בשנים האחרונות עלה בבית שמש מספר התושבים וחל בה גידול מואץ בהיקף הבנייה. עיקר הגידול היה בשנת 1999, והאוכלוסייה גדלה מאז פי שלושה,
לכ-60,000 תושבים. בדין וחשבון זה מובאים ממצאי ביקורת על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בית שמש (להלן - הוועדה המקומית, או הוועדה) בנושאי הפיקוח והאכיפה בתחום הבנייה, שהם מתפקידיה החשובים של הוועדה.
חלק מחברי מועצת העירייה ששימשו חברי הוועדה המקומית נעדרו שנים רבות, ברציפות ובקביעות, מישיבות הוועדה. בלטו בהעדרם מר שלום אדרי ומר עמי אוריון. ראש העירייה מר דניאל וקנין, שמתוקף תפקידו משמש גם יו"ר הוועדה, לא העיר להם על היעדרותם ועל הימנעותם מקיום מחויבותם הציבורית.
נמצאו עבירות בנייה שהמפקחים על הבנייה כלל לא טיפלו בהן. המפקחים על הבנייה לא עבדו על פי תכנית עבודה מובנית ולא סרקו באופן שיטתי את רחובות העיר ואתרי הבנייה. כתוצאה מכך נעלמו מעיניהם עבירות בנייה רבות, ובשל כך רק מעטות מהן טופלו.
מערך הפיקוח על הבנייה בבית שמש אינו ממוכן, ומנוהל ידנית. הוועדה המקומית לא עקבה בשיטתיות ובאופן מלא אחר כל שלבי הטיפול בעבירות הבנייה. נמצאו תיקי פיקוח רבים שנפתחו זה מכבר אך הטיפול בהם הופסק ללא הסבר. הועלה כי תיקי בניין רבים שהוזמנו מארכיב אגף ההנדסה (כ-94%) לא נמצאו, ובשל חסרונם הפסיק מדור הפיקוח על הבנייה את הטיפול בעבירות הבנייה שנעשו במבנים. דוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 1998 כבר התריע על מחדלים דומים בארכיב.
בביקורת התגלה שהיו מקרים שבהם עוכבו או הופסקו פעולות פיקוח או אכיפה הנוגעות לעבירות בנייה, וזאת בהוראת בעלי תפקידים. כך למשל, על בנייה ללא היתר בשטח 90 מ"ר בביתו של חבר המועצה מר שלום מנורה. בתיק הפיקוח רשום כי בדצמבר 1999 ניתנה הוראה מלשכת ראש העירייה מר דניאל וקנין למדור הפיקוח על הבנייה "לא למסור חומר לכתב אישום"; נמצא כי אכן לא הוגש נגד מר מנורה כתב אישום בגין עבירת הבנייה ולא נעשתה כל פעולת אכיפה בגין עבירות בנייה שנעשו בביתו של מר מנורה.
במקרה אחר, מדור הפיקוח על הבנייה גילה ביולי 2002 עבירות בנייה שנעשו בחמש דירות בבניין שברח' הארבל. הועלה כי מנהל המוקד העירוני הורה למדור הפיקוח על הבנייה לתת לבעלי אחת הדירות (להלן - הדירה החמישית) "הארכה של 90 יום... ואחר כך לפני המשך טיפול לדבר איתו". נמצא כי הוועדה המקומית מילאה את הוראת מנהל המוקד העירוני, שחרג בכך מסמכותו, והפסיקה את הטיפול בעבירת הבנייה בדירה החמישית, על אף שנעברו בה עבירות בנייה זהות לאלו שבדירות האחרות שבעליהן הועמדו לדין.
במקרה נוסף ברח' נחל הקישון מצא המפקח על הבנייה כי בנובמבר 2001 נסגרו שטחי חנייה ונעשה בהם שימוש שלא לפי תכנית וללא היתר כחוק. בתיק הפיקוח נכתב כי אדריכלית העיר הורתה למפקח על הבנייה לחדול מהטיפול בעבירות הבנייה ולא להגיש חומר לכתב אישום. במועד סיום הביקורת נמצא כי הטיפול בתיק הופסק.
המחוקק מסר בידי הוועדות המקומיות אמצעי אכיפה, בהם הסמכויות להוציא צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה מינהליים ולהרוס בנייה לא חוקית על פי צו הריסה. בתי עסק נדרשים גם לרישיון עסק, ואת הענקתו אפשר להתנות במצב עבירות הבנייה בנכס, דבר שיכול לשמש מנוף לאכיפה. הועלה כי העירייה והוועדה מיעטו לנצל את מגוון הסמכויות המסורות בידיהן ונובעות מחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה) ומחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן חוק רישוי עסקים).
הוועדה המקומית לא פיקחה באופן שיטתי על הבנייה הבלתי חוקית ולא איתרה עבירות בנייה שנעשו בין היתר על ידי ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית מר דניאל וקנין ועל ידי מנהלת לשכתו. גם עבירות בנייה שנעשו על ידי חמישה מבין חברי המועצה הקודמת והנוכחית ונושאי משרה אחרים בעירייה לא אותרו, וחלקן לא טופל על ידי הוועדה. בין חברי המועצה הקודמת והנוכחית נמצאים: מר דוד בן חמו, הרב גולן שליט, מר צבי ווליצקי, מר שלום מנורה ומר יהודה מדיזדה.
