המועצה מטה יהודה הוכרזה כמועצה אזורית בשנת 1964; בסוף דצמבר 2002 היו בה כ-32,000 תושבים ב-57 יישובים בשטח של 525 אלף דונם.
המועצה האזורית מטה יהודה (להלן - המועצה האזורית) לא עשתה שימוש בכל סמכויות הפיקוח שלה על פעולותיהם הכספיות של הוועדים המקומיים. היא לא דרשה מהוועדים המקומיים להגיש לה דוח פעילות שנתי; תקציבי חלק מהיישובים הוגשו ואושרו במהלך שנת הכספים או לא הוגשו כלל, והמועצה האזורית לא דרשה מוועדיהם המקומיים להגיש הצעת תקציב במועד שנקבע לכך בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן - הצו), ולא הכינה עבורם תקציב לפני תחילת שנת הכספים. כתוצאה מכך פעולותיהם הכספיות של הוועדים המקומיים נעשו לפני שהתקציב לביצוען אושר כמתחייב מהצו.
המועצה האזורית מספקת לתושביה סל שירותים הכולל שירותים מוניציפליים אזוריים ושירותים כלליים אחידים, והיא קבעה מתכונת למתן סל שירותים מקומיים לכל יישוב. המועצה האזורית הפחיתה את השתתפותה בסל השירותים המקומי ליישובים שבהם גביית המסים הייתה נמוכה יחסית, אף שבחלק מהיישובים הגבייה נעשתה בידי המועצה האזורית.
היישוב צור הדסה (להלן - צור הדסה) הוא יישוב קהילתי-פרברי אשר הוקם בשנת 1960. משנות ה-90 של המאה העשרים הוא בתנופת אכלוס, ומספר תושביו גדל מכ-245 בסוף שנת 1990 לכ-3,100 בסוף שנת 2002. צור הדסה עבר תהליכי פיתוח ובינוי, אך הם לא לוו בתכנון כולל המאפשר להעריך מראש את היקף התשתיות הציבוריות הנדרש לצורך אספקת שירותים נאותים לתושביו. עוד נמצא, כי בניית יחידות הדיור בצור הדסה ואכלוסן לא לוו בבנייה של מבני ציבור כנדרש.
במסגרת תכנית הבראה לאיזון תקציבה השוטף ולטיפול בגירעונה המצטבר של המועצה האזורית אישר לה משרד הפנים להעביר את כספי היטל ההשבחה לכיסוי גירעונות קודמים, אף שלפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה), כספי היטל ההשבחה נועדו, לאחר ניכוי הוצאות הגבייה, לכיסוי ההוצאות של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה או לכיסוי הוצאות הרשות המקומית לצורך הכנת תכניות במרחב התכנון או בתחום הרשות המקומית, לפי העניין, ולשם הוצאות לרבות פיתוח ורכישת מקרקעין לצורכי ציבור כפי שהוגדרו בחוק התכנון והבנייה ולרבות הוצאות שימור אתר או הפקעתו. כתוצאה מכך לא היו בידי המועצה האזורית אמצעים מספיקים להכנת תכניות המתאר הנדרשות ולפיתוח תשתיות במרחבה.
החברה לפיתוח מרכזים כפריים ותעשייתיים בע"מ (להלן - החברה לפיתוח) שבבעלות המועצה האזורית משמשת בין היתר לביצוע מטלות שהן בסמכות המועצה.
נמצא, כי מספר חברי המועצה האזורית בהנהלת החברה לפיתוח גדול מהמספר המרבי של חברי מועצת המנהלים שנקבע בתקנון החברה. המועצה האזורית קיימה דיונים בדוחות הכספיים של החברה לפיתוח כנדרש, אולם לא שלחה אותם ואת הפרוטוקולים של דיוניה לשר הפנים, כמתחייב על פי הצו.