דוח על הביקורת בלשכת עורכי הדין בישראל

מבוא

לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה) הוקמה בשנת 1961 לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-(1961 להלן - החוק), כגוף שנועד לאגד את עורכי הדין בישראל, ולשקוד על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין. שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק.

החוק קובע, שהלשכה היא תאגיד כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית. מימון פעולותיה נעשה בעיקר מכספים הנגבים מכוח החוק: דמי חבר ואגרות.

בחוק נקבעו מוסדות הלשכה ועיקרי הסדרים לבחירתם: ראש הלשכה, המועצה הארצית, הוועד המרכזי, הוועדים המחוזיים, בית הדין המשמעתי הארצי, בתי הדין המשמעתיים המחוזיים ומבקר הלשכה (להלן - המבקר הפנימי). מוסדות הלשכה נבחרים בידי חברי הלשכה, בין במישרין, ובין באמצעות נציגיהם, ובכך הם משתתפים באחריות לתוצאות פעולותיה.

החוק מטיל על הלשכה תפקידים שבחובה, והם: רישום מתמחים בעריכת דין, פיקוח עליהם ובחינתם; הסמכת עורכי דין; וקיום שיפוט משמעתי. כמו כן מתיר החוק ללשכה לבצע, במסגרת מטרותיה, פעולות שונות, ובהן: לחוות דעה על הצעות חוק הנוגעות לענייני בתי משפט וסדרי דין; לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים; לייסד קרנות ביטוח, קרנות פנסיה ומוסדות של עזרה הדדית לחברי הלשכה; ולעסוק בהוצאה לאור של ספרות משפטית.

בחירות למוסדות הלשכה

1. העקרונות לבחירתם של החברים למוסדות הלשכה נקבעו בחוק וכן בכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה), התשמ"ב- 1982 (להלן - כללי הבחירות).

הבחירות למוסדות הלשכה נערכות אחת לארבע שנים. בהליך בחירתם של ראש הלשכה, המועצה הארצית והוועדים המחוזיים זכאים להשתתף כל חברי הלשכה. בבחירות מתמודדות רשימות של מועמדים, שהתארגנו לשם כך, וכן עורכי דין המתמודדים באופן אישי לתפקיד ראש הלשכה ולתפקיד יושבי ראש הוועדים המחוזיים.

2. החוק וכללי הבחירות קבעו, כי תעמולת הבחירות תחל 90 יום קודם למועד הבחירות, וכי התעמולה תיעשה בהגינות ובלי השמצות. אולם לא נקבעו הוראות מפורטות בדבר דרכי התעמולה וההיבטים הכספיים הקשורים בבחירות למוסדות הלשכה. לדוגמה: לא נקבע סכום מרבי שמותר למועמד להוציא לצורך תעמולת הבחירות; לא נקבע סכום התרומה המרבית המותרת, ולא הוטלו הגבלות על תרומות מסוגים מסוימים של תורמים.

לדעת משרד מבקר המדינה, ראוי לקבוע הוראות מפורטות למכלול העניינים הכספיים הכרוכים בבחירות למוסדות הלשכה, ובעיקר לקבוע הגבלות על סכום ההוצאה המותרת למימון תעמולת הבחירות; על קבלת תרומות מסוגים מסוימים של תורמים; ועל סכום התרומה. כיוון שהלשכה היא גוף סטטוטורי בעל סמכויות נרחבות שתחומי פעילותו הוסדרו בחוק, ראוי שההנחיות האמורות יעוגנו אף הן בדבר חקיקה.

