1. לפי נתוני המשרד לאיכות הסביבה (להלן - המשרד) לשנת 2000, מיוצרים בארץ כ-5.2 מיליון טון פסולת מוצקה לשנה ונפחה מגיע לכ-12 מיליון מ"ק. משקלה ונפחה של הפסולת גדלים בשיעור של כ-5% בכל שנה. כיום כ-90% מהפסולת מסולקים לאתרי הטמנה. הרשויות המקומיות אחראיות לטיפול בפסולת החל באיסופה ממשקי הבית ומאזורי המסחר, התעשייה והחקלאות ועד להשלמת הטיפול בסילוקה בתנאים סביבתיים נאותים.
על פי חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993 (להלן - חוק המיחזור) ותקנותיו ובהתאם להחלטות הממשלה משנת 1993 ומשנת 1994, גיבש המשרד מדיניות ל"טיפול משולב" בפסולת מוצקה, שבו למיחזור יש תפקיד חשוב בהפחתת הכמות של פסולת זו. על פי אותה המדיניות, ניתן לרשויות מקומיות סיוע לשינוע פסולת להטמנה באתרים מוסדרים, ויקודמו הקמתם של מפעלי מיחזור והגדלת הכמויות של חומרים בני מיחזור מהפסולת המוצקה. המשרד מפקח על מילוי הוראות החוק והתקנות ואוכף אותן וכן מנחה ומעודד את הרשויות המקומיות בפעולותיהן להגדלת שיעור הפסולת הממוחזרת.
2. על פי היעדים שנקבעו בתקנות איסוף ופינוי פסולת למיחזור (חובת פינוי פסולת למיחזור), התשנ"ח-1998 (להלן - התקנות), על הרשויות המקומיות לפנות למתקני מיחזור לפחות 10% מהפסולת בסוף 1998, לפחות 15% בסוף שנת 2000 ולפחות 25% בסוף שנת 2007.
במועד סיום הביקורת בסוף 2002 רק 36 מכ-270 הרשויות המקומיות בארץ שדיווחו למשרד שהן מעבירות חלק מהפסולת שלהן למיחזור, השיגו את היעד שנקבע בתקנות - 15%. חלק מהרשויות המקומיות שדיווחו לא הגיעו במועד זה אף ליעד שנדרש עוד בשנת 1998.
מהביקורת עולה, שעד מועד סיום הביקורת לא עשה המשרד בחינה מקיפה באשר לסיבות שבגללן לא הושגו יעדי המיחזור ולא הפיק לקחים מדרך פעולתן של הרשויות המקומיות שהשיגו את היעדים הנדרשים. הפיקוח על פעולות המיחזור נעשה בכל רשות מקומית בנפרד, ואין המשרד פועל לייעולו של הפיקוח על ידי תכנון בראייה אזורית.
3. כדי לקדם את מיחזור הפסולת נדרשת תשתית של מתקנים ומפעלים למיון ולעיבוד של פסולת למיחזור, הפרוסים ברחבי הארץ וזמינים לכל הרשויות המקומיות. במועד סיום הביקורת (בסוף שנת 2002), פעלו ברחבי המדינה רק ארבעה מתקנים למיחזור פסולת. מתקנים אלה קלטו פסולת מ-56 רשויות מקומיות בלבד.
המשרד הודיע למשרד מבקר המדינה, שמתקנים נוספים נמצאים בשלבי תכנון והקמה. מתקנים אלה יוכלו לקלוט כ-20%-25% מהפסולת הנאספת מהרשויות המקומיות, למיינה ולמחזר את הרכיבים בני המיחזור. יצוין שמתקנים נוספים אלה יתחילו לפעול רק בעוד שנים אחדות וכי הם לא יוכלו לספק את צורכיהן של כל הרשויות המקומיות.
4. כדי ליצור תשתית לטיפול משולב בפסולת מוצקה ובכלל זה לקדם את הקמתם של מפעלי המיחזור, נדרש עדכון לתמ"א 16 - תכנית המתאר הארצית לסילוק אשפה, שאושרה עוד בשנת 1989. כדי להכין תכניות מתאר לעדכון תמ"א 16 ולהוספת אתרים למתקני מיחזור, הורתה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה למשרד עוד בשנת 1999 להכין מסמך מדיניות שישמש בסיס לתכניות אלה.
עד מועד סיום הביקורת לא סיים המשרד להכין את מסמך המדיניות וממילא לא קידם את הליכי התכנון הסטוטורי לעדכון תמ"א 16 כדי לכלול בה את האתרים המאושרים הנוספים להקמת מתקנים למיחזור ולהפקת אנרגיה מפסולת, בפריסה שתאפשר לספק את צורכיהן של כל הרשויות המקומיות.
5. היטל על הטמנה של פסולת מוצקה שיוטל על כל יצרן פסולת שיפנה אותה להטמנה הוא אחד האמצעים היעילים להפחתת הכדאיות הכלכלית של הטמנת פסולת ולעידוד הגדלת היקף המיחזור. היטל הטמנה ניתן להטיל מכוח חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. אף על פי שהמשרד הכין טיוטת תקנות להטלת ההיטל עוד בשנת 2000, עד מועד סיום הביקורת לא הותקנו תקנות אלה.