לפי נתוני נציבות שירות המדינה (להלן - הנציבות) עמד מספר העובדים בהנהלת בתי המשפט ביוני 2004 על 4,505 איש. משרד מבקר המדינה בדק בהנהלת בתי המשפט את סדרי קבלתם לעבודה של ארבעה סוגי עובדים שהיו מועסקים ביוני 2004: מזכירים משפטיים, עוזרים משפטיים, מאבטחים ומתמחים. כמו כן נבדקה קרבת המשפחה בקרב עובדים.
1. חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן - החוק) קובע, כי העסקת עובדים בשירות המדינה תיעשה ככלל, על פי מכרז פומבי. יש לצמצם ככל האפשר את העסקתם של עובדים זמניים בטרם מכרז, למקרים שבהם קיימות נסיבות חריגות ונדירות. שכן, העסקת עובד זמני באותה משרה מעניקה לו יתרון מבחינת רכישת ניסיון בתפקיד עקב היכרותו עם היחידה שבה הוא מועסק, ואף יוצרת מעין "ציפייה הדדית" להמשיך להעסיקו.
(א) כ-50% מקרב המזכירים המשפטיים הועסקו ללא מכרז במשך תקופה ארוכה: כ-29% נקלטו במשרותיהם בבתי המשפט, ורק כעבור פרק זמן של חודשיים ועד 19 חודשים (כתשעה חודשים בממוצע) הופיעו בפני ועדת בוחנים, ואילו כ-21% לא הובאו עד מועד סיום הביקורת בפני ועדה אף על פי שעברו כבר בין חודשיים וחצי ועד כשנתיים מאז נכנסו לתפקידם (כ-10 חודשים בממוצע).
(ב) בחוק, בכללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), התשכ"א-1961 ובתקנון שירות המדינה (להלן - התקשי"ר) נקבע, כי מועמדים למשרה במכרז פומבי חייבים לעמוד בבחינות, ואלה שיעמדו בהן בהצלחה יוזמנו להופיע בפני ועדת בוחנים שתחליט על בחירתם. על הוועדה לנמק את החלטתה. הבדיקה העלתה, כי ב-25% מהמכרזים למשרות אותן איישו מזכירים משפטיים עוד לפני עריכת המכרז, לא נימקה ועדת הבוחנים את החלטותיה. זאת ועוד, באותם המקרים שבהם הובאו המזכירים המשפטיים (כ-29%) בפני ועדת בוחנים, נבחרו למשרות, שעליהן התפרסם המכרז, אותם עובדים שהועסקו קודם לכן במשרה.
2. בפברואר 2001 החליטה הממשלה שאיוש משרותיהם של העוזרים המשפטיים של השופטים הנותרים יתבצע על ידי ועדה מיוחדת לאיתור מועמדים (להלן - ועדת איתור). הודעה על כך הוציאה הנציבות ביוני 2001.
(א) כ-64% מבין העוזרים המשפטיים שאמורים היו לעבור ועדת איתור, נכנסו לתפקידם בלא שקוים הליך, המבטיח את שוויון ההזדמנויות: כ-26% מהעוזרים המשפטיים איישו תחילה את המשרות האמורות ורק כעבור חודש ועד 21 חודשים (בממוצע 11 חודש), הובאו בפני ועדת איתור; כ-19% מהם, לא עברו הליך בחירה אף כי חלפו בין ארבעה ל-13 חודשים מיום כניסתם לתפקיד (בממוצע כתשעה חודשים), וכ-19% נוספים שנכנסו לתפקידיהם לפני מועד הודעת הנציבות האמורה (שאף הם, לפי הנחיית הנציבות, היו חייבים להופיע בפני הוועדה) היו במשרותיהם 28-30 חודשים ממועד ההודעה ועד שהובאו בפני ועדת איתור.
(ב) בכל המקרים שוועדת האיתור בחנה, היא בחרה את המועמד ששימש כבר בתפקיד. על פי הפרוטוקול לא הקפידה הוועדה על חובת ההנמקה; בשני מקרים לא הייתה הנמקה כלשהי ובמקרים הנותרים לא היה בנימוק כל התייחסות למועמדים שלא נבחרו.
