, על הנהלת בתי המשפט לקבוע פרקי זמן נאותים או מרביים לצורכי מעקב אחר הטיפול בתיקים ולייעל את סדרי העבודה והבקרה בבתי הדין לעבודה; על מזכירויות בתי הדין לעקוב אחר התקדמות הטיפול בתיקים ולהביאם בעת הצורך לפני בית הדין כדי שיחליט על המשך הטיפול בהם, ולהקפיד על עדכון שוטף ונכון של הנתונים במערכת הממוחשבת, כדי להבטיח שהמידע בה יהיה אמין, עדכני ורלוונטי. כל אלה דרושים כדי לזרז את ההליכים, להביא לסיום הטיפול בתובענות ולמנוע עינוי דין מהנזקקים לבתי הדין לעבודה.