הטיפול בהפרעות אכילה

​הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות הקשורות לעיסוק יתר במשקל הגוף (להלן - הפרעות אכילה). הן כוללות טווח נרחב של בעיות הקשורות באכילה בעלת רכיב רגשי, החל בהפרעות קלות כגון פחד מהשמנה, הרגלי תזונה חריגים, דיאטות קיצוניות ושימוש באמצעים חריגים להורדה במשקל, כגון תרופות משלשלות ומשתנות והקאות יזומות, דרך הפרעות אכילה בלתי מסווגות, ועד הצורות החמורות של אנורקסיה נרבוזה  (להלן - אנורקסיה) ובולימיה נרבוזה  (להלן - בולימיה).

הפרעות אכילה נחשבות אחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב נערות ונשים צעירות בעולם המערבי . כ-50% מהחולות בהפרעות אכילה סובלות מאבחנה פסיכיאטרית נוספת.

אנורקסיה ובולימיה מאופיינות בשיעורי החלמה נמוכים: כ-50% מהחולות צפויות להחלים כמעט לגמרי; 30% צפויות להחלים חלקית; 20% ימשיכו ויסבלו מהמחלה לאורך שנים ומהן כ-5%-15% מחולות האנורקסיה ו-1% מחולות הבולימיה ימותו ב-10-12 השנים הראשונות שלאחר אבחון המחלה.

פעולות הביקורת

משרד מבקר המדינה בדק בחודשים פברואר עד דצמבר 2012 את סדרי הטיפול של משרד הבריאות בנושא. נבדקו, בין השאר, הנושאים האלה: מספר מיטות אשפוז והעמדות לאשפוז יום ולטיפול יום; פעילות מרפאות והקמת בתים שיקומיים; תמחור השירותים מול עלותם בפועל; היעדר רצף טיפולי בין המסגרות לטיפול בהפרעות אכילה; אבחון ואיסוף מידע על חולות; פיקוח משרד הבריאות (להלן גם - המשרד) על מערך הטיפול הלאומי; תקינת כוח אדם וגיוס אנשי מקצוע; פעולות מערכת החינוך למניעת הפרעות אכילה; איתור הפרעות האכילה ומניעתן בקרב רקדניות וספורטאים; אבחון ההפרעות וטיפול בהן בצבא ההגנה לישראל (להלן - צה"ל); פעילויות לשינויי חקיקה בתחום.

הביקורת נעשתה במשרד הבריאות ובארבע קופות החולים (להלן גם - הקופות); במשרד החינוך; במשרד התרבות והספורט (להלן - משרד הספורט); ובצה"ל. נעשו בירורים במשרד המשפטים; במועצה לשלום הילד; במחלקות פסיכיאטריות ובמחלקות ייעודיות להפרעות אכילה בבתי חולים כלליים; בבתי חולים פסיכיאטריים; ובמוסדות ומרפאות פרטיים.

עיקרי הממצאים

מחסור במסגרות אשפוז ייעודיות, היעדר שירות בפריפריה והמתנה ארוכה למסגרות הקיימות על פי מרבית המומחים בתחום, המחלקה המתאימה לאשפוז חולה בהפרעות אכילה היא מחלקה ייעודית להפרעות אכילה, המשלבת טיפול פיזי ונפשי. רק במקרים קיצוניים, שבהם סובלות החולות ממחלת נפש קשה נוספת, הן זקוקות לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי.

1. אשפוז ייעודי בבתי חולים כלליים - היעדר מסגרות ותורים: קיימות מעט מחלקות ייעודיות להפרעות אכילה או מחלקות פסיכיאטריות, שבהן פועל צוות ייעודי לנושא (יחידה להפרעות אכילה). לפיכך חולות רבות מתאשפזות סמוך למקום מגוריהן במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים, ואינן מקבלות את מלוא הטיפול הנדרש; חולות מתאשפזות גם במחלקות פנימיות, שבהן הן עלולות להידבק במחלות; וחולות נאלצות להמתין בבתיהן ומגיעות לעתים רק לטיפול מרפאתי חלקי שאינו תואם את מצבן. היעדר טיפול מתאים להפרעות אכילה עלול להפוך את החולות לכרוניות, להפחית את סיכויי החלמתן ולהגדיל את סיכויי התמותה שלהן.