הוועדה המקומית טיפלה באופן כושל בעבירות בנייה. כך למשל נמצא כי במבנה סמוך לבניין העירייה, המשמש חנות ירקות ומִסְפָּרָה, נעברו עבירות בנייה בוטות כולל פלישה לשטח ציבורי; בתי העסק גם פעלו זמן ממושך בלי רישיון, אולם העירייה לא נקטה נגדם צעדים.
העירייה והוועדה המקומית כשלו בטיפולן בעבירות בנייה בבית עסק נוסף המשמש אולם אירועים ומכון כושר, על אף שעבירות הבנייה בו החלו כבר בשנת 1992. במבנה זה נעברו עבירות בנייה ונעשה שימוש חורג בהיקף של אלפי מ"ר. בתי המשפט פסקו לעצור את הבנייה העבריינית ולהרוס את כל שנבנה בניגוד לחוק, ואסרו על השימוש במבנים אלה. זאת ועוד, המהנדס שתכנן את המבנה המקורי הסיר באוקטובר 2003 את אחריותו למבנה. פעולות העירייה והוועדה לא היו נמרצות דיין, והן לא היו עיקשות מספיק כדי להביא לקיום החוק. בבדיקת מעקב שנעשתה בתחילת ספטמבר 2005 הועלה כי נוספה למבנה זה בנייה לא חוקית חדשה בשטח של כ-84 מ"ר ואף היא לא טופלה על ידי הוועדה המקומית. עוד עלה כי באולם האירועים התקיימה לאחרונה חתונת בתו של מר דניאל וקנין, ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית. קיום אירוע רב משתתפים באולם שתלויים ועומדים כנגדו צווי איסור שימוש וצווי הריסה, ושבוצעו בו הפרות חוזרות ונשנות של החוק ואי קיום החלטות בית המשפט, שנשלל ממנו רישיון העסק, ושהמהנדס שתכנן את המבנה בו שוכן האולם הסיר ממנו את האחריות, הוא זלזול בוטה בחוק אותו צריך ראש העירייה לקיים ולאכוף, וסיכון חיי אדם ביודעין. מן הראוי שבעל תפקיד שהעמיד עצמו לבחירת הציבור ונבחר כראש העירייה, ישמש דוגמה וימנע גם מבני משפחתו הקרובים לערוך אירועים ולקשור עסקאות עם מקומות המפרים ברגל גסה את החוקים שעל אכיפתם הוא ממונה.
עם גילויה של עבירת בנייה נהגה העירייה לשלוח "מכתבי התראה", שהזמינו את העבריינים לכאורה להסדיר את העניין בוועדה המקומית, אך מכתב ההתראה לא היה מלווה בסנקציה כלשהי, כגון הוצאה במקביל של צו הפסקת עבודות מינהלי. מכתב ההתראה כשלעצמו מחטיא את תכלית האכיפה. משרד מבקר המדינה העיר כי אין מקום לשגר מכתב התראה כהליך מקדים העומד בפני עצמו, מאחר שהוא מקנה "זמן שאול" לעברייני הבנייה ומביא לכדי לגליזציה של הפרת החוק.
בשנים 2002-2004 (להלן - התקופה הנסקרת) הוצאו על ידי הוועדה המקומית 19 צווי הפסקת עבודה מינהליים בלבד. הועלה כי אין בידי הוועדה המקומית נתונים על מספר עבירות בנייה שהופסקו בגין צווי הפסקת עבודה מינהליים. במהלך הביקורת מסרה העירייה למשרד מבקר המדינה כי מספרם של צווי הפסקת עבודה מינהליים שהומרו בבית המשפט לצווי הפסקת עבודה שיפוטיים הוא זעום.
נמצא כי הוועדה לא נהגה להגיש כתבי אישום לבית המשפט בגין הפרת צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה מינהליים. פעולות הוועדה בעניינים אלה נמצאו לא יעילות.
אי-אכיפת צווי הפסקת העבודה וצווי ההריסה המינהליים, ואי-המרתם בצווי הפסקת עבודה וצווי הריסה שיפוטיים, הפכה אותם לכלי חסר תועלת שאיבד את פוטנציאל ההרתעה הגלום בו.
נמצאו פערים משמעותיים בין מספר תיקי הפיקוח שנפתחו לבין מספר אלה שבעניינם הוגש כתב אישום וניתן גזר דין. כמו כן נמצא פער גדול (כ-43%) באותם נתונים עצמם - מספר גזרי הדין שניתנו בבית המשפט - בין המספרים שנמסרו לצוות הביקורת על ידי היועץ המשפטי של העירייה ואלה שנמסרו על ידי הוועדה. הפער בין שני המקורות מעלה חשש לפגיעה בהמשך הטיפול בתיקים, ובשל כך לפגיעה באכיפת החוק.
נמצא כי היעדר מאגרי מידע מדויקים ועדכניים וחוסר תיאום בין הוועדה ובין הלשכה המשפטית מובילים לטיפול לקוי בעבירות הבנייה. נוסף על כך, מספרם המצומצם של צווי הפסקת העבודה וצווי ההריסה המינהליים מצביע על כי הוועדה אינה ממצה כהלכה את סמכותה בכל הנוגע לשימוש בכלי אכיפה מינהליים.