הסעת תלמידים למוסדות חינוך ; גביית ארנונה ותשלומים עבור צריכת מים - מועצה מקומית זמר

בתחום השיפוט של המועצה המקומית זמר (להלן - המועצה), שהוקמה בשנת 1988, ארבעה יישובים כפריים: ימה, ביר אלסכה, אבתאן ומרג'ה. בסוף שנת 2004 מנתה אוכלוסיית זמר כ-5,000 תושבים. תחום השיפוט של המועצה משתרע על כ-12,500 דונם. המועצה הנוכחית נבחרה באוקטובר 2003 ובה עשרה חברים. בראש המועצה עומד ד"ר פתחי דקה. המועצה הקודמת בראשות דיאב ג'אנם נבחרה בנובמבר 1998. המועצה מדורגת בדרגה חברתית-כלכלית נמוכה (דרגה 3).

בחודשים נובמבר 2005-מרס 2006 בדק משרד מבקר המדינה במועצה שני נושאים: הסעת תלמידים למוסדות חינוך וגביית ארנונה ותשלומים עבור צריכת מים.

1. לפי הנחיות משרד החינוך, המועצה מסיעה תלמידים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד למוסדות החינוך שלהם. המועצה ביצעה שני מכרזים לבחירת חברות הסעה - הראשון בדצמבר 2002 והשני באוגוסט 2005. להלן הליקויים העיקריים שנמצאו בביצועם ובהעסקת חברות ההסעה:

ועדות המכרזים לא הכינו אומדנים שלפיהם ייבדקו הצעות המחיר של המתמודדים במכרז, אף שהדבר נדרש בצו המועצות המקומיות (ב) התשי"ג, 1953; מחירי ההסעות שדרשו חברות ההסעה שנבחרו במכרזים היו גבוהים, חלקם במידה ניכרת מאוד, מהמחירים שגבו חברות ההסעה שהפעילו את אותם קווי הסעה קודם לכן.

החברות שנבחרו במכרז הראשון לא הגישו את כל המסמכים הנדרשים לפי הוראות המכרז, וועדת המכרזים אף לא דרשה מהן להגיש את המסמכים החסרים.

החברות שנבחרו נתנו שירותי הסעה באמצעות קבלני משנה, בניגוד להוראות החוזה שנחתם עמן ובלי שהמועצה בדקה אם קבלנים אלה עומדים באמות המידה למתן שירותי הסעה שנקבעו בהנחיות של משרד החינוך ובתנאים שנקבעו במכרז ובחוזי ההתקשרות.

המועצה הפעילה באמצעות החברות שנבחרו במכרז הראשון גם קווים שלא צוינו במכרז.

2. נמצאו ליקויים חמורים בנוגע להתחשבנות של המועצה עם חברות ההסעה: במקרים אחדים שילמה המועצה תשלום יתר בשל הפעלת אותו קו בידי שתי חברות הסעה ולחברת הסעות מסוימת שילמה תשלומים כפולים עבור אותן הסעות. כמו כן שילמה המועצה תשלומים בעד הסעות שלא נעשו.

כתוצאה מליקויים אלה שילמה המועצה לכמה מהחברות תמורה גבוהה מזו שהיו זכאיות לה לפי תנאי ההתקשרות עמן. משרד מבקר המדינה מצא לנכון להעביר לטיפול היחידה לחיוב אישי במשרד הפנים את הממצאים בעניינים אלה, כדי שתבחן את האפשרות לחיוב אישי של בעלי תפקידים במועצה.

3. המועצה לא פיקחה על תקינות כלי הרכב המסיעים את התלמידים.

4. כל תחנות ההסעה בתחום השיפוט של המועצה אינן מוסדרות כנדרש בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך. התשתית הלקויה של התחנות היא בבחינת מפגע בטיחות המסכן את התלמידים.

5. הבדיקה העלתה כמה ליקויים הנוגעים להסעת תלמידי החינוך המיוחד, שמקורם בהיעדר פיקוח נאות של המועצה: עד סוף שנת הלימודים התשס"ה (אוגוסט 2005) הוסעו רוב תלמידי החינוך המיוחד עם תלמידי החינוך הרגיל בכלי רכב שאינם מותאמים להסעת נכים ובעלי מגבלות, שלא לפי חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים, התשנ"ד-1994, והוראות משרד החינוך. רכב ההסעה של תלמידי החינוך המיוחד הביאם לבית הספר כשעה לאחר תחילת יום הלימודים ואסף אותם כשלושת רבעי שעה לפני סיומו.

