רשות השידור (להלן - הרשות) היא תאגיד שהוקם על פי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965, ולכן ההתקשרויות של הרשות עם נותני שירותים ועם ספקים צריכות להיעשות על פי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, והתקנות שהותקנו על פיו. נוסף על כך חלים עליה הנהלים הפנימיים של הרשות.
על פי "נוהל ועדת התקשרויות" של הרשות משנת 1988, התקשרות עם גופים חיצוניים להפקת תכניות עבור הטלוויזיה טעונה אישור מקדמי של ועדת ההתקשרויות, שתפקידה לבחור מהפניות של המפיקים החיצוניים את המתאימות ביותר הן מבחינת התוכן והן מבחינה תקציבית. בפרוטוקולים של ישיבות ועדת ההתקשרויות מהשנים 2002-2005 נרשמו רק החלטות הוועדה, ולא פורטו הנימוקים לקבלתן. מן הראוי שהוועדה תתעד גם את הנימוקים להחלטותיה, כדי שיהיה אפשר לדעת מה היו השיקולים לבחירה בהצעה, מה היו אמות המידה שהפניות נבחנו על פיהן ומה היו החלופות האפשריות.
משרד מבקר המדינה בדק את הליכי ההתקשרות של הרשות עם כמה חברות בשנים 2002-2005 והעלה את הממצאים האלה:
1. הרשות התקשרה בלא מכרז עם חברה להספקת ציוד אלקטרוני (להלן - חברה ב') ושכרה ממנה ציוד טלוויזיה להפקת הסדרה "צימרים", בעלות של 2.2 מיליון ש"ח. נמצא כי ועדת המכרזים (להלן - הוועדה) שהחליטה לאשר לרשות להתקשר עם החברה האמורה בלא מכרז פעלה שלא על פי נוהלי הרשות המחייבים: הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בהתקשרויות שעלותן גדולה ממיליון ש"ח; הוועדה אישרה את ההתקשרות קודם שאושרה בוועדת התקציבים; הוועדה אישרה להתקשר עם חברה ב' בלי מכרז בנימוק שהיא הספק היחיד של הציוד, ולא בדקה את כל המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה זו.
הרשות קיבלה את הציוד שהזמינה בתחילת דצמבר 2002, אך צילומי הסדרה החלו רק במרס 2003. מכאן שבפרק הזמן 1.12.02-9.3.03 הרשות שכרה את הציוד אף על פי שכמעט לא השתמשה בו. בתקופה זו היא שילמה עבורו לחברה ב' כ-615,000 ש"ח. הסכם ההתקשרות עם חברה ב' נחתם רק כחצי שנה לאחר שהרשות הזמינה את הציוד, וכחמישה חודשים לאחר שהציוד התקבל. העלות הממוצעת של עריכת פרק בציוד ששכרה הרשות מהחברה הייתה כ-5,000 ש"ח. על פי חישובי משרד מבקר המדינה עלות זו גדולה ביותר מ-70% מעלות העריכה באמצעות קבלן חיצוני.
במאי 2004 החלו צילומים של 30 פרקים נוספים בסדרה "צימרים". אף שמאז החלה ההתקשרות עם חברה ב' השתנו תנאי השוק, הרשות לא ניסתה להוזיל את עלותו של הציוד קודם שהחלה לצלם את הפרקים הנוספים, ושילמה עבור הציוד את אותם מחירים ששילמה עבור הפרקים הראשונים. כשבוע לאחר תחילת הצילומים החליטה הרשות להפסיקם עקב חשש מחריגה מהתקציב שיועד להפקת הסדרה. בסופו של דבר צילמה הרשות 15 פרקים נוספים בלבד, ורק 5 מהם נערכו. הרשות לא הקרינה אותם אף שהכנתם עלתה לה כ-2.5 מיליון ש"ח.
2. בדצמבר 2003, בעת הקרנת פרקי הסדרה "האחים יונה", פנתה חברת הפקה (להלן - חברה ג') למנהל מחלקת התעודה והציעה לו לרכוש פרקים נוספים של הסדרה. שני פרקים נוספים הופקו והרשות שידרה אותם ואף מכרה אותם להקרנה בחו"ל בלי שהתקבלו האישורים הנדרשים להתקשרות ובלי שנחתם הסכם עם החברה. ב-2004 ו-2005 נתגלעו חילוקי דעות בין הרשות, שסברה שלחברה מגיעים כ-32,000 ש"ח עבור שני הפרקים, ובין החברה, שטענה שהובטח לה בעל פה שתקבל 234,000 ש"ח לפרק. בסופו של דבר שילמה הרשות 468,000 ש"ח עבור שני הפרקים, כמו שדרשה החברה.
3. בנובמבר 2002 התקשרה הרשות עם חברת הפקות (להלן - חברה ה') בהסכם להפקה משותפת של עד 40 משדרים של תכנית בידור ואירוח שבועית ושמה "שישי בגאון", והן סיכמו שהחברה תספק את האולפן ואת שירותי האולפן. הבדיקה העלתה שהרשות קיבלה את שירותי האולפן מחברה אחרת - חברה ו' בלי התקשרות ישירה ביניהן, והתשלומים לחברה ו' עבור שירותים אלה נעשו באמצעות חברה ה'. בכך עקפה הרשות את חובת המכרז ואת נוהלי הרשות.
בספטמבר 2003 התקשרה הרשות עם חברה ז', שנועדה להחליף את חברה ה'. בפרק הזמן בין אוגוסט 2004 לאפריל 2005 הפיקה חברה ז' 32 משדרים של התכנית "שישי בגאון" מחוץ לאולפן, במקומות שונים ברחבי הארץ, על פי הסכם שחתמה עם הרשות בעניין זה. בהסכם נאמר בין השאר שחברה ז' תוכל לקבל חלק מהוצאות ההפקה, נוסף על התשלום מהרשות, מגופים ציבוריים בלבד. עוד נקבע בהסכם הסכום המרבי שהחברה רשאית לקבל מגופים אלה.
כדי לוודא שהחברה אכן עומדת בתנאי ההסכם נקבע בו כי החברה תמסור לרשות אישורים של רואה חשבון. נמצא כי הרשות התעלמה מליקויים שנפלו באישורים וכך לא יכלה לדעת אם החברה עמדה בתנאי ההסכם. כמו כן נמצא כי שלא כמו שהתחייבה בהסכם, החברה קיבלה מימון מגופים שאינם מוגדרים "גוף ציבורי" כהגדרתו בהסכם, ואף קיבלה סכומים גדולים מהסכום המרבי שהייתה רשאית לגבות. הרשות התעלמה גם מכך ולא עשתה דבר כדי לחייב את החברה לעמוד בתנאי ההסכם.
4. הרשות לא פעלה כראוי להבטיח שאין פרסומות סמויות במשדריה. בתכנית שבועית העוסקת בנושאי טיפוח ואיכות חיים, ששמה "דרך היופי", שודרו פרסומות מסחריות גלויות וסמויות. בתכנית "שישי בגאון", ששודרה בערב יום העצמאות במתחם של חברת תעופה מסחרית, שידרה הרשות פרסומת סמויה לחברת התעופה. הרשות התעלמה מכך שחברת התעופה שילמה לחברה ז' חלק מהוצאות ההפקה, אף על פי שחברת התעופה אינה גוף ציבורי.