למחלקה הייעודית לבוגרות, היחידה בארץ, במרכז הרפואי על שם חיים שיבא בתל השומר (להלן - שיבא בתל השומר), תור המתנה ממושך - חודשיים עד ארבעה חודשים, ומספר הממתינות לאשפוז בה הוא 10-30 חולות בכל זמן נתון; גם למחלקות הייעודיות לנערות נמשכים תורי ההמתנה חודשיים עד ארבעה חודשים. אף שבשנת 2011 הוסיף משרד הבריאות 8 מיטות לאשפוז נערות, ובדצמבר 2012 הוסיף 9 מיטות לאשפוז בוגרות - התוספת צפויה לדעת משרד הבריאות לצמצם רק חלקית את משך ההמתנה לאשפוז.

לעתים מגיעות לאשפוז חולות אנורקסיה הזקוקות, עקב מצבן הרפואי הקשה, ל"טיפול מוגבר"  ייעודי, ואולם הן מתאשפזות במקום זאת בטיפול נמרץ כללי; לעתים נדרש "אשפוז כפוי" בעיקר לבוגרות החולות בהפרעות אכילה המסכנות את חייהן . ואולם רק במועד סיום הביקורת, דצמבר 2012, אישר משרד הבריאות מיטות נוספות עם תשתית מתאימה לצרכים אלו.

2. היעדר פריסה ארצית (בפריפריה - בדרום ובצפון) של מסגרות לאשפוז ייעודי לבוגרות: בביקורת נמצא כי הן בצפון הארץ והן בדרומה אין מסגרות אשפוז ייעודיות לטיפול בהפרעות אכילה לחולות בוגרות הנאלצות להתאשפז רחוק ממשפחתן ומילדיהן. ולכן לא קיים פתרון לחולות הבוגרות הזקוקות במהלך אשפוזן לקרבת משפחתן - הוריהן או ילדיהן.

3. אשפוז חולות בבתי חולים פסיכיאטריים: האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים אינו מתאים ברוב רובם של המקרים לחולות בהפרעות אכילה, וכן הוא מרתיע חולות רבות בשל התדמית הנלווית לו. לדעת מומחים, לרבות מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים, ראוי שהחולות הללו יקבלו טיפול רפואי במחלקות ייעודיות בבתי חולים כלליים או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, במקרים של תחלואה פסיכיאטרית קשה נוספת. ואולם, נמצא כי מתחילת שנת 2010 עד אמצע שנת 2012 אושפזו בבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ כ-130 חולות בהפרעות אכילה, חלקן נערות. יודגש כי משרד מבקר המדינה המליץ בעבר לשקול העברת מחלקות האשפוז של ילדים פגועי נפש לבתי חולים כלליים . המלצה זו מקבלת משנה תוקף כשמדובר בנערות החולות בהפרעות אכילה, ועלולות להינזק מאשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים.

מחסור בעמדות לאשפוז יום ולטיפול יום בהפרעות אכילה

הוספת עמדות לטיפול יום טרום-אשפוזי , הן בבית החולים והן במרפאות ייעודיות בקהילה, הייתה מאפשרת לחולות הממתינות לאשפוז לקבל טיפול במהלך חודשי ההמתנה, ובכלל זאת הכנה לאשפוז. כך הייתה נמנעת הידרדרות במצבן, ועשוי היה להצטמצם מספר האשפוזים. כמו כן, הוספת עמדות לאשפוז יום הניתן לאחר אשפוז , הייתה מאפשרת לחולות לצאת מאשפוז מוקדם יותר ולהשתלב חזרה בחייהן, תוך כדי קבלת טיפול אינטנסיבי; מונעת מהחולות הידרדרות ואשפוזים חוזרים והפיכת מחלתן לכרונית; מקצרת את התורים לאשפוז ומייתרת את הוספתן של מיטות אשפוז. לדעת בתי החולים, חסם כלכלי של תעריף נמוך שקבע המשרד ל"אשפוז יום" ול"טיפול יום", מונע מהם לפתוח עמדות טיפול יום ואשפוז יום נוספות (ראו גם להלן בפרק "בעיות בתמחור הטיפול והשיקום בהפרעות אכילה ותוצאותיהן").