3. (א) הביקוש להתמחות בבתי המשפט ובמשרד המשפטים עולה בהרבה על היצע מקומות ההתמחות. משפטנים חדשים שנקלטו לעבודה במשרד המשפטים בשנים האחרונות היו ברובם מקרב מתמחים לשעבר במשרד או בגופים ממשלתיים אחרים, לרבות בתי משפט. עובדה זו מחזקת ביתר שאת את הצורך שתינתן לכלל המעוניינים האפשרות להתחרות בצורה הוגנת על מקומות ההתמחות; הבדיקה העלתה, כי אופן קבלתם של המתמחים לא הוסדר בנהלים, לא של משרד המשפטים ולא של הנהלת בתי המשפט.
(ב) הנוהל של הנהלת בתי המשפט אוסר על המתמחה לעבוד בשעות נוספות. בפועל, בהנהלת בתי המשפט וגם במשרד המשפטים עובדים המתמחים מעבר לשעות העבודה הרגילות, והם אינם מקבלים את השכר המגיע להם עבור העבודה הנוספת, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.
4. כללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבת המשפחה), התשכ"ט-1969, (להלן - הכללים) קובעים, כי "לא ימונה אדם למשרה ביחידה מינהלית, אם עובד באותה יחידה קרוב משפחה שלו", אלא אם אישר נציב שירות המדינה את המינוי; עוד נקבע, כי "לא ימונה אדם למשרה במשרד, אם עובד ביחידה מינהלית אחרת באותו משרד קרוב משפחה שלו, והמינוי עשוי להביא ליחסי כפיפות ביניהם".
משרות בשירות המדינה הן משאב ציבורי. אם פלוני זכה ליתרון בשל קרבתו לעובד מדינה, אפילו אין ביניהם כפיפות ואפילו אינם עובדים באותה יחידה מנהלית, הרי המשאב הציבורי לא הוקצה כיאות. קרבה משפחתית שכזו אינה פוסלת אמנם מועמד כשיר וראוי, אולם יש להקפיד על מילוי כל הכללים לאיוש המשרה ועל תיעוד ההליך, על מנת להבטיח, כי נשמר שוויון ההזדמנויות ועל מנת להסיר חשש שלא כך היה.
(א) הביקורת העלתה, כי ל-10% מבין העובדים הבכירים ול-8% מבין חברי ועדי עובדים היו קרובי משפחה המועסקים בהנהלת בתי המשפט. לחלק מהם אף יותר מקרוב משפחה אחד.
בדיקת סדרי קבלתם לעבודה של 24 קרובי משפחה של עובדים שנמנים על שתי קבוצות העובדים שלעיל, העלתה ליקויים לגבי 18 מהם: ארבעה עובדים נקלטו במשרותיהם ללא מכרז (בניגוד לדין), ורק כעבור 7-30 חודשים הופיעו בפני ועדת בוחנים. לגבי 14 העובדים הנותרים שלגביהם אין צורך בעריכת מכרז לשם קבלה לעבודה, לא שמרה הנהלת בתי המשפט את התיעוד על דרך גיוס העובדים, על קיום תהליך מיון, על ההתייחסות למועמדים אחרים או על השיקולים שנלקחו בחשבון בקבלת ההחלטה על העסקת העובד.
(ב) הביקורת העלתה ארבעה עובדים שקרובי משפחה שלהם הועסקו באותן יחידות מנהליות בהן הם עבדו; רק במקרה אחד נמצא אישור הנציבות לכך.
5. (א) מתח הדרגות של המאבטחים אינו מחייב קיום מכרז לשם קבלתם לעבודה. עם זאת, חלה חובה ציבורית וניהולית להקפיד על קיומם של כללים בסיסיים בגיוס עובדים, ובכללם חובת השקיפות, שוויון ההזדמנויות וההגינות. בפועל, המועמדים לעבודה גויסו בעיקר בשיטת "חבר מביא חבר". הנהלת בתי המשפט לא פנתה ללשכת התעסוקה לצורך גיוס עובדים.
(ב) תהליך גיוס המאבטחים היה מעוגן בנהלים באופן חלקי בלבד; הוא לא היה מתועד במלואו, ולא היה נתון לבקרה של הנהלת בתי המשפט או של הנציבות.
(ג) אגף האבטחה לא ניהל רישום מסודר של הראיונות עם המועמדים שלא התקבלו לעבודה ושל ההחלטות שקיבל בגינם. ב-65% מהתיקים שנבדקו של מועמדים שלא התקבלו לעבודה לא נרשמו הסיבות לכך.
(ד) חמישה עובדים הועסקו כמאבטחים אף שלא עמדו בתנאי הקבלה שהיו נהוגים לגבי מאבטחים או שלפי חוות דעת הממונים עליהם נכשלו בעבודתם.