הנושא מצביע על הדילמה הגלומה בתפקידיו של האומבודסמן: מחד גיסא - בעצם קיומו נועד הוא לשרת את המתלוננים הפונים אליו, ומאידך גיסא - אך טבעי הדבר שהוא שואף להשפיע על המינהל הציבורי מעבר לתיקון העוול ברמת הפרט. על האומבודסמן לשאוף, אפוא, הן ליתן תרופה והן לכך שפעולתו תחולל השפעה מניעתית. הדילמה היא מהותית, ומבטאת מכלול של בעיות, שאינן יכולות לבוא על פתרונן על ידי הטלת משקל הכובד על אחד הקטבים, אלא על ידי מציאת האיזון הנכון בין השניים.
קל יחסית להגדיר ולדון במכלול הבעיות הכרוכות בדילמה זו כל עוד אנו במישור של דיון מופשט. אולם בעבודה היום יומית צפויים אנו להיתקל בקושי בניסיוננו לאזן בין העומס הכבד של תלונות פרטניות המונחות לפתחנו לבין התפיסה הגורסת, שבפתרון הבעיות עלינו לאמץ גישה השמה לה למטרה לפעול בשיטתיות לחיזוק האפקט המניעתי.
במדינות הנורדיות מוסמך האומבודסמן לפי החוק לנהל בדיקות ביוזמתו. בקשר לזה יש להזכיר את סמכותו של האומבודסמן במדינות אלה לערוך ביקורת במתקנים של כל המוסדות המופעלים בידי הממשלה, כמו בבתי סוהר, בבסיסי צבא, ובמוסדות פסיכיאטריים. אך טבעי הוא שאירועים שהאומבודסמן מחליט לבחון על פי יוזמתו עוסקים בנושאים המעניינים את כלל האוכלוסייה. לכן גם במקרים שחקירתם החלה על בסיס תלונה של פרט, תפקידו של האומבודסמן אינו אך להסדיר את המחלוקות הפרטניות ותו לא. על פי החוק שעל בסיסו פועל האומבודסמן, עליו ליידע את הפרלמנט ואת השר המתאים בקבינט, כי העלה שחוקים ותקנות קיימים אינם הולמים, והאומבודסמן רשאי להציע אמצעים הדרושים לדעתו לחיזוק החוק והסדר או לשיפור השירות הציבורי. האומבודסמן עושה שימוש בסמכותו לפעול על פי יוזמתו הוא, בעקבות מקרים פרטניים ובעיות משפטיות המובאות לידיעתו באמצעות התקשורת, או אלה המתעוררות בקשר לתלונות. דרך פעילות זו עולה בקנה אחד עם עבודת ההכנה שליוותה את חקיקת חוקי האומבודסמן, וממנה ניתן לראות, שהמניעים לעצם הקמת מוסד האומבודסמן מקורם במגמה לספק לפרט הגנה כנגד הפרת זכויותיו החוקיות על ידי הרשויות הציבוריות. בירורים הנפתחים ביוזמת האומבודסמן, וכאלה הנפתחים על יסוד תלונה, משמשים לאותה המטרה, אלא שהמניע לפתיחת הבירור הוא שונה. לפיכך, העובדה שחקירות המתנהלות ביוזמתו של נציב התלונות הן חלק קטן מאד מפעילויותיו, אינה תוצאה המתחייבת מעצם טיבו או טבעו של מוסד האומבודסמן.
כבר בדוח השנתי של האומבודסמן הדני לפרלמנט בשנת 1972, התבטא האומבודסמן כדלקמן:
"סבורני שכדבר מובן מאליו נתפס האומבודסמן כמי שתפקידו לקבל תלונות ולטפל בהן. אולם לדעתי, אם המוסד יתפתח רק בכיוון זה, כפי שהיה עד כה, לא יתאם הדבר כהלכה את העקרונות הבסיסיים של החוק עליו מושתתת פעילותו של האומבודסמן".
במאמץ לחזק את הכלים המשפטיים שבידיו, נקט האומבודסמן הדני, לפני שנים אחדות, שיטה חדשה של "בדיקה על בסיס יוזמה עצמית", כדלקמן:
האומבודסמן מבקש מיחידה במשרד ממשלתי, כי תעביר לידיו מספר רב של תיקים שהיא מטפלת בהם ואשר טרם ניתנה בהם הכרעה, שעניינם נושא מסוים או כמה נושאים בעלי מכנה משותף. התיקים הללו נבדקים בידי האומבודסמן מזווית הראייה של כללי מינהל תקין (הכתובים והלא-כתובים), ובמידה מסוימת גם מנקודת הראות של תוכן ההחלטה. הבדיקות של מקרים אלה מוצאות ביטוי בדוח מפורט שמוציא האומבודסמן.
טיוטה של הדוח המסכם מוגשת לתגובתם של הגופים הנוגעים בדבר. הדוח כולל תמצית של המקרים שנבדקו ואשר על בסיסם נקבעו הערות ואמירות בעלות אופי משפטי ומינהלי כללי, וכן הערות על תוכן ההחלטות של אותה יחידה ממשלתית.
להבנת הקריטריונים והתחומים הנכללים במסגרת "בדיקה על בסיס יוזמה עצמית" של האומבודסמן, מובאות בזה דוגמאות אחדות:
א. בדיקה של נושאים מיוחדים שעניינם שמירה על חיים ורכוש.
ב. בדיקות פתע.
ג. בדיקה המתקיימת על בסיס ההנחה בדבר קיומם האפשרי של מחדלים או רשלנות, באשר להקפדה על מילוי כללים ונהלים ואי תקינותה של עצם ההחלטה.
ד. חקירת עניינים האמורים לכלול היבטים ספציפיים של משפט מינהלי.
ה. חקירה בעקבות בקשתה של יחידה ממשלתית.
הדוגמאות הנ"ל אינן ממצות את סוגי הבדיקה ועשויה להיות חפיפה ביניהם. הגישה של "בדיקה על בסיס יוזמה עצמית" של האומבודסמן זכתה בגיבוי רחב של הציבור והפוליטיקאים. התמיכה מצד הרשויות היתה פחות נלהבת, דבר המוכיח למעשה שבדיקה מסוג זה היא אכן במקומה.
עד כה עשה האומבודסמן הדני 12 בדיקות מסוג זה, והן התבססו על כ-1,100 מקרים פרטניים. אין להתעלם מכך שבדיקות מעין אלה אכן דורשות משאבים רבים, אך הניסיון מלמד שהוספת כלי זה למגוון החקירות ושיטות הפעולה העומדות לרשות האומבודסמן, מחזק באופן ניכר את כושר הפעולה היוזם שלו, ועל ידי כך את אפקט המניעה הכולל של האומבודסמן.