תקציר
בחודשים נובמבר 1997 - אוגוסט 1998 בדק משרד מבקר המדינה במשרד החינוך, התרבות והספורט (להלן - המשרד) את סדרי האישור של ספרי הלימוד, את ההוצאה על רכישתם ואת הפעלתה של תכנית להשאלת ספרי לימוד בבתי ספר (להלן - התכנית). ממצאי הביקורת פורסמו בדוח שנתי 49. הביקורת העלתה, שבניגוד להנחיות המשרד השתמשו בתי הספר בספרי לימוד שלא הוגשו לבדיקתו ולאישורו. כמו כן הועלה, שכדי לצמצם את הוצאות ההורים על ספרי לימוד, הגביל המשרד את השימוש בספרים חד-פעמיים ובחוברות עבודה, אולם הוא לא הצליח לאכוף את הוראותיו בעניין זה. משרד מבקר המדינה המליץ למשרד החינוך ליצור כלים לאכיפת התקנות וההוראות בעניין השימוש בספרי לימוד מאושרים וכן להחיש את קצב ההצטרפות של בתי הספר לתכנית.
בחודשים יולי-אוגוסט 2003 עשה משרד מבקר המדינה מעקב אחר תיקון הליקויים שהועלו בביקורת הקודמת.
האישור של ספרי לימוד מופקד בידי הגף לאישור ספרי לימוד (להלן - הגף). בתי הספר רשאים להשתמש רק בספרים שאישר המשרד, ורשימות הספרים המאושרים מתפרסמות בחוזר שמוציא מנכ"ל המשרד (להלן - חוזר המנכ"ל). נמצא, כי יש בתי ספר הכוללים ברשימות הספרים שלהם גם ספרים שאינם מאושרים, ותופעה זו בולטת במיוחד בחטיבות העליונות.
המשרד החליט, כי אכיפת השימוש בספרי לימוד מאושרים תיעשה על ידי בקרה מדגמית של יחידת הביקורת של המשרד. נמצא, כי עד שנת הלימודים התשס"ד (2003-2004) לא נעשה הדבר. המשרד הודיע בתשובתו כי הוא מתכנן להפעיל באמצעות המינהל הפדגוגי חוליות ביקורת שיבדקו את הספרים המשמשים את התלמידים ואת מידת התאמתם להוראות חוזר המנכ"ל.
בביקורת הקודמת עלתה גם סוגיית הפיקוח על מחירי ספרי הלימוד. בחודש אוקטובר 2003 התקיימה ישיבה בנושא בהשתתפות נציגים ממשרדי האוצר והחינוך וממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן - משרד התמ"ת), ונקבע בה כי הפיקוח על מחירי ספרי הלימוד יעבור למשרד התמ"ת, והוא יעשה בדיקת מחירים ובסוף ינואר 2004 יביא את מסקנות הבדיקה לאישור ועדת המחירים.
השוואה בין מחירי חוברות העבודה למחירי ספרי הלימוד שנעשתה בביקורת הקודמת העלתה, כי המחירים כמעט זהים, ולכן הניסיון להקטין את הוצאות ההורים על ידי שימוש בחוברות עבודה במקום בספר לימוד חד-פעמי לא עלה יפה. במעקב נמצא, כי בנושא השימוש בחוברות העבודה לא חל שינוי, וכי מחיר חוברת עבודה הוא בין 60% ל-80% ממחיר הספר.
התכנית להשאלת ספרי לימוד בבתי ספר מופעלת משנת הלימודים התשנ"ג (1992-1993). התכנית נועדה, בין היתר, לתת הזדמנות שווה לכל התלמידים לפתוח את שנת הלימודים כשבידיהם כל ספרי הלימוד. ומשנת 2000 היא מעוגנת בחוק השאלת ספרי לימוד, התשס"א-2000. עד שנת הלימודים התשס"ג (2002-2003) הצטרפו לתכנית כ-960 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, ובממוצע כ-95 בתי ספר בשנה. בשנת הלימודים התשס"ד הגדיל המשרד במידה ניכרת את התקציב לתכנית, ועקב כך הצטרפו אליה באותה שנה עוד כ-230 בתי ספר. אולם המשרד לא השיג את היעד שהציב לעצמו לאותה שנה - לצרף לתכנית כ-600 בתי ספר.