המשרד הוסיף בשנים האחרונות עמדות מעטות לאשפוז יום ולטיפול יום, ונמצא כי אין הערכה כמה עמדות נוספות חסרות עדיין בארץ. רק במסגרת ההיערכות לרפורמה בבריאות הנפש במסגרתה אמורה האחריות הביטוחית לעבור ממשרד הבריאות לקופות החולים עד יולי 2015 (להלן גם - הרפורמה) החליט המשרד על הקמת צוות חשיבה לפיתוח עתידי של מודל לטיפול בחולות אנורקסיה, הכולל טיפול יום ואשפוז יום.

היעדר פריסה מספקת של טיפול מרפאתי להפרעות האכילה

1. המחסור במסגרות לטיפול מרפאתי והנזקים בעטיו: טיפול מרפאתי  חשוב הן בשלב ההתחלתי של המחלה, כמניעת הידרדרות החולה, והן לאחר שלב האשפוז. ככל שהמחלה אינה מאובחנת בזמן, כך גם קטנים סיכויי ההחלמה, המחלה עלולה להפוך לכרונית, ועלויות הטיפול בה גדלות. בשל אופייה של ההפרעה, המשלבת רכיבים פיזיים ונפשיים, חשוב שהטיפול המרפאתי יהיה רב-מקצועי לרבות פסיכיאטרי, פסיכותרפי אישי ומשפחתי, תזונתי ורפואי תוך כדי שיתוף פעולה בין המטפלים; חשוב שהטיפול יהיה זמין, ושיינתן בפריסה מספקת שתאפשר נגישות סבירה לחולות. המשרד, בהיותו האחראי להספקת שירותי בריאות הנפש, מפעיל מרפאות לבריאות הנפש ברחבי הארץ; רוכש שירותים מהקופות המפעילות מרפאות ייעודיות להפרעות אכילה; רוכש שירותים מרפאתיים על ידי מינויים מרפאתיים  מבתי החולים הכלליים; ויש גם מרפאות פרטיות המטפלות בהפרעות אכילה.

הביקורת העלתה כי קיים מחסור ניכר במסגרות בקהילה לטיפול מרפאתי ייעודי לחולות בהפרעות אכילה, ולכן יש תורי המתנה ממושכים. לפיכך חולות אינן מאובחנות ואינן מטופלות בשלב ההתחלתי של המחלה, אלא רק כשמצבן מידרדר והן נזקקות לאשפוז. יתרה מכך, משום שהרפואה הציבורית אינה מספקת שירות זמין ונגיש בתחום הפרעות האכילה - מתפתחת רפואה פרטית תוך כדי קיפוח האוכלוסייה החלשה.

2. הסיבות למחסור בטיפול מרפאתי: במהלך שנים רבות נמנעו הקופות מלפתח את הטיפול בהפרעות אכילה, מאחר שהאחריות לבריאות הנפש נותרה בידי משרד הבריאות, זאת למעט כמה יזמות מקומיות של הקופות. גם המשרד מצדו לא פיתח את השירותים.

