ההתמודדות עם הלוחמה התת-קרקעית הפלסטינית

משך למעלה מ-20 שנה עושים הפלסטינים שימוש במנהרות לצורכי הברחה בעיקר בין מצרים לבין רצועת עזה. שימוש זה החריף מאוד בשנים האחרונות, והיה לאיום בעל משמעויות אסטרטגיות. המנהרות משמשות בלוחמה התת-קרקעית לצורכי פיגועים, באמצעות החדרת מפגעים דרכן ופיצוץ מנהרות תופת מתחת למוצבי צה"ל, זאת בנוסף על הברחת אמצעי לחימה (להלן - אמל"ח), ובהם אמל"ח הנחשבים ל"מכפילי כוח" ו"מפרי איזון". מאז שנת 2001 ועד סוף שנת 2004 הצליחו ארגוני הטרור, ובעיקר התארגנות "חמא"ס" בדרום רצועת עזה, לבצע חמישה פיגועים באמצעות התווך התת-קרקעי, ובהם נהרגו שבעה חיילי צה"ל. בארבעה מהפיגועים פוצצו מנהרות תופת במוצבי צה"ל שהיו ברצועת עזה: במוצב "טרמית" בספטמבר 2001; במוצב "חרדון" בדצמבר 2003; במוצב "אורחן" ביוני 2004 - שם נהרג חייל צה"ל; ובמוצב "J.V.T" בדצמבר 2004 - שם נהרגו חמישה חיילים. מנהרה נוספת שימשה להחדרת מפגעים לאזור התעשייה "ארז" בפברואר 2004 - אירוע שבו נהרג חייל. שבעה חיילים נוספים נהרגו תוך כדי ההתמודדות של צה"ל עם איום המנהרות: חמישה חיילים נהרגו במאי 2004 בהיפגעות נגמ"ש הנדסה בציר "פילדלפי"; חייל אחד נהרג בנובמבר 2004 בקריסת קיר מנהרה סמוך למוצב "חרדון"; וחייל נוסף נהרג בסריקות לאיתור מנהרות בדצמבר 2004.

הלוחמה התת-קרקעית ממשיכה להוות איום בגזרת רצועת עזה גם לאחר היציאה מרצועת עזה (להלן - ההתנתקות). בדצמבר 2005 קבע סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי, כי "איום המנהרות שריר וקיים וככל שההצלחות המבצעיות למניעת מעבר דרך הגדר יגברו, כך יגדל הצורך של הפלשתינאים למצוא מענה דרך המנהרות למעבר הגדר. בנוסף, קיימות נקודות תורפה אטרקטיביות רבות לאורך הגדר בדמות פילבוקסים, מפג"דים [מפקדות גדודים], בסיסים ועוד אשר מהווים מטרה לפגיעה באמצעות מנהרות". יצוין, כי בנובמבר 2005 פינה צה"ל מוצב בגזרת ההיערכות החדשה סביב רצועת עזה עקב חשש לחפירת מנהרה אליו; בדצמבר 2005 נחשפה מנהרה מתחת לציר "הוברס" בסמוך למעבר "ארז"; וביוני 2006 אירע פיגוע, שבו חדרו מחבלים באמצעות מנהרה למוצב באזור "כרם-שלום", הרגו שני חיילים, חטפו חייל ופגעו בטנק. בלוחמה התת-קרקעית נעשה גם שימוש בהיקף נרחב בדרום לבנון, כפי שהתגלה במערכה האחרונה בלבנון (בחודשים יולי-אוגוסט 2006). לוחמה זו מהווה גם איום פוטנציאלי בגזרות נוספות, ובהן מרחב התפר.

בחודשים פברואר-דצמבר 2005 ערך משרד מבקר המדינה, לסירוגין, ביקורת בנושא ההתמודדות עם הלוחמה התת-קרקעית הפלסטינית (נתונים אחדים עודכנו לאוגוסט 2006). הביקורת נערכה בעיקר בצה"ל, בשירות הביטחון הכללי (להלן - שב"כ) ובמשרד הביטחון (להלן - משהב"ט) ומתייחסת בעיקרה למצב עד דצמבר 2005.

הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, בהתייעצות עם מבקר המדינה, החליטה שלא להניח פרק זה במלואו על שולחן הכנסת, ולפרסם רק את עיקרי התקציר ואת עיקרי הסיכום שלו, לשם שמירה על ביטחון המדינה, בהתאם לסעיף 17 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב].

תפיסת ההפעלה

1. אף שאיום המנהרות נמשך למעלה משני עשורים, נתפסה בצה"ל ההתמודדות עם התווך התת-קרקעי לאורך השנים כבעיה של פיקוד הדרום, אשר נאלץ לשאת לבדו, עד דצמבר 2004, בשני תפקידים: האחד - של מפעיל הכוח, והאחר - של בונה הכוח, זאת ללא התמודדות מערכתית של צה"ל עם האיום, קרי - ללא התמודדות כוללת ומקיפה של כל הגופים הנוגעים לתחום זה במטכ"ל ובמפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה (להלן - מז"י). בדצמבר 2004 קבע סגן הרמטכ"ל דאז, שכיהן כרמטכ"ל בתקופת הביקורת, רב-אלוף דן חלוץ, כי מז"י תוגדר כגורם המרכז את עבודת המטה בנושא המנהרות. באותו חודש מינה מפקד מז"י דאז, האלוף יפתח רון-טל, את קצין ההנדסה הראשי (להלן - קהנ"ר), תא"ל שמעון דניאל, לרכז את תחום ההתמודדות עם איום המנהרות.

2. בעקבות הפיגוע במוצב "J.V.T" מינה הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה יעלון, את אל"ם (במיל') יוסי לנגוצקי כיועץ לרמטכ"ל לנושא ההתמודדות עם איום המנהרות (להלן - היועץ). במכתב המינוי שהוציא הרמטכ"ל ליועץ בדצמבר 2004 נאמר, כי תפקידו לבחון את מכלול הפתרונות הטכנולוגיים והמיבצעיים להתמודדות עם איום המנהרות. בסוף ינואר 2005 הגיש היועץ לרמטכ"ל ולסגן הרמטכ"ל מסמך, שכלל המלצות שונות להתמודדות עם איום המנהרות. ההמלצה העיקרית הייתה להיכנס מיידית לתכנית חירום ולהקים לצורך כך מינהלה מיוחדת, שתרכז את הנושא, תוך אינטגרציה מרבית בתחומי המדע, הטכנולוגיה והמיבצעים; מינהלה כזו לא הוקמה.

כאמור, עד מועד סיום הביקורת בדצמבר 2005 ריכז קהנ"ר את ההתמודדות עם איום המנהרות. משרד מבקר המדינה מעיר, כי הסמכות שהוקנתה לקהנ"ר, כפי שנאמר בכתב המינוי מדצמבר 2004, מיקדה מלכתחילה את עבודת המטה שבהובלתו בהיבטים הנדסיים-טכניים בלבד של התמודדות עם האיום, ולא הורחבה גם לאחר הנחיות הרמטכ"ל וסגן הרמטכ"ל מיוני ומיולי 2005 לגיבוש פתרון מערכתי לאיום, ועם מלוא רוחב היריעה שמחייב גיבוש מענה כזה לאיום, ובכלל זה גיבוש תפיסה מיבצעית שלמה. כך, למשל, לא נוצר מישק מקצועי כלשהו בין עבודת המטה ובין גורמי מודיעין באמ"ן ובשב"כ, המופקדים, בין היתר, על התרעה מפני פיגועים והברחות אמל"ח, ובכלל זה בתווך התת-קרקעי.

3 הבקרה של המטה הכללי על עבודת המטה שהוביל קהנ"ר הייתה לקויה, שכן גם הדיונים שהתקיימו במטכ"ל בנושא ההתמודדות עם האיום בשנים 2004 ו-2005, ברובם דיוני סטטוס בראשות סגן הרמטכ"ל, התמקדו בעיקרם בנושאים שבהם טיפל קהנ"ר, ולא הביאו להרחבת מעטפת עבודת המטה ולחיבור החיוני בין גורמים מודיעיניים לבין גורמי המחקר והפיתוח והגורמים ההנדסיים, כמתבקש מהצורך לגבש תפיסה מערכתית כוללת להתמודדות עם האיום.

