תשלומי תושבים למימון התקנת מקומות חנייה בחניונים ציבוריים - עיריית תל אביב

תחום השיפוט של עיריית תל אביב-יפו (להלן - העירייה) משתרע על כ-51,500 דונם. מועצת העירייה מונה 31 חברים והיא מכהנת גם כוועדה מקומית לתכנון ולבנייה (להלן - הוועדה המקומית); מר רון חולדאי מכהן כראש העירייה וכיושב ראש הוועדה המקומית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2005 מנתה אוכלוסיית תל אביב-יפו כ-371,400 תושבים.

בתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983 (להלן - תקנות החנייה), נקבע כי מתן היתר בנייה יחייב להתקין באתר הבנייה או בסמוך לו מקומות חנייה כמפורט בתוספת לתקנות. על אף זאת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשאית לפטור את מבקש ההיתר מהחובה האמורה ולחייבו להשתתף בהתקנת אותם מקומות חנייה בחניון ציבורי שמחוץ לנכס שבעבורו ביקש את ההיתר, ובלבד שהחניון יוקם בתוך עשר שנים ממועד מתן ההיתר, ושהמרחק בינו לבין הנכס לא יעלה על 350 מטרים במרחק אווירי. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שבעיריית תל אביב-יפו הכינה תכנית מתאר לנושא החנייה החלה על מרחב התכנון של העיר; התכנית אושרה למתן תוקף באפריל 2001.

בשנים 1993-2005 פטרה הוועדה המקומית 1,562 מבקשי היתרי בנייה מהחובה להתקין מקום חנייה בנכס שבעבורו ביקשו את ההיתר או בסמוך לו, וגבתה מהם דמי השתתפות בהתקנת מקומות חנייה בעבורם בחניונים ציבוריים (להלן - כופר חנייה) בסך כ-58.6 מיליון ש''ח בגין 3,633 מקומות חנייה. כ-19.1 מיליון ש''ח מהסכום האמור, שנועדו ל-1,447 מקומות חנייה, שולמו עשר שנים ויותר לפני מאי 2006 - מועד תום הביקורת.

בתחילת שנת 2006 בדק משרד מבקר המדינה את פעולותיהן של הוועדה המקומית ושל העירייה להתקנת חניונים ציבוריים שיכללו מקומות חנייה עבור משלמי כופר חנייה. הבדיקה נעשתה בוועדה המקומית ובאגפי העירייה שיש להם נגיעה לנושא.

הממצאים שהועלו בבדיקה חושפים בעיות יסודיות בנושא טיפול העירייה בתשלומי תושבים למימון התקנת מקומות חנייה בעבורם בחניונים ציבוריים, כלהלן:

1. בהוראותיה של תכנית המתאר של העירייה בנושא החנייה יש כדי לפגוע מהותית במי שנדרשים לשלם כופר חנייה. שתיים מהוראות אלה אינן עולות בקנה אחד עם נורמות שקבע המחוקק בנושא זה בתקנות החנייה.

הפגיעה במשלמי הכופר עלולה להיגרם בשל שתי סיבות: האחת, בתכנית המתאר האמורה נקבעו כללים בעניין המרחק בין החניון הציבורי שאמור לשרת את מי ששילם כופר חנייה לבין המבנה שבגינו שולם הכופר המאפשרים הקמת חניון ציבורי במרחק המקשה מאוד על משלם הכופר את הנגישות לחניון; השנייה, בתכנית לא נקבע זמן מרבי להקמת החניון הציבורי.

2. מרבית החניונים הציבוריים שהתכניות להקמתם אושרו עוד בתחילת שנות התשעים לא הוקמו. מכאן שהעירייה והוועדה המקומית לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי רבים מתושבי העיר שנגבה מהם כופר חנייה.

3. הוועדה המקומית קבעה את סכומי כופר החנייה לפי חישוב שעשה שמאי מקרקעין ובהתחשב בהוראות תכנית המתאר לנושא החנייה. נמצא כי לפני מועד מתן התוקף לתכנית, אפריל 2001, נמחקו או שונו חלק מההוראות שבטיוטת התכנית, אך הוועדה המקומית קבעה את סכומי כופר החנייה בהתאם להוראות הטיוטה, ולא לפי ההוראות שאושרו. עקב כך קטנו סכומי הכופר בשיעור ניכר, כמפורט להלן:

(א) הוועדה המקומית גבתה בשנים 2001-2005 50% בלבד מסכומי כופר החנייה שהיה עליה לגבות על פי החישוב של שמאי המקרקעין.

(ב) הוועדה המקומית גבתה, באותן שנים, ממי שהרחיבו את שטח דירותיהם ליותר מ-120 מ"ר רק 50% מכופר החנייה הנדרש.

4. העירייה ניצלה את היתרות שבקרנות החנייה, שהסתכמו בפברואר 2006 בכ-77.4 מיליון ש"ח, לכיסוי הוצאות בתקציב הרגיל ובתקציב הבלתי רגיל שאינן קשורות להקמת חניונים ציבוריים, ונהגה לרשום לזכות אותן קרנות החנייה ריבית בשיעור 4% והצמדה בגין השימוש בכספים אלה.

5. חלק מהתושבים ששילמו כופר חנייה, ושנים רבות לאחר מועד תשלום הכופר לא הוקם חניון ציבורי בקרבת הנכס שבגינו שילמו את הכופר, תבעו מהעירייה להחזיר להם את כספם. העירייה אמנם הגיעה להסדר החזרים עם חלק ממי שתבעו את כספם, אולם לא נעשו פעולות להשבת הכספים כאמור למשלמי כופר חנייה שלא תבעו זאת ועדיין לא קיבלו תמורה בעד כספם.