תחום המועצה האזורית באר טוביה (להלן - המועצה) משתרע על שטח של 140,000 דונם ומתגוררים בו כ-16,500 תושבים. במועצה 22 יישובים.
המועצה לא קיבלה החלטה מפורשת על חלוקת התפקידים והסמכויות בינה לבין הוועדים המקומיים. בהיעדר נורמה מחייבת בעניין זה, שירותים שנתנה המועצה וצומצמו או בוטלו בשנים האחרונות בשל ההרעה במצבה הכספי, הועברו לאחריות הוועדים, באורח חד-צדדי, בלי שהועמדו לרשותם המשאבים הכספיים הדרושים למתן השירותים.
חלק מהנכסים הנמצאים בתחומי היישובים מוחכרים בידי האגודות השיתופיות להתיישבות (להלן - האגודות). בנייתם של כמה מבני ציבור מתוכננים ביישובים לא נעשתה בשל חילוקי דעות בין האגודות, המחכירות את השטחים המיועדים לצורכי ציבור, לבין הוועדים המקומיים והמועצה. תחזוקתם של מבני ציבור ביישובים הייתה לקויה משום שלא נמצאו המשאבים לתחזוקתם, לא מכספי האגודות ולא מכספי המועצה.
המועצה ביצעה בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים עבודות פיתוח רבות שהיה בהן כדי לשפר את איכות חייהם של התושבים, אולם מאמצע שנות התשעים נפגעה יכולתה לספק את השירותים שהיא חייבת לספק לתושבים עקב קשייה לעמוד בהתחייבויותיה לזמן קצר ולזמן ארוך. עומס ההלוואות וההתחייבויות שלה גדל מאד ואלה הסתכמו בעשרות מיליוני שקלים. הגירעונות גדלו גם בשל החלטת המועצה שלא לגבות מהתושבים הוותיקים ביישובים אגרות והיטלי פיתוח מלאים על אותן עבודות. בשל עומס ההלוואות וההתחייבויות הגדול הצטמצמו עבודות הפיתוח והתחזוקה שהיא ביצעה בשנים האחרונות לעבודות תכופות בלבד, ללא תכנון ארוך טווח. הפיגור בתשלומים שנגרם עקב מצבה הכספי גרם לייקור ניכר של העבודות שביצעה.
על פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן - הצו), על הוועד המקומי להגיש לאישור המועצה את הצעת התקציב שלו וכן דוחות שנתיים. לוועדים המקומיים הכנסות שמקורן בתקציב המועצה ובמסי ועד שהם גובים . המועצה לא דרשה מוועדים שלא הגישו לאישורה במועד הצעת תקציב לעשות כן ולא עשתה שימוש בסמכותה שנקבעה בצו להכין עבורם תקציב. המועצה גם לא דרשה ולא קיבלה מהוועדים דוחות שנתיים כדרוש.
המצב הכספי הקשה שהמועצה נקלעה אליו גרם לעיכובים בהעברות כספים ממנה לוועדים המקומיים, כגון כספים אותם גבתה המועצה עבור הוועדים, ולהפחתת התקציב שהוקצה לוועדים לביצוע פעולות תרבות, נוער וספורט. גם שירותים שהמועצה נתנה כמו טיאוט, תחזוקת מקלטים, הדברת מזיקים, ותחזוקת מבנים ותשתיות בוטלו או צומצמו.
הנהלת המועצה החליטה על מתן הנחות מארנונה לעסקים וליחידים בסכומים של מיליוני ש"ח שלא על פי אמות המידה למתן הנחות שנקבעו בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, ועל פי שיקולים שונים של ראש המועצה היוצא, בלי שתועדו הנימוקים למתן ההנחות.
הוצאות השכר של המועצה חרגו בשנים 2000-2002 מהשיעור המרבי שקבע משרד הפנים. המועצה העניקה לעובדים שהעסיקה דרגות חריגות אחרי מרס 1999, מועד בו נחתם הסכם קיבוצי, לפיו אין לאשר אחריו תוספת דרגות החורגת מן המותר לגבי עובדים בשלטון המקומי.