3. היעדר תיאום בין מטפלים בטיפול מרפאתי: חלק מהחולות מקבלות טיפול רב-מקצועי להפרעת האכילה שלהן. ואולם נמצא כי מלבד במרפאות רב-מקצועיות בודדות של הקופות, חלק ניכר מהטיפולים בקופות ניתן על ידי מטפלים שונים (פסיכיאטר, פסיכותרפיסט פרטני או בקבוצה, רופא משפחה ותזונאי) בנפרד וללא תיאום הדוק וקבוע, כנדרש. כך נפגע הטיפול בחולות, וקטנים סיכויי החלמתן. כמו כן מרבית הטיפולים בשוק הפרטי אינם ניתנים במרפאה רב-מקצועית, אלא על ידי מטפלים שונים, שאינם מקיימים ישיבות צוות קבועות ואינם מתואמים ביניהם; מצב זה פוגע בסיכויי הצלחת הטיפול של החולות.

4. תשלום השתתפויות עצמיות על ידי החולות: המימון לטיפול המרפאתי ניתן לעתים כחלק מסל שירותי הבריאות הבסיסי, אך חלק מהקופות מעניקות שירותים רק באמצעות שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן), תוך כדי גביית דמי השתתפות עצמית גבוהים מהחולות. לפיכך במקרים הללו חלק נכבד מעלות הטיפול בהפרעות אכילה נופל על החולות ועל משפחותיהן.

5. ניתוחים בריאטריים: רוב המנותחות הבריאטריות (לטיפול בהשמנה) סובלות מהפרעות אכילה, לרבות מאכילה התקפית . המחסור במרכזים מרפאתיים ייעודיים להפרעות אכילה פוגע גם בשיקום מנותחות אלה הנדרשות להתכונן לקראת הניתוח והזקוקות לשיקום ולמעקב קבוע אחריו.

מחסור במסגרות לשיקום הפרעות אכילה

לאחר שחרורן מאשפוז ממושך נזקקות החולות לשיקום המבוצע במסגרת מגורים משותפים בבית שיקומי (הוסטל) למשך כשנה וחצי בנוכחות אנשי צוות ותוך כדי קבלת טיפול מקצועי. בתים שיקומיים עשויים לחסוך בעלויות אשפוז יקרות ולהגדיל את סיכויי החלמתן של החולות. ואולם, הביקורת העלתה כי למעט בית שיקומי במרכז הארץ ובית שיקומי בצפון, חסרות בארץ מסגרות שיקומיות לחולות כרוניות באזור ירושלים ובדרום, שיאפשרו לחולות לשהות בקרבת מקום מגוריהן בשלב השיקום הממושך תוך כדי קבלת השגחה רפואית זמינה.

בעיות בתמחור הטיפול והשיקום בהפרעות אכילה ותוצאותיהן

הטיפול בהפרעות אכילה דורש טיפול של צוות רב-מקצועי המשלב פסיכיאטר; רופא פנימאי או רופא ילדים; תזונאי; כוח אדם ממקצועות הטיפול - פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפלים בהבעה ויצירה; כוח אדם סיעודי; מדריך לאימון גופני. לעתים נדרש גם מעקב של קרדיולוג, גינקולוג, אנדוקרינולוג. הצורך בטיפול הרב-מקצועי בהפרעה מגדיל את עלויותיו לעומת הטיפול הפסיכיאטרי הכללי.

ואולם, לפני משרד מבקר המדינה הועלו טענות כבדות משקל מצד מנהלי מחלקות להפרעות אכילה ובעלי תפקידים נוספים בתחום, ולפיהן עלויותיהם של יום אשפוז בהפרעות אכילה, של טיפול יום ושל אשפוז יום, של מינוי מרפאתי ושל הבתים השיקומיים אינן תואמות את העלויות בפועל. נמצא כי משרד הבריאות לא קבע את סטנדרד הטיפול המומלץ על ידי מומחים, ובהתאם לא בחן אם תמחור אשפוז פסיכיאטרי כללי מספיק למתן הטיפול הייחודי הנדרש להפרעות אכילה, או שיש מקום לקבוע תמחור מיוחד ונפרד לנושאים השונים של הפרעות אכילה. עקב הפערים הנטענים בין העלויות בפועל של השירות לתמחור - נמנעים בתי חולים מלספק לדוגמה שירות טיפול יום ואשפוז יום לחולות - שירותים החיוניים להחלמתן.

