היחידה לצנזורה לדואר ולתברוקה (להלן - הצנזורה) פועלת מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן - תקנות ההגנה), ועוסקת בבחינה ובעצירה של דברי דואר ודפוס הנשלחים והמתקבלים בארץ, ואשר פוגעים או עלולים לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור או בסדר הציבורי. מבחינה ארגונית הצנזורה משולבת במשרד הביטחון (להלן - המשרד). בראש הצנזורה עומד צנזור (להלן - הצנזור), המתמנה לתפקיד על ידי שר הביטחון.
הצנזורה פועלת בשני מסלולים עיקריים: על פי דרישת גופים חיצוניים המקבלים ממנה שירות ועל פי יוזמת הצנזורה עצמה.
בשנים 2000-2003 פעלה הצנזורה בתחום הפעילות היזומה, בין היתר, בהתבסס על הדגשים לא מעודכנים שהעבירו אליה הגופים החיצוניים, בנוגע לתחומי עניין, שבהם הם מעוניינים לקבל מידע. הצנזורה לא פנתה לגופים החיצוניים ולא קיבלה מהם היזון חוזר, בנוגע לתרומת פעילותה לפעילות גופים אלה.
תפקידיה העיקריים של הצנזורה מוגדרים בהוראת המשרד, שלא עודכנה מאז 1994 על אף השינויים שחלו בסביבת עבודתה של הצנזורה. אין במשרד כל הנחיות המפרטות את פעילות הצנזורה והקובעות אמות מידה להפעלת שיקול דעתו של הצנזור, בבואו להחליט אילו דברי דואר יש לפתוח ולבחון, ואילו לא. הצנזור נהנה מסמכות כמעט בלתי מוגבלת בתחום אחריותו; סמכות, שמימושה אינו נבחן על ידי מנגנוני בקרה ראויים, בין כותלי המשרד ומחוצה לו.
מעצם טבעה, פעילות הצנזורה פוגעת בזכויות הפרט. במועד התקנתן של תקנות ההגנה טרם קמה מדינת ישראל וטרם עוצבו העקרונות הדמוקרטיים וזכויות האדם, שעליהם היא מושתתת. הדרך, בה פעלה הצנזורה לאורך שנים, ללא הגדרה ברורה של גבולות סמכויותיה ושיטות עבודתה וללא בקרה נאותה, אינה תקינה ואינה ראויה.
במהלך ביצוע הביקורת, בסוף שנת 2003, התניע המשרד תהליך של בחינת צורך בהמשך פעילות הצנזורה. ביוני 2004, לאחר מועד סיום הביקורת, אימץ שר הביטחון את המלצת מנכ"ל המשרד והנחה לסגור את היחידה ולסיים את התהליך עד סוף 2004.