דוח על הביקורת ב"נתיב" - לשכת הקשר

השינויים המדיניים והפוליטיים במזרח אירופה ובברה"מ בסוף שנות ה- 80 וראשית שנות ה- 90, וחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לרוסיה ולמדינות החדשות במזרח אירופה, שקמו במקום ברה"מ, אפשרו פעולות חינוך והסברה גלויות של משרד החוץ, המשרד לקליטת עלייה, משרד החינוך, הסוכנות היהודית ונתיב. לצד גופים יהודיים מערביים, ניתן היה לפעול בגלוי לשמירת הקשר עם היהודים בחבר המדינות למען חיזוק הזיקה היהודית לציונות, למען עידוד העלייה לישראל ולהגברת הפעולות בקרב הקהילות היהודיות במדינות האלה.

נוכח המחלוקות הקשות והיריבות שבין נתיב לבין משרד החוץ והסוכנות, בדקו שתי ועדות (דקל וחופי) את היחסים שביניהם ואת פעילותם במהלך שנות ה- 90. ב- 1993 דן ראש הממשלה בממצאים וקיבל שורה של החלטות, אולם לא בוצעו השינויים שנדרשו; כך שנותר בעינו הצורך בתיחום הפעילות של הגופים ובהגדרה ברורה של מטרות נתיב, מעמדה במנגנון הממשלתי, ארגונה הפנימי, דרכי פעולתה להשגת היעדים והפיקוח השוטף על תהליכי העבודה ועל ההוצאות הכספיות הנלוות לכך.

דוח זה עוסק בהרחבה במכלול פעולות נתיב. עולה ממנו, שבפועל היה לנתיב חופש פעולה בבחירת דרכי פעילותה ברוסיה ובחבר המדינות.

אולם, חרף חופש זה, לא עלה בידיה להביא להמשך תנופת העלייה לישראל, לאחר שוך גלי העלייה הגדולים ב- 1992, והעיקר - לא חלה התקרבות לרעיון העלייה בקרב הריכוזים הגדולים של היהודים בערים הגדולות בחבר המדינות.

כ- 1.3 מיליון יהודים בחבר המדינות עדיין מהווים פוטנציאל לעלייה. אולם, בה בשעה שהכשרת הלבבות לעלייה לישראל היא משימתה העיקרית של נתיב, לא מיקדה הנהלתה את המאמץ בהשגת מטרה זו, ובמהלך השנים היא סיגלה לעצמה שגרת עבודה ודפוסי פעילות שקפאו על שמריהם. במקביל, לא נפתרו המחלוקות המהותיות בין נתיב לבין הסוכנות ומשרד החוץ, שנתגלעו עם כניסתם של שלושה גופים אלה לפעילות מלאה בחבר המדינות בשנת 1988, וביתר שאת מאז  1992 עם חידוש היחסים עם ישראל. לדעת מבקר המדינה, תחת לרכז את המאמץ ביעדה העיקרי, פרסה הנהלת נתיב את מאמציה ואת משאביה על פני מגוון מטלות נוספות, כגון פעילות קונסולרית ופעולה בארה"ב. לפעולות אלה היה אולי מקום בתקופה שלפני חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ברה"מ, לפני שהשלטונות התירו לגופים ישראליים לפעול בגלוי לעידוד העלייה, אך לא במציאות החדשה.

נתיב פעלה כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה, אף שלא קיבלה הכרה רשמית כזאת. משרדי הממשלה לא פיקחו עליה כיאות, לא איתרו את המתרחש בנתיב ולא עמדו על הבעייתיות הטמונה באי-הגדרתם של מעמדה במנגנון הממשלתי, של סמכויות ראש נתיב ושל אופן פעולתה בחבר המדינות במהלך השנים. בהיעדר פיקוח, כמתואר, עלה בביקורת, שפעילותה של נתיב לוקה בארגון לקוי, במנהל לא תקין, בתהליך קבלת החלטות ללא בקרה ובבזבוז, עד כדי אנדרולומוסיה - הן בתחומי פעילותה העצמאית והן בתחומי פעילותה המשותפת עם המשרדים הממשלתיים, כגון משרד החינוך ומשרד הפנים. יתר על כן, מממצאי הביקורת אף עולה, שראש נתיב נטל לעצמו סמכות ושררה מעבר לכל המקובל.

על הפרק עמדה מזה זמן השאלה בדבר עצם הצורך בקיומה של נתיב במתכונתה הנוכחית. בעקבות הטיוטה של ממצאי הביקורת, מינה ראש הממשלה בינואר 1996 צוות בראשות האלוף (מיל') ר' ורדי, כדי "לבחון את מכלול נושא קיומה ותפקודה של נתיב". הצוות הגיש את המלצותיו לראש הממשלה בספטמבר 1996. בביקורת נבדק ונמצא, כי חרף המלצות הצוות האמור, לא חלו שינויים של ממש בדרך פעילותה של נתיב. זו המשיכה לחרוג מתקציביה בארץ ובחבר המדינות גם בשנים 1996 ו- 1997. על אף ממצאי הביקורת וממצאי צוות ורדי, וחרף האמור בתשובות שמסרו למשרד מבקר המדינה משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, לא הנהיגו עדיין משרד האוצר, משרד ראש הממשלה והנש"ם סדרי פיקוח ובקרה מתאימים על פעולות נתיב.

נוכח חשיבותה האסטרטגית לישראל של האוכלוסייה היהודית בחבר המדינות, ממליצה מבקר המדינה בפני ראש הממשלה על שידוד מערכות וגיבוש מתכונת פעולה של המדינה בקרב יהדות חבר המדינות לשנת 2000 ומעבר לה. במסגרת זו ראוי לתכנן את פעולות נציגי ישראל בתיאום עם גופים יהודיים וציוניים אחרים. מבקר המדינה רואה דחיפות רבה בבחינה ובהיערכות לעתיד, כדי לקדם פני שינויים העלולים להשפיע גם על היהודים וגם על סיכויי עלייתם.

במסגרת זו ייקבע הצורך בהמשך קיומה ופעילותה של נתיב, וכן ייקבע אם יש ביכולתה להרים תרומה סגולית להגשמת יעדי המדינה, בנוסף לפעילות הגורמים בחבר המדינות. אם יוחלט להמשיך ולהפעיל את נתיב, יהיה זה הכרחי לקבוע כדין את מעמדה הרשמי ואת הארגון, המבנה ותנאי השירות, מבלי לפגוע בזכויות המוקנות של עובדיה הוותיקים וגמלאיה. כל עוד ממשיכה נתיב לפעול, רואה מבקר המדינה חשיבות רבה בהשתתת פעילותם של נתיב ושל הנהלתה על סדרי עבודה, כמתחייב מהתקשי"ר ומהתכ"ם ומההמלצות שבדוח הביקורת. על פעולת נתיב יש להטיל אכוונה ופיקוח שוטפים של משרד ראש הממשלה, משרד האוצר והנש"ם. יהא באלה כדי לתרום ליעילות הפעולות, לחסוך בהפעלה ולהפנות את עיקר המאמץ והמשאבים להעמקת המודעות הציונית בקרב יהדות חבר המדינות.