אבחון ותיעוד חלקי של אוכלוסיית החולות בהפרעות אכילה

1. אבחון ותיעוד חלקי בקופות החולים: על אף חשיבות האבחון המוקדם לשם הגדלת סיכויי ההחלמה ולשם מניעת הפיכתה של המחלה לכרונית, נמצא כי חלק קטן בלבד מהחולות מאובחן. אין בקופות מידע מלא ואמין על מספר הסובלות מהפרעות אכילה על סוגיהן השונים, וקיים פער בין מספר החולות המאובחנות הלכה למעשה לבין מספרן המשוער על פי מחקרים בין-לאומיים בהתאמה לפרופיל הדמוגרפי בארץ. לפיכך חולות רבות אינן מטופלות בשלב הראשון של ההפרעה, מצב העלול לגרום להידרדרותן ולהפיכתן לחולות כרוניות קשות לטיפול, תוך כדי סיכון בריאותן וחייהן והגדלת עלויות הטיפול בהמשך. חלק מהקופות סבורות כי השקעת משאבים בהעלאת המודעות למחלה, אשר תגדיל את מספר החולות המאובחנות, כשמנגד אין היצע מספיק של שירותים ייעודיים, תגרום להארכת תורי ההמתנה, ולפיכך אינה כדאית. משרד מבקר המדינה מעיר כי במציאות זו, המשרד והקופות אינם יכולים להעריך את הצרכים ולגבש את מספר המסגרות הרצוי, למרות הצורך המיידי להיערך למתן טיפול ראוי לחולות בהפרעות אכילה.

2. אי-איתור הפרעות אכילה במוסדות החינוך ואי-העברת המידע לקופות: "שירותי הבריאות לתלמיד", שמפעיל המשרד, אינם מעבירים לקופות נתונים על תלמידות בעלות  BMI נמוך המעורר חשד להפרעת אכילה, אף שהצורך במידע זה עלה כבר בדוח ביקורת קודם של מבקר המדינה בנושא מניעת השמנה . כתוצאה מכך הקופות אינן מנצלות את המידע הנרחב הקיים במשרד לצורך הערכת הפרעות אכילה ואבחונן, אומדן מספר החולות, טיפול בהן ומעקב אחריהן; יוצא שדווקא בכיתות העל-יסודי, בגילאים שבהם מתחילות רוב הפרעות האכילה, תלמידות הסובלות מהפרעות אכילה אינן מאותרות; גם צוותי המורים במוסדות החינוך, לרבות בחטיבות העליונות, שבהן נוכחות הפסיכולוגים והיועצים החינוכיים מוגבלת, לא הונחו כיצד לנהוג במקרים של חשד להפרעות אכילה בקרב תלמידות.

היעדר תקינת כוח אדם ומחסור באנשי מקצוע לטיפול בהפרעות אכילה

1. היעדר תקינת כוח אדם מספקת לטיפול בהפרעות אכילה: התקינה במחלקות המטפלות בהפרעות אכילה בבתי החולים הממשלתיים אינה מוסדרת, אינה אחידה ומפוצלת בין תקני נציבות שירות המדינה לתקנים הממומנים על ידי תאגידי הבריאות (קרן המחקרים), וקיים חשש מפערים ברמת הטיפול הרפואי, בהתאם למקורות הכספיים שמעמיד כל בית חולים. גם שירותי בריאות כללית לא הקצתה תקינה לחלק מהמרפאות ולמחלקות להפרעות אכילה שבבעלותה לשם העסקת כוח אדם ייעודי: חלק מאנשי המקצוע מועסקים ללא תקן, וחלק מועסקים ממקורות שונים של בתי החולים או על בסיס הסדרים עם בתי חולים סמוכים.

