הסכם בדבר רכישת דירות הסוכנות היהודית בידי הממשלה

במשרד הבינוי והשיכון ובמשרד האוצר נבדקו ההליכים שקדמו לחתימה על הסכם בדבר רכישת דירות הסוכנות היהודית בידי ממשלת ישראל. במשרד הבינוי והשיכון נבדק גם הפיקוח והבקרה של המשרד על חברת עמי גור ניהול נכסים בע"מ.

בפרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ, במשרד הבינוי והשיכון, באגף החשב הכללי שבמשרד האוצר וברשות החברות הממשלתיות שבמשרד ראש הממשלה, נבדקו בעיקר ניהול הדירות והמעונות לזקנים ותחזוקתם וקשרי החברה עם משרד הבינוי והשיכון.

במשרד הבינוי והשיכון נבחנו היבטים עיקריים של עבודת המטה לקראת החלטות ממשלה, לרבות: ביצוע החלטות הממשלה, סדרי מעקב אחר ביצוע ההחלטות והדיווח לממשלה.

כן נבדקו מעמד המנכ"ל, תפקידיו, כלי הניהול והאמצעים העומדים לרשותו; קיום תורת ניהול ופעילות המשרד על פיה; תכנון אסטרטגי ותכנון שנתי; ותיאום בין יחידות המשרד (ראו "עבודת המטה במשרדי הממשלה" עמ' 5).

במחלקת האכלוס של משרד הבינוי והשיכון ברחובות, בבנק למשכנתאות ובפרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ נבדק השירות הניתן לזכאים בסיוע לדיור ציבורי. כמו כן נבדקו סקרי שביעות רצון, וכן המענה הטלפוני ביחידת האכלוס של מחוז המרכז בתל אביב, ב"חלמיש" חברה ממשלתית-עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו בע"מ, בעמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ובכמה בנקים למשכנתאות. בהנהלת משרד הבינוי והשיכון נבדקו, בין היתר, עבודת המטה בתחום שיפור איכות השירות לציבור, פעולת הביקורת הפנימית בנושא השירות לציבור, מידת התמיכה של אתרי האינטרנט בשירות לציבור, המענה לתלונות ולפניות של הציבור בכתב ובטלפון ופעולות הממונה על יישום חוק חופש המידע (ראו "השרות לציבור" עמ' 111).

במשרד הבינוי והשיכון נבדקו סדרי קבלת ההחלטות בעניין מיזם של הקמת מעונות לקשישים במתכונת של שותפות ציבורית-פרטית, סדרי פרסום המכרז לביצוע המיזם וסדרי תקצובו (ראו "שיתוף המגזר הפרטי בפיתוח תשתיות ציבוריות" עמ' 229).

בשנים 1998-2000 קיבלה הממשלה החלטות אחדות שעניינן - מכירת דירות השיכון הציבורי למתגוררים בהן בהנחות גדולות. המטרה הייתה, בין היתר, להיטיב עם הדיירים הוותיקים בשיכון הציבורי ולהפכם לבעלי דירות משלהם. הממשלה קבעה בין השאר, שהתמורה שתתקבל תשמש למימון רכישת דירות לנזקקים. בפועל, מטרה זו לא הושגה.

בבעלות הסוכנות היהודית לארץ ישראל או תאגידים שהיא מייצגת (להלן - הסוכנות) דירות המושכרות או המיועדות להשכרה לזכאים על פי הקריטריונים של משרד הבינוי והשיכון (להלן - המשרד). חברת "עמי גור ניהול נכסים בע"מ", שבבעלות הסוכנות עוסקת בניהול, בהשכרה ובמכירה של דירות אלה עבור הסוכנות.