הביקורת העלתה, כי בשנים 2003-2005 נגבו פחות מ-50% מסכום הארנונה השוטפת וכ-15% מסכום הארנונה הכולל בלבד. המועצה לא פעלה לגביית חובות עד מועד מינויה של חברת גבייה בסוף שנת 2005.

המועצה לא מינתה ועדת ערר ולא הבדילה בין הליך ההשגה להליך הערר, שלא לפי חוק הערר. בהודעות התשלום ששלחה המועצה לתושבים לא צוין כי הם רשאים להשיג על סכום הארנונה שחויבו בו ולערור לפני ועדת ערר על הכרעתו של מנהל הארנונה בעניין השגתם.

משנת 1997 ואילך קיבלה המועצה החלטות אחדות על מתן הנחה על הארנונה ועל התשלום עבור צריכת המים או פטור מתשלומים אלה, אף שחברי המועצה לא היו מוסמכים להחליט בעניין זה, ואף שכמה מהחלטותיהם היו מנוגדות לחוק. להלן פירוט הממצאים העיקריים:

המועצה מינתה ועדת הנחות לראשונה רק בסוף 2003, והוועדה התכנסה לראשונה רק בסוף שנת 2004. בשנים 1993-2003 קיבלה המועצה החלטות בעניין מתן הנחות על ארנונה או פטור מן הארנונה, אף שהסמכות לקבל החלטות בעניין זה הוקנתה לוועדת ההנחות ולא למועצה.

מדצמבר 1997 פטרה המועצה מתשלום ארנונה את כל האלמנות, הגרושות, ה"בחורות שגרות בגפן" והזוגות הצעירים, בין שמצבם החומרי הצדיק זאת בין לאו, אף שאין לפטורים אלה בסיס בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן - תקנות ההסדרים).

בשנים 1998-2005 פטרה המועצה את כל התושבים מתשלום ארנונה בעד 15% משטחי נכסיהם. עקב החלטה זו היה סכום הארנונה שגבתה מהם בשנת 2005, למשל, קטן בכ-530,000 ש"ח מהסכום שהיה עליה לגבות.

בשנים 2003-2005 החליטה המועצה לתת הנחה של 20% ו-15% לתושבים המשלמים את הארנונה מראש, אף שבתקנות ההסדרים במשק המדינה משנת 2000 ואילך נקבע כי שיעור ההנחה שתינתן במקרים מעין אלה לא יעלה על 2%. המועצה נתנה הנחות בשיעור האמור גם על חובות הארנונה ששולמו במזומן, אף שהוראות החוק בדבר הנחה למשלמים מראש נוגעות רק לתשלום הארנונה השוטפת.

בשנים 2003-2005 החליטה המועצה למחוק את חובות הארנונה של מאות תושבים בלא שהעבירה את בקשותיהם לממונה על המחוז במשרד הפנים כדי שיחליט אם לאשרן, אף שאישורו נדרש לפי צו המועצות המקומיות (א) התשי"א-1950 וחוזר מנכ"ל משרד הפנים.

הן המועצה והן ועדת ההנחות החליטו לתת לתושבים פטור מלא מתשלומי ארנונה או הנחה על הארנונה בשיעורים גדולים מהשיעורים המרביים שנקבעו בתקנות ההסדרים, אף כי לא היו מוסמכות לעשות כן. המועצה והוועדה לא נימקו את החלטותיהן האמורות.

המועצה פטרה כמה מחבריה ועובדיה וכמה מבני משפחותיהם מארנונה ומתשלום עבור צריכת מים ואף מחקה את חובותיהם, שלא לפי הוראות תקנות ההסדרים.

משרד מבקר המדינה מצא לנכון להעביר את הממצאים לעיל הנוגעים למתן הנחות בתשלומי הארנונה ובצריכת המים ליחידה לחיוב אישי במשרד הפנים, כדי שתחליט כיצד לפעול לגביהם.