3. על פי החוק, יהיו במועצה הארצית 42 חברים: ראש הלשכה, ראש הלשכה לשעבר,  3 נציגי המדינה (המנהל הכללי של משרד המשפטים, פרקליט המדינה והפרקליט הצבאי הראשי) שימונו למועצה מכוח תפקידם, 12 נציגים של הוועדים המחוזיים (ראשי הוועדים המחוזיים ושני נציגים מכל מחוז) ו- 25 נציגים שייבחרו מקרב כלל חברי הלשכה בבחירות ארציות, יחסיות. בוועד המרכזי יהיו 15 חברים: ראש הלשכה ו- 14 חברים שייבחרו מבין חברי המועצה הארצית; ארבעה חברים ייבחרו מקרב 12 נציגי הוועדים המחוזיים המכהנים במועצה הארצית מכוח סעיף 9 (א)(6) לחוק, ועשרה חברים שייבחרו בידי שאר 30 חברי המועצה הארצית מביניהם. בחירת עשרת החברים תהיה בבחירות שוות, יחסיות וחשאיות. עוד נקבע בחוק, כי מועדי בחירת הוועד המרכזי וסדרי הבחירות ייקבעו בכללים, שיותקנו בידי המועצה הארצית באישור שר המשפטים.

לקראת הבחירות לוועד המרכזי שנועדו להתקיים באוקטובר 1995 החליטה המועצה הארצית, בלי להתקין כללים כדין, על שיטת הבחירה של חברי הוועד המרכזי באותן בחירות. ואכן, הבחירות לוועד המרכזי נתקיימו על פי אותה שיטה.

בפסק דין שניתן בדצמבר 1996 בבג"ץ 6861/95 * נקבע, כי בחירת הוועד המרכזי על פי השיטה שעליה החליטה המועצה הארצית לא ענתה על דרישת החוק שהבחירות תהיינה "יחסיות", וכל עוד לא התקינה המועצה הארצית כללים כנדרש בחוק, לא ניתן לקיים בחירות לוועד המרכזי, ולמעשה אין הוראת החוק ניתנת להפעלה. בית המשפט החליט על ביטול הבחירות לוועד המרכזי שנתקיימו באוקטובר  1995. אך כדי שלא להקפיא את פעולות הוועד עד שיותקנו כללים לבחירתו, קבע, שפסק הדין ייכנס לתוקף רק לאחר חלוף שישה חודשים מיום מתן פסק הדין, או עם עריכת בחירות חדשות על פי כללים שיותקנו כדין, לפי המוקדם.

ביום  4.6.96 החליטה המועצה הארצית על כללים לבחירת הוועד המרכזי, ואלה אושרו בידי שר המשפטים, מר יעקב נאמן, ביום 23.7.96, כהוראת שעה שתחול על הבחירות לוועד המרכזי שנועדו להתקיים באוקטובר 1996. בפסק דין שניתן בספטמבר  1996. בבג"ץ 5410/96 ** נקבע, כי גם שיטת הבחירות שנקבעה בכללים אלה, אינה עומדת בדרישות החוק, ולכן הכללים בטלים. בג"ץ הורה לשר המשפטים להתקין תקנות לבחירת הוועד המרכזי בתוך חודש ימים ממועד פסק הדין, דהיינו עד 5.10.96, אלא אם בתקופה זו תתקין המועצה הארצית כללים חדשים שיעמדו בדרישת החוק.

בעקבות פסק הדין מספטמבר 1996 התקין שר הבריאות דאז, מר צחי הנגבי, בתוקף תפקידו כממלא מקומו של שר המשפטים, את תקנות לשכת עורכי הדין (בחירות לוועד המרכזי) (הוראת שעה), התשנ"ז- 1996. תקנות אלו נועדו לחול על הבחירות לוועד המרכזי באוקטובר 1996 בלבד, ולא כהסדר של קבע. 

באוקטובר 1996, סמוך למועד הבחירות לוועד המרכזי, הגישה קבוצת חברי כנסת הצעת חוק פרטית לתיקון חוק לשכת עורכי הדין (תיקון-בחירות), התשנ"ז- 1996, בה הוצע לשנות את אופן כינונו של הוועד המרכזי. הצעה זו עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת והועברה לדיון בוועדת המשנה של ועדת חוקה , חוק ומשפט. עד מועד תום הביקורת - סוף 1998 - טרם נסתיים הליך חקיקת התיקון לחוק. עד המועד האמור, טרם הותקנו כללים או תקנות שייקבעו את המועדים לבחירת הוועד המרכזי ואת סדרי הבחירה, כנדרש בחוק. כיוון שהתקנתם הכרחית לקיום הבחירות לוועד המרכזי ולהפעלת החוק, ראוי שהנושא יוסדר ללא דיחוי.

