ביוני 1977 נחתם בין הממשלה ובין המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) "הסכם בדבר גמלת ניידות" (להלן - הסכם הניידות). הסכם הניידות מקנה למי שהוכר כ"מוגבל בניידות" הטבות שונות ובהן זכות לקצבת ניידות ולהלוואה עומדת לתשלום המסים החלים על רכב לצורך רכישתו.
מוגבל בניידות הוא תושב ישראל הנמצא בישראל ואשר נתמלאו בו שני תנאים אלה: מלאו לו שלוש שנים ולא יותר מששים וחמש שנים; ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים, הפועלות על פי ההסכם, קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות על פי רשימת ליקויים בגפיים התחתונות.
בדצמבר 1997 החלה לפעול במוסד מערכת ממוחשבת חדשה (להלן - מערכת הניידות). מערכת הניידות מקבלת חלק מהנתונים הדרושים לקביעת הזכאות לקצבת ניידות ולהלוואה עומדת ממערכות ממוחשבות אחרות במוסד (כגון, המערכת של גמלת נכות כללית, מערכת מבוטח ומערכת גבייה) ומחוצה לו (כגון, המערכת של המכס ושל משרד הפנים), והיא נועדה לפשט את הטיפול בתביעות ולמנוע טעויות.
בשנת 2004 שילם המוסד ל-23,500 מוגבלים בניידות (בממוצע חודשי) סכום של כ-673 מיליון ש"ח.
בכ-24% מהחלטותיהן קבעו ועדות רפואיות שיעור מוגבלות בניידות קטן מהשיעור הנקוב בהסכם הניידות לצד תיאור הליקוי המפורט בו (להלן - סעיף ליקוי חלקי). בכך הורחב מדרג הלקויות הקיים בלי שהדבר עוגן בהסכם הניידות. רשימת סעיפי הליקוי החלקיים אינה מוכרת לציבור, ולכן יתקשו המוגבלים בניידות לדעת מהן ההטבות שהם זכאים להן מכוח הסכם הניידות, ואם שיעור המוגבלות שנקבע להם הוא השיעור הנכון. גם הוועדות הרפואיות יתקשו לקבל החלטות אחידות במקרים זהים, ולקיים בהם בקרת תקינות.
מידע על נהגים ועל כלי רכבם הוא חיוני לקביעת זכאות לקצבת ניידות ולהלוואה עומדת ושיעוריהן, ולמעקב אחר המשך קיום תנאי הזכאות. בשל חילוקי דעות בין המוסד ובין משרד התחבורה בדבר זכותו החוקית של המוסד לקבל מידע ממאגר הנתונים של המשרד והצורך בתשלום עבורו, אין משרד התחבורה מעביר למוסד את המידע האמור. בהיעדר כלי לאימות הנתונים על רישיונות נהיגה ורישיונות רכב, לעתים נותן המוסד הלוואות עומדות או משלם קצבאות למי שאינם זכאים להן, או שהסכומים של ההלוואות והקצבאות שניתנו גדולים יותר או קטנים יותר מהמגיע.
המוסד נתן לארבעה מוגבלים בניידות, חסרי רישיון נהיגה, הלוואה עומדת גדולה יותר מזו שהגיעה להם, כאילו יש להם רישיון כזה. לשני מוגבלים בניידות אחרים נתן הלוואה קטנה יותר מזו שהגיעה להם, משום שהחישוב של סכום ההלוואה התבסס על סכום המסים החלים על רכב רגיל, אף שאושר להם רכב מיוחד.
המוסד דרש משאיריהם של שלושה מוגבלים בניידות להחזיר לו הלוואה עומדת, אף שעל פי הסכם הניידות היו פטורים מהחזר. מ-19 שאירים אחרים דרש להחזיר לו סכומים קטנים או גדולים מהמגיע, משום שלא חישב את סכום הריבית כנדרש בהסכם.
בפברואר 2005 היה רשום במערכת הכספית של המוסד חוב של 635 מוגבלים בניידות בסכום של 10.5 מיליון ש"ח, בין היתר בגין הלוואות עומדות שניתנו להם. בסכום החוב נכללו גם חובות שנפרעו, כך שקשה לדעת מהו סכום החוב הממשי שעל המוסד לעשות לגבייתו, ומי הם החייבים האמתיים.