2. מחסור באנשי מקצוע לטיפול בהפרעות אכילה: בחלק ממסגרות הטיפול להפרעות אכילה קיים מחסור בכוח אדם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. כך למשל קיים מחסור בפסיכיאטרים של ילדים, בפסיכיאטרים של מבוגרים ובתזונאים. מחסור זה פוגע בזמינות השירות. המשרד לא ערך עבודת מטה לתכנון הכשרת אנשי המקצוע הנדרשים בכל אחד מתחומי הטיפול בהפרעות אכילה ולהגדלת מספר המומחים בתחום, למשל, באמצעות הגדלת מספר המקומות להתמחות. גם התמחור החסר של האשפוז, של אשפוז היום ושל השיקום אינו מאפשר להעסיק כוח אדם מקצועי בהיקף הנדרש לטיפול בחולות הרבות.

היעדר פיקוח והיעדר אסדרה מצד המשרד על תחום הטיפול בהפרעות אכילה

היעדר תכנית לאומית לשיפור הטיפול בהפרעות אכילה: המשרד כמאסדר לא גיבש תכנית לאומית לאבחון הפרעות אכילה, לטיפול בהן ולמניעתן, אשר תכלול פריסה ראויה של המסגרות לטיפול בהפרעות - אשפוז, טיפול יום, אשפוז יום, טיפול מרפאתי ושיקום - תוך כדי יצירת נגישות וזמינות לכלל האוכלוסייה. מאז 2008 ועד מועד סיום הביקורת הקצו משרד הבריאות ומשרד האוצר 14 מיליון ש"ח לטובת מיטות אשפוז, עמדות לאשפוז יום ומינויים מרפאתיים בתחום הפרעות האכילה, ואולם הביקורת העלתה כי הפעולות הללו נעשו ללא עבודת מטה מקיפה באשר למספר החולות המשוער ובאשר לצרכיהן הרפואיים; כך גם לא נבחנו הצרכים בחלוקה לאזורי מגורים, ולא נקבע מהו התמהיל הנכון להוספת השירותים השונים.

בניית המודל הטיפולי הראוי להפרעות אכילה

1. היעדר טיפול רב-מקצועי של מטפלים והעברת מידע ביניהם: נמצא כי אין מודל טיפול רפואי בהפרעות אכילה שבמסגרתו אמור היה המשרד - בשיתוף העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה  - להנחות ברוב רובם של המקרים בנושא השילוב בין טיפול תזונתי, פסיכיאטרי ופסיכולוגי ובין הטיפול הרפואי, זאת למרות חשיבותו של שילוב כזה להצלחת הטיפול. ההנחיה חשובה במיוחד מאחר שחולה מטופלת לעתים בד בבד על ידי כמה אנשי מקצוע בקופה, בבית חולים ובמסגרת פרטית. כמו כן, למרות חשיבות הקשר המקצועי הרציף בין בעלי המקצועות המטפלים בחולה, נמצא כאמור - הן בקופות החולים והן במסגרת הטיפולים הפרטיים - כי אין מערך של עדכון בין המטפלים בדבר מצבה.

2. היעדר מסגרות הכוללות את כל שלבי הטיפול במחלה: מרבית המרכזים הרפואיים אינם כוללים מסגרות לכל שלבי הטיפול במחלה כמומלץ על ידי המומחים בתחום: אשפוז מלא, טיפול מרפאתי, טיפול יום, אשפוז יום ושיקום. לפיכך כמעט בכל הארץ נוצר מצב של חוסר ברצף טיפולי בין המסגרות, החיוני לטיפול בהפרעות אכילה.