רישום מתמחים ופיקוח על התמחותם ובחינתם

לפי החוק, מתפקידה של הלשכה, בין היתר, לנהל רישום של המתמחים ולפקח על התמחותם ובחינתם. ההתמחות היא חלק מן ההכשרה המקצועית שהמתמחים חייבים בה, כתנאי להסמכתם כעורכי דין בידי הלשכה.

בחינות התמחות

1. בגמר ההתמחות חייב המתמחה לעמוד בבחינות. לפי החוק, הבחינות נעשות פעמיים בשנה. תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג- 1962, העניקו ללשכה את הסמכות לקבוע את מועדן, והן נוהגות במאי ובנובמבר. לאחר שהנבחן עמד במבחן בכתב, הוא מוזמן לבחינה בעל פה בוועדה בת שלושה בוחנים.

נמצא, כי התקנות בדבר סדרי הבחינות לא העניקו לנבחן בבחינות של הלשכה (בחינות ההתמחות, בחינה בדיני מדינת ישראל ובחינה בעברית) זכות ערעור. אמנם הנוהל הפנימי של הלשכה מאפשר לערער על מבחן בכתב, אבל לא על מבחן בעל פה. בתשובתו הודיע משרד המשפטים למשרד מבקר המדינה, כי ישקול, בתיאום עם הלשכה, תיקון חקיקתי שבמסגרתו תיקבע זכות ערעור על בחינות הלשכה.

2. ועדת ההתמחות הארצית וועדת ההתמחות המחוזית נותנות סיוע מקצועי בנושא ההתמחות לוועד המרכזי של הלשכה ולוועדים המחוזיים שלה. נמצא, שנוסף על בחינות ההתמחות, נהגה ועדת ההתמחות במחוז ירושלים לראיין את המתמחים במהלך שנת התמחותם; הראיון לא עוגן בנוהל או בכללים. בתשובתה למשרד מבקר המדינה הודיעה הלשכה, כי לדעתה הפעולה כשלעצמה היא חיובית, אולם בעקבות הביקורת הנושא ייבדק.

3. ביוני 1997 הוגש ללשכה, לבקשתה, דוח סטטיסטי מאת גורם חיצוני, שבו נותחו התוצאות שהושגו בקרב 1632 הנבחנים שניגשו לבחינות ההתמחות במאי אותה שנה. לפי נתוני הדוח, היו פערים מהותיים בין שיעורי הצלחתם של נבחנים שרכשו את השכלתם המשפטית בארץ, לבין שיעורי הצלחתם של נבחנים שרכשו את השכלתם המשפטית בחו"ל: ממוצע ההצלחה של נבחנים שלמדו בארץ עמד על 84.5% לעומת 52% מקרב העולים החדשים שלמדו בחו"ל, ורק 48.4% בממוצע מהנבחנים הישראלים שלמדו בחו"ל עמדו בבחינות.

משרד מבקר המדינה הסב את תשומת הלב של משרד המשפטים ושל הלשכה לצורך לבחון מהי דרך הפעולה המיטבית, שתביא לשיפור הידע ולהעלאת הרמה המקצועית של בוגרי מוסדות בחו"ל מקרב הנבחנים.

הפיקוח על ההתמחות

1. לפי החוק, מתמחה שהחל בהתמחותו אצל מאמן פלוני, ומבקש להמשיך את התמחותו אצל מאמן אחר, לא יעשה כן אלא באישור הלשכה. בעניין זה קבעו כללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחותם), תשכ"ב –1962 (להלן - כללי ההתמחות), שהותקנו בידי המועצה הארצית באישור שר המשפטים, שהמתמחה יודיע על כך ללשכה ולמאמן לפחות 30 יום מראש, זולת אם נתנה הלשכה היתר להפסיק את ההתמחות במועד מוקדם יותר. הועלה, שאין הלשכה מקפידה על יישום ההוראה.