בינואר 1999 חתמו החשב הכללי שבמשרד האוצר והסוכנות על הסכם להחלת החלטות הממשלה על דירות רכוש הסוכנות (להלן - ההסכם). עובר לחתימת ההסכם היו לסוכנות כ-18,000 דירות; ההסכם קבע דרך לחישוב הפיצוי שתקבל הסוכנות בגין הנחות שיינתנו לרוכשי הדירות שבבעלותה בהתאם לתנאים שקבעה הממשלה. עוד נקבע בהסכם שאם החברה תמכור 5,000 דירות או יותר בתקופה של שלוש שנים, תרכוש המדינה את יתרת הדירות שהן רכוש הסוכנות במחיר הנקוב בהסכם. חלק זה של ההסכם, הנוגע לרכישת דירות הסוכנות בידי הממשלה, לא נכלל בהחלטות הממשלה ואף אינו נובע מהן.

1. ההסכם חריג הן מבחינת היקפו הן מבחינת מהותו וההתניות הכלולות בו. כמו כן הוא נוגע למשרדי ממשלה אחדים: למשרד, למשרד לקליטת העלייה ולמשרד האוצר. אשר על כן, ראוי היה להביא את עניין ההסכם לדיון בממשלה בצירוף ניירות עמדה ותחשיבים, כולל הערכה של השפעת ההסכם על התקציב הדרוש ועל מלאי הדיור הציבורי. דבר זה לא נעשה.

2. במשרד ובמשרד האוצר לא נמצאו ניירות עבודה או תחשיבים שעל יסודם נקבעו סכומי הפיצוי שישולמו לסוכנות ומחירי הדירות שלפיהם תרכוש הממשלה את יתרת הדירות. אף כי המבצע למכירת דירות מהדיור הציבורי אמור היה להימשך שלוש שנים ובסיומו הייתה הממשלה אמורה לרכוש את שאר הדירות במשך 12 שנים נוספות, לא נקבע בהסכם מנגנון לעדכון הסכומים, שיביא בחשבון את התנודות במחירי המקרקעין.

3. המשרד הוא זה שמוטל עליו לבצע את ההסכם, ואף כי הוא נושא באחריות לדיור הציבורי, הוא לא היה שותף למשא ומתן שקדם לגיבושו הסופי של ההסכם ואף אינו צד להסכם ואינו חתום עליו. בכך לא הובאו למשא ומתן נושאים שלמשרד יש בהם עניין, כגון: השפעת ההסכם - כשיופעל - על התקציב שייוותר בידי המשרד לרכישת דירות לנזקקים.

4. לפי בקשת משרד האוצר אישרה ועדת הכספים של הכנסת בפברואר 1999 להעביר בהרשאה להתחייב כ-1.4 מיליארד ש"ח מהרזרבה הכללית שבתקציב המדינה לתקציב המשרד למימון ההוצאה הצפויה בגין ההסכם. משרד האוצר, שפנה לוועדת הכספים, לא דן קודם לכן בעניין עם המשרד, האחראי לדיור הציבורי בתוקף תפקידו, וגם לא הפנה את תשומת לב הוועדה לצורך לזמנו לדיון.

הסכום שתוקצב כאמור לרכישת דירות עלול שלא להספיק לרכישת כל דירות הסוכנות שייוותרו בידי החברה - כ-13,000 - אלא לרכישת כ-6,000 דירות בלבד. התוצאה - חוסר שקיפות של מלוא המשמעות התקציבית של ההסכם.

5. כאמור, החלטות הממשלה בדבר מכירת דירות השיכון הציבורי לדייריהן קבעו שהתמורה ממכירתן בניכוי הוצאות ותשלום פיצוי לבעלי דירות ציבוריות שאינן רכוש המדינה, תשמש למימון רכישת דירות לנזקקים. בפועל, עד 30.6.02 פיצה המשרד את הסוכנות בכ-380.5 מיליון ש"ח בגין מכירת 5,216 דירות. הפיצוי הותיר בידי המשרד רק כ-85 מיליון ש"ח, שהיה בהם כדי לממן רכישת דירות מעטות בלבד. בסכום שממשלת ישראל התחייבה לרכוש את דירות הסוכנות מתוקף ההסכם עמה היה אפשר לרכוש למעלה מ-4,000 דירות לפתרון בעיות דיור של נזקקים.