היעדר בסיס מידע במשרד ובקופות והיעדר מחקר כבסיס לקבלת החלטות

משרד הבריאות והקופות טרם העריכו כלכלית את העלויות הישירות והעקיפות הכרוכות בהפרעות אכילה, וטרם קבעו מהו הטיפול הכדאי יותר מהבחינה הכלכלית. המשרד לא אסף מידע ולא ביצע מחקרים בתחום, המשווים את הנתונים לארצות אחרות כבסיס לקבלת החלטות לאומיות לטיפול. המשרד גם לא ניצל את המידע הקיים בידי המחלקות הייעודיות כבסיס לקבלת החלטות לאומיות. למשרד גם אין מאגר מידע, שמן הראוי שיהיה בידיו בשני "כובעיו": הן כמאסדר מערכת הבריאות הלאומית והן כגוף ביצוע האחראי ישירות, כאמור, להפעלת תחום הפרעות האכילה. במסגרת מאגר כזה, מן הראוי שהיו בידי המשרד נתונים כגון מספר החולות המאובחנות והמטופלות; מספר החולות הממתינות לאשפוז, לאשפוז יום ולטיפול מרפאתי; זמני ההמתנה (התורים) לטיפול. מאגר מידע כזה חיוני לקבלת החלטות.

היעדר מידע רפואי בקופות על החולות הרבות המטופלות בשוק הפרטי עלול לפגוע בטיפול בהן, ומונע מהמשרד ומהקופות לאמוד את מספרן ולהיערך להספקת השירותים בהתאם, במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש.

היעדר פעולות בקרה מצד משרד הבריאות: למרות תפקידו של המשרד כמאסדר וכגוף ביצוע האחראי להספקת שירותי בריאות הנפש, המשרד לא יצר מנגנון פיקוח ובקרה על השירותים הניתנים בתחום הפרעות האכילה, ולא ביצע פעולות בקרה על ספקי השירותים הרבים בתחום זה, למעט שתי פעולות בקרה שבוצעו במרץ 2011 וביוני 2012 במחלקת האשפוז בשיבא בתל השומר.

פעולות מערכת החינוך למניעת הפרעות אכילה

משרד החינוך לא קבע אילו גורמים מוסמכים לשוחח עם התלמידות על נושאי תזונה ואילו מסרים על מורים להעביר בנושא דימוי גוף, משקל רצוי ותזונה. אף שמרבית המומחים בתחום מסכימים כי העלאת הנושא של הפרעות אכילה באופן יזום לפני תלמידות עלולה דווקא לעודד את התפתחותן, משרד החינוך לא קבע הנחיות באשר להצגות שרצוי שהתלמידות יצפו בהן ולהרצאות שיאזינו להן ולא בחן את תוכנן; בפועל ההחלטה מתקבלת על ידי המוסד החינוכי בלבד. למרות ההסכמה בקרב מומחים בדבר החשיבות שבהדרכת הורים להעברת מסרים נכונים בנושאים של תזונה, פיתוח דימוי גוף, צפייה ביקורתית במדיה וערנות באשר להתפתחות ההפרעה בשלביה הראשונים, נמצא כי משרד החינוך אינו מעביר הדרכות קבועות להורים.

איתור הפרעות אכילה בקרב רקדניות ומניעתן

משרד החינוך אחראי לחינוך הפורמלי למחול במסגרת מגמות המחול במוסדות החינוך, שבהן לומדות כ-3,200 תלמידות.

1. היעדר כללים לבדיקות רפואיות: אף שרקדניות נמצאות בסיכון לפתח הפרעות אכילה, משרד החינוך לא הוציא כללים המחייבים ביצוע בדיקות גופניות תקופתיות למניעת נזקים בריאותיים לתלמידות במגמות המחול בבתי הספר.

2. היעדר חובה לייעוץ תזונתי מקצועי במגמות המחול: אף שלדעת מומחים יש חשיבות לחינוך לתזונה מאוזנת לתלמידות מגמות המחול, הרוקדות שעות רבות בשבוע, משרד החינוך לא פרסם הנחיה באשר לחובה לקיים ייעוץ תזונתי באופן סדיר לתלמידות במגמות המחול; ולא קבע הנחיות מחייבות באשר לאיסור העברת מסרים המעודדים רזון לתלמידות. הנחיות אלו עשויות לשמש גם גופים המקיימים פעילות מחול במסגרת החינוך הבלתי פורמלי, כגון בתי ספר למחול המופעלים על ידי רשויות מקומיות, בתי ספר פרטיים ולהקות מחול.