בתשובתה הודיעה הלשכה למשרד מבקר המדינה, כי מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, וכי הודעות אלה של המתמחים הן לידיעה בלבד. לנוכח הערות הביקורת בדעתה לפעול לתיקון הכללים.

2. (א) מעיון בתיקי מתמחים לשעבר, שסיימו את הכשרתם המקצועית והתקבלו כחברים בלשכה, עולה, שאצל שניים מהם - שכיהנו כנבחרי ציבור - היו פגמים בסדרי ההתמחות, ברציפותה, ובאופן שבו אישרה הלשכה שהתמחותם הסתיימה כדין, חרף הפגמים.

 (ב) באחד הדוחות התקופתיים שהגיש מאמנו של אחד משני המתמחים ללשכה, הוא ציין, כי המתמחה נעדר במשך 40 יום ממקום התמחותו, בשל "חופשה מיוחדת באישור הלשכה". נמצא, כי הלשכה לא אישרה למתמחה חופשה (ולא הייתה מוסמכת לאשר זאת). עד למועד סיום הביקורת לא נתן המאמן הסבר מספק ללשכה, המצדיק את הודעתו. הלשכה, מצדה, לא נקטה צעדים כלשהם נגד אותו מאמן.

בתשובתה למשרד מבקר המדינה הסבירה הלשכה, כי הסוגיה העולה במקרים אלה היא מידת ההתחשבות של הלשכה בפעילות ציבורית בעת ההתמחות; העניין עקרוני והוא יובא לדיון במוסדות הלשכה. הלשכה הודיעה, כי תוגש לוועדת ההתמחות ולוועד המרכזי של הלשכה הצעה לקבוע מכסת ימים להשלמה בגלל היעדרות. עוד הודיעה הלשכה, כי בעקבות הביקורת הוצאה הוראה מנהלית, לפיה יש להביא כל היעדרות חריגה לפני ועדת ההתמחות הארצית ולפני הוועד המרכזי.

3. טופסי הדיווח ופרטי המידע בדבר ההתמחות, שהלשכה מבקשת מהמאמנים למלא, ספק אם יש בהם כדי לתת תמונה נאותה על נושאי ההתמחות ועל תחומי פעילותו והכשרתו בפועל של המתמחה. משרד מבקר המדינה העיר, כי ראוי שהלשכה תשקול לשנות את מתכונתם של טופסי הדיווח התקופתיים ואת פרטי המידע הכלולים בהם. ראוי לשקול, שהמידע שיפרטו המאמנים ינוסח בלשון של הצהרות, או שילווה בתצהיר כחוק. דבר העשוי להבטיח יתר אחריות ומשנה זהירות מצד המאמנים, בכל הנוגע למצגים העובדתיים הכלולים בדוחותיהם. בתשובתה הודיעה הלשכה למשרד מבקר המדינה, כי היא שוקלת לשנות את טופסי הדיווח.

4. הלשכה לא עקבה בשיטתיות אחר הדוחות התקופתיים של המאמנים ואחר ההודעות על גמר התמחותם של מתמחיהם, ולא הקפידה שייעשו באופן סדיר ומלא. הלשכה הודיעה למשרד מבקר המדינה, כי בדיעבד הסתבר לה שהפיקוח לא היה מלא; וכי העניין ייפתר כשתופעל מערכת ממוחשבת מודרנית, בעלת אמצעי פיקוח, בקרה והתראה מתאימים.

מינוי מפקח על מתמחים

1. לפי כללי ההתמחות - בתיקון שהתקבל בשנת 1971 - רשאית הלשכה למנות מפקח על מתמחים. המפקח מוסמך לחוות דעה לפני הלשכה על טיב התמחותו של מתמחה, הן על פי דוחות על ההתמחות שהמאמנים חייבים למסור ללשכה, והן דרך בירור בעל פה עם המאמנים ועם המתמחים.