קצבת הניידות מחושבת, בין היתר, לפי נפח המנוע או סוג הרכב שנקבע בהסכם. בנסיבות מסוימות מאפשרת מערכת הניידות לחשב את קצבת הניידות על פי רכב שונה מזה שנקבע למוגבל בניידות בהסכם הניידות. קביעת הזכאות בדרך זו מנעה את עדכון הקצבה, כאשר היה בכך צורך. כתוצאה מכך, יש מוגבלים בניידות שקיבלו קצבה קטנה מהמגיע להם בסכום כולל של כ-427,000 ש"ח, ויש שקיבלו קצבה גדולה מהמגיע להם בסכום כולל של 284,000 ש"ח.
לעתים לא נרשמו בצורה נכונה, או שלא נרשמו כלל, החלטות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה, הנוגעות למוגבלים בניידות החולקים רכב משותף, או זכאים לרכב מיוחד. סכום קצבת הניידות של מוגבלים בניידות שוועדה רפואית קבעה שהם זקוקים לכסא גלגלים והם משתמשים בו, נקבע על פי שווי האביזרים שאושרו להם והותקנו ברכבם ועל פי סוגם, והיא משולמת לפי שלוש רמות. יש שנפלו טעויות בסיווג המוגבלים בניידות לרמה המתאימה למצבם. כתוצאה מכל אלו שילם המוסד למקצתם קצבאות קטנות מהמגיע להם בסכום כולל של כ-640,000 ש"ח, ולמקצתם קצבאות גדולות מהמגיע להם בסכום כולל של כ-79,000 ש"ח.
יש שמידע על יציאות של מוגבלים בניידות לחו"ל, החיוני לקביעת זכאות לקצבת ניידות, לא נרשם במערכת הניידות, או שנרשם במערכת הניידות, אך לא טופל כנדרש בהוראות המוסד. כתוצאה מכך שילם המוסד למוגבלים בניידות שעזבו את הארץ קצבאות ניידות שאינן מגיעות להם בסכום כולל של כ-112,000 ש"ח.
המוסד שילם לחלק מהמוגבלים בניידות, ובהם עובדים שכירים ועובדים עצמאים, תוספת המגיעה למוגבל בניידות משתכר (להלן - קצבת משתכר), אף שעל פי הכנסתם לא היו זכאים לה, גם כאשר לא הגישו למוסד אישורים על הכנסתם כנדרש. כתוצאה מכך שילם להם המוסד בשנת 2002 קצבת משתכר, שלא הגיעה להם, בסכום כולל של כ-361,000 ש"ח. מקצת המוגבלים בניידות שהם עובדים שכירים ועל פי הכנסתם היו זכאים לקצבת משתכר, לא מיצו את זכאותם בסכום כולל של כ-312,000 ש"ח משום שלא הגישו למוסד את האישורים הנדרשים.
לכמה מוגבלים בניידות שילם המוסד קצבאות ניידות בסכום כולל של כ-271,000 ש"ח, אף שאינם זכאים לה, משום שהם מקבלים הטבות (תגמולים או קצבה), מכוח חוקים אחרים.
קביעת הזכאות לקצבת ניידות היא מורכבת ותלויה במשתנים רבים. אף על פי כן, ממרס 2000 אין המוסד עושה בדיקות איכות על ההחלטות שמקבלים פקידי התביעות בסניפים. הדבר אינו מאפשר לאתר החלטות שגויות או טעויות ברישום הנתונים במערכת הניידות ולהביא לתיקונן.
על פי אומדן סטטיסטי, שהתבסס על מדגמים אקראיים ומִפְקָדִים הנוגעים לליקויים שתוארו לעיל, עד אוגוסט 2005 שולמו לחלק מהמוגבלים בניידות כ-6.4 מיליון ש"ח יותר מהמגיע להם על פי הסכם הניידות, ולחלקם כ-1 מיליון ש"ח פחות מהמגיע להם.