3. מעורבות משרד החינוך בנעשה במגמות המחול: למרות קיומם של מחקרים בנושא הדחף לרזון בקרב תלמידות מגמות המחול, משרד החינוך מסר כי אינו מפקח על המתרחש במגמות המחול שבאחריותו, מבחינת המסרים המעודדים רזון והתפתחות הפרעות אכילה.

איתור הפרעות אכילה בקרב ספורטאים ומניעתן

הפרעות אכילה שכיחות בקרב ספורטאיות בענפים, שבהם נדרש משקל נמוך  וגם בענפי ספורט שבהם מתחרים על פי קטגוריה של משקל . משרד מבקר המדינה בחן אילו פעולות נוקט משרד הספורט למניעת הפרעות אכילה בקבוצות אלו.

הנושא של עידוד רזון בקרב מתעמלות צעירות בהתעמלות אמנותית עלה בשלוש ועדות שהקים משרד הספורט , וממסקנותיהן עולה חשש כבד כי התופעות חוזרות על עצמן. ואולם, עד דצמבר 2012 לא קבע משרד הספורט הנחיות המעוגנות, למשל, באמצעות קוד אתי, שאותו אמורים האיגודים וההתאחדויות לאמץ בהתאם לענף הספורט, ובו התייחסות לשמירה על טובת הספורטאי הקטין ועל בריאותו.

התאמות חקיקה בתחום הפרעות אכילה

1. בחינת החקיקה בנושא "אשפוז כפוי" של קטינות הסובלות מהפרעות אכילה: קיום שני חוקים העוסקים בד בבד בטיפול בבעיות נפש של קטינים - חוק הנוער טיפול והשגחה, התש"ך-1960 וחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 - יוצר קשיים ביישומם בעת אשפוז פסיכיאטרי של קטינים, לרבות כאלו הסובלים מהפרעות אכילה. במטרה לבחון את הנושא הוקמה עוד בשנת 2009 ועדה משותפת למשרדי הבריאות, המשפטים והרווחה השואפת לחקיקת חוק אחד שיטפל במחלות ובהפרעות נפש של קטינים, לרבות הפרעות אכילה. ואולם הביקורת העלתה שעבודתה נמשכת מאז ועד מועד סיכום הביקורת, (ינואר 2013) וטרם הושלמה.

2. הצעת החוק לאשפוז בכפייה של בוגרות הסובלות מהפרעות אכילה: על פי פסיקת בית המשפט משנת 2003 הוגבלה היכולת לאשפז בכפייה בוגרות הסובלות מהפרעות אכילה והנתונות במצב מסכן חיים, ולכן נוצר צורך בשינוי חקיקה בנושא. קיימת הצעת חוק בנושא, שלא קודמה לפני פיזור הכנסת בסוף שנת 2012. במסגרת ליווי הצעת החוק הוקם צוות בין-משרדי לגיבוש עמדת הממשלה, אשר טרם סיים את עבודתו. ואולם, על פי פסיקה מאוקטובר 2012 יש לראות באנורקסיה מחלת נפש לפי חוק הטיפול בחולי נפש, ופסיכיאטר מחוזי רשאי להורות על אשפוז בכפייה.

3. חקיקה בנושא פרסום ומדיה: במטרה למנוע ולצמצם התפתחות הפרעות אכילה, נכנס לתוקף בינואר 2013 חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"ב-2012, המחייב פרסומאי ומפרסם לקבל אישור רופא מהדוגמנית כי אינה סובלת מתת-משקל. כמו כן קובע החוק כי פרסומאי, המציג תצלום שבו נעשה שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי הגוף, חייב לכלול בפרסומת הבהרה כי נעשה בה שימוש בעריכה מסוג זה. משרד מבקר המדינה מעיר, כי כעת, לאחר שתוקן חוק זה, יש לפעול לפיקוח מוגבר על דרכי יישומו הלכה למעשה.

[המשך התקציר בדוח המלא]