משרד מבקר המדינה העלה, כי סמכותה האמורה של הלשכה למנות מפקח על מתמחים, הופעלה רק במשך שנים אחדות. כבר בדוח ביקורת קודם של מבקר המדינה על פעולות הלשכה, שפורסם ב- 1975 (*), העיר מבקר המדינה, כי פעילותם של המפקחים (דאז) הייתה מועטה, וכי מן הראוי היה שהלשכה תעשה להפעלת הפיקוח הלכה למעשה. בראשית שנות השמונים הופסק לחלוטין הפיקוח של המפקחים על המתמחים, ומאז לא עשתה הלשכה שימוש בסמכותה האמורה. בתשובתה למשרד מבקר המדינה הודיעה הלשכה, כי לא מינתה מפקחים עקב  ויכוח עם משרד המשפטים בדבר הטלת אגרת פיקוח, דבר שמשרד המשפטים התנגד לו. עוד הודיעה הלשכה בסוף שנת 1998, שבינתיים הוכרע הנושא ותוקצב מאגרות ההתמחות והוא בשלבי הפעלה.

2. בינואר 1994 מינה שר המשפטים דאז - פרופ' דוד ליבאי - ועדה בת תשעה חברים בראשות השופט בדימוס י' גלעדי (להלן - ועדת גלעדי), לבדיקת נושא ההתמחות. ביולי 1994 הגישה הוועדה דוח לשר המשפטים. בין היתר, המליצה ועדת גלעדי למנות את המפקח לפרק זמן קצוב, על פי אמות מידה שתקבע ועדת ההתמחות הארצית של הלשכה (שגם לה יינתן מעמד חוקי). עוד המליצה ועדת גלעדי, להסמיך את המפקח להמליץ, בנסיבות המתאימות, לפני הוועד המרכזי של הלשכה, על ביטול אישור שניתן למאמן לאמן מתמחים, וכן שהעתק של הדוח השנתי של המפקח יוגש גם לשר המשפטים. עד למועד סיום הביקורת מעמדו של המפקח וסמכויותיו לא השתנו.

מאמנים למתמחים

בהתאם לחוק, רשאי לאמן מתמחה מי שהוא אחד מאלה: (א) שופט המכהן בתפקידו באחד מסוגי הערכאות השיפוטיות המנויות בחוק. (ב) חבר הלשכה בעל ותק של חמש שנים לפחות, המשמש בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי בשירות המדינה, ברשות מקומית או בתאגיד שהוקם בחוק, כפי שקבע שר המשפטים, בצו. (ג) חבר הלשכה בעל ותק של חמש שנים לפחות, שהלשכה אישרה אותו כראוי להיות מאמן. לדעת משרד מבקר המדינה, ראוי שהלשכה תשקול ריכוז נתונים על תחומי עיסוקו של כל עורך דין שהיא אישרה לשמש כמאמן, כך שמידע מעודכן בנדון יוכל לעמוד לרשותם של מתמחים בכוח ומתמחים בפועל.

סדרי קבלתם של מועמדים לחברות בלשכה

החוק קובע, כי על הלשכה לפרסם את שמות המועמדים לחברות בלשכה בדרך שתיקבע לכך בכללים; ובתוך תקופה שתיקבע בכללים רשאי כל אדם להגיש ללשכה התנגדות לקבלת המועמד.

כללי לשכת עורכי הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות), תשכ"ב -  1962. קובעים, כי אחת לארבעה חודשים תציג הלשכה את רשימת המועמדים לחברות בלשכה בבית המשפט העליון, בכל בית משפט מחוזי, וכן במשרדי כל ועד מחוזי של הלשכה. בתוך 30 יום מיום הצגת הרשימה רשאי כל אדם להגיש התנגדות מנומקת לקבלת מועמד. בעת הצגת הרשימה, על הלשכה לציין את המקום ואת המועד להגשת התנגדויות.

משרד מבקר המדינה העיר, כי הצבת הרשימות בבתי המשפט ובמוסדות הלשכה כמפורט לעיל, עשויה שלא להשיג את מטרתה - מתן מידע וזכות לציבור להגיש התנגדות. לכן על הלשכה לשקול הרחבת הפרסום, כדי שיגיע לידיעת ציבור גדול יותר.

סוגיות בהכשרת עורכי דין

1. חובת ההתמחות ומשכה: עד לאמצע שנת 1985, תקופת ההתמחות הרגילה נמשכה שנתיים; בתיקון לחוק משנת 1985 קוצרה התקופה והועמדה על 18 חודשים; בשנת 1994 תוקן החוק פעם נוספת ותקופת ההתמחות הועמדה על שנה.

קביעת המחוקק - בשנת 1994 על חובת ההתמחות ומשכה, מוסיפה להיות נושא שנוי במחלוקת בישראל: הלשכה סבורה, שיש להאריך את משך ההתמחות, כיוון שלטענתה התמחות של שנה אינה מספקת; מנגד, יש השוללים לחלוטין את הצורך בהתמחות. אלה גם אלה נסמכים, בין היתר, על תקדימים מארצות המערב. לשם העמקה והשלמת התמונה סקר משרד מבקר המדינה את חובת ההתמחות וההסמכה בחו"ל. נמצא, כי גם בעולם המערבי ישנה שונות רבה בקשר להתמחות - נחיצותה ומשכה. כך נמצא, כי במדינות שנבדקו, ישנה חובת התמחות באנגליה, בהולנד, בדנמרק ובגרמניה, ומשכה שנה - באנגליה; שנתיים - בגרמניה; ושלוש שנים - בהולנד ובדנמרק. בה בעת, בשבדיה, בארבע ממדינות ארה"ב כמו גם במחוז נוסף (ניו יורק, טקסס, אילינוי, מסצ'וסטט ובמחוז קולומביה), וכן גם באוסטרליה במחוז קפיטל טריטורי - אין חובת התמחות.

2. תכני ההתמחות: - כיום, עשוי מתמחה בישראל לעסוק בתחום מצומצם של מקצוע עריכת הדין - בהתאם להתמחות המשרד שבו הוא מתמחה ואופי התעסוקה שהמאמן באותו משרד מטיל עליו.

בכמה מדינות במערב אירופה שבה חלה חובת ההתמחות, ננקטו צעדים שונים כדי לגוון את הידע המקצועי של המתמחה. בבריטניה, למשל, מקיימת לשכת עורכי הדין המקומית בית ספר שהלימודים בו הם חובה ומשכה משתנה בין שנה לשנתיים (בהתאם למוסד בו רכש המתמחה את השכלתו המשפטית). גם בצרפת מקיימת הלשכה בית ספר שחובה ללמוד בו במשך שנה לאחר סיום הלימודים באוניברסיטה. בגרמניה על המתמחה להתמחות אצל ארבעה מאמנים: שופט, פרקליטות המדינה, עורך דין פרטי והמאמן הרביעי ניתן לבחירה (גם מחו"ל). בהולנד, משתתף המתמחה בשנת ההתמחות הראשונה שלו בקורסים בטיעון ובחקירת עדים.

3. הפיקוח על ההתמחות, על הבחינות ועל הליך ההסמכה של עורך הדין: ללשכה בישראל סמכות רבה מאד בבואה להסמיך מאמנים ולפקח עליהם, לבחון מתמחים, להסמיך עורכי דין ולתת להם רשיון עיסוק. עם זאת, מהסקירה שערך משרד מבקר המדינה בכמה מדינות עולה, כי בכמה מהן קיימת מעורבות רבה יותר של הרשות השופטת או משרד המשפטים בתחומים אלה - אם בשיתוף עם לשכות עורכי הדין שם ואם כסמכות בלעדית; אם כסמכות פיקוח ואם כסמכות ביצוע.

שיפוט משמעתי ואתיקה מקצועית

1. על פי החוק, הוסמכה הלשכה לקיים שיפוט משמעתי לחבריה על העבירות האלה:

א. הפרת הוראות סעיפים 60 - 53 בחוק, או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו.

ב. הפרת כללי אתיקה מקצועית אשר הלשכה, במסגרת סמכותה באמצעות המועצה הארצית, התקינה אותם (סעיף  109בחוק).

ג. כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין.

2. את השיפוט המשמעתי מקיימים בתי הדין המשמעתיים שהוקמו מכוח החוק. דרכי הקמתם של בתי הדין המשמעתיים נקבעו בפרק השני לחוק. הפרק השישי בחוק קובע את סמכויותיהם של בתי הדין המשמעתיים בכל הרמות. סעיף 65 לחוק קובע, כי סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים ייקבעו בכללים, וכי המועצה הארצית רשאית להתקינם באישור שר המשפטים, כמפורט בסעיף 109 לחוק.

השיפוט המשמעתי בלשכה מתבצע בשתי ערכאות: הערכאה הנמוכה היא בתי הדין המשמעתיים המחוזיים, שחבריהם נבחרים בידי חברי הלשכה בכל מחוז; וערכאת הערעור על פסקי דין של בתי הדין המחוזיים - בית הדין המשמעתי הארצי, שחבריו נבחרים בידי חברי המועצה הארצית. על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי ניתן לערער בפני בית המשפט העליון.

3. רוב התלונות ללשכה על מעשה או מחדל של עורך דין, מוגשות בידי ציבור הלקוחות. התלונות נסובות, בדרך כלל, על ייצוג רשלני; גרימת נזק בלתי מוצדק; התנהגות שאינה הולמת. התלונות של הציבור אינן מגיעות ישירות לבית הדין. על פי החוק, הזכות להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי מסורה אך ורק ל"קובלים", על יסוד תלונה שהוגשה להם, או על פי ידיעה שהגיעה אליהם שלא בדרך תלונה. הקובלים לעניין החוק הם: הוועד המרכזי, הוועד המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה.

משך הטיפול בתיקים

1. הוועדים המחוזיים של הלשכה ממנים ועדות אתיקה. כשמוגשת ללשכה לונה, בודקת ועדת האתיקה של המחוז הנוגע בעניין את התלונה וממליצה לוועד המחוזי אם להגיש קובלנה בגינה או לגנזה. על פי נתונים שריכז משרד מבקר המדינה, הוגשו בשנת 1997 לוועד המחוזי במחוז תל אביב 1,130 תלונות:  466 מהן נגנזו עד לסוף שנת 1997, ללא הגשת קובלנה; בגין 105 תלונות הוגשו קובלנות; והיתר - 559 תלונות, שהן יותר מ- 50% - הטיפול בהן טרם הסתיים באותה שנה. יוצא, אפוא, שהטיפול בתיק עלול להתעכב כבר בשלב המקדים לבית הדין. בתשובתו למשרד מבקר המדינה הודיע ועד מחוז תל אביב, כי בשנת  1997 הסתיים הטיפול ביותר תיקים מאלה שנפתחו.

2. משרד מבקר המדינה בדק באקראי 23 תיקי ערעורים שהדיון בהם הסתיים, בשנת 1998, בבית הדין המשמעתי הארצי. נבדק משך הטיפול בכל תיק ובכל ערכאה והועלה: בבית הדין המחוזי התמשך הטיפול בתיק 24 חודשים בממוצע, לפעמים התמשך הטיפול לכדי 62 חודשים. משך הטיפול בתשעה מבין התיקים (39%) עלה על 32 חודשים. בבית הדין המשמעתי הארצי משך הטיפול הממוצע בתיק - מאז הגשת הערעור ועד לסיומו בבית הדין הארצי עמד על חמישה חודשים ולפעמים הגיע לכדי עשרה חודשים. מכאן, שהטיפול בתיקים רבים, בבתי הדין המשמעתיים נמשך שנים, ולעתים - שנים רבות.

3. להלן נתונים על מצבת התיקים שבבית הדין המשמעתי-הארצי בשנים 1998 - 1995:

המשך קריאה בקובץ המצורף