4. בדצמבר 2004 הוקמה יחידה ללחימה במנהרות ככוח ללוחמה תת-קרקעית על בסיס צוות המנהרות של אוגדת עזה שבפיקוד הדרום. בפברואר 2005 אישר הרמטכ"ל המלצות בנוגע לעבודה משותפת בין צוות המנהרות של אוגדת עזה לבין יחידת החילוץ של חיל האוויר. התברר, כי עד מועד הביקורת, ספטמבר 2005, לא מומשו המלצות אלה. משרד מבקר המדינה מצביע בחומרה על אי-יישום ההמלצות שהרמטכ"ל אימץ, על אף שהן תוצאה של לקחים בתחום ההתמודדות עם המנהרות שעלו מאירוע קשה שעלה בחיי אדם, ומעיר על כך שיש לפעול לתיקון הליקויים לאלתר.

5. במהלך שנת 2005 גובשה בחטיבת המיבצעים שבאגף המיבצעים במטכ"ל תפיסה מערכתית-לאומית להתמודדות עם ההברחות של אמצעי לחימה, שהרעיון המערכתי שלה היה "התמודדות רב משרדית משולבת עם בעיית ההברחות... לשיבוש, לסיכול ולמניעת כלל מרכיבי המערכת לכל אורך שרשרת ההברחות בכל הגבולות ובכל המימדים". התברר, כי על אף שבצה"ל קהנ"ר הוא המופקד, כאמור, על ההתמודדות עם איום המנהרות, המהוות את אחד מצירי ההברחה העיקריים, לא הוא ואף לא גורם צבאי הנדסי אחר השתתפו בעבודת המטה לגיבוש התפיסה, שבה נטלו חלק גורמי צה"ל, משרדי ממשלה ורשויות ממלכתיות. עולה מכך, כי איום ההברחות באמצעות מנהרות לאחר ההתנתקות לא נותח כראוי במסגרת עבודת מטה זו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הרעיון המרכזי שלה, ועם הערכות מודיעין שצפויים מאמצים לשימוש במנהרות להחדרת מפגעים, להברחות אמל"ח ולפיגועי תופת. לנוכח זאת, לא יוחדה בגיבוש התפיסה תשומת הלב הראויה לסוגיה ייחודית זו, והוחמצה הזדמנות חשובה לבחינה ממוקדת של האיום התת-קרקעי ולקידום המאמץ להציב מולו מענה ראוי.

המאמץ בתחום הטכנולוגי

1. המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית שבמשרד הביטחון (להלן - מפא"ת) הוא גוף מטה משותף למשרד הביטחון ולמטכ"ל להכוונת מדיניות המחקר, הפיתוח והתשתית הטכנולוגית, ובכלל זה ביצוע בדיקות היתכנות וקדמי-פיתוח. פיתוח מלא והצטיידות במערכות הם באחריות גופי בניין הכוח. נושא איתור המנהרות מטופל על ידי מפא"ת מאז 1990. כבר אז הזמין מפא"ת סקרים וניסויים מחברה אזרחית. ניסויים אלה נמשכו לסירוגין בשנים 1990, 1991, 1996 ו-1997, ונבחנו בהם שיטות שונות לאיתור מנהרות, לרבות באמצעות מערכת מסוימת (להלן - מערכת א'). במפא"ת לא נמצאו מסמכים המצביעים על המשך הפעילות לקידום פיתוח מערכת א' לגילוי מנהרות משנת 1997 עד שנת 2001. רק לאחר פרוץ העימות עם הפלסטינים בספטמבר 2000 ועקב התגברות אירועי הטרור שמקורם בתווך התת-קרקעי, שהתבטאו, בין היתר, בפיצוץ מנהרת תופת מתחת למוצב "טרמית" בספטמבר 2001, ובעקבות הנחיית שר הביטחון דאז, מר בנימין בן-אליעזר, יצא מפא"ת בספטמבר 2001 ב"קול קורא" לתעשיות ולספקים בשוק האזרחי להציע פתרונות לסוגיית המנהרות. בעקבות ה"קול קורא", קיבל מפא"ת תשע הצעות שונות, ובהן גילוי של חפירות מנהרות באמצעות מערכת א'. תהליך של בחינה מיבצעית ופיתוח מלא של מערכות אלה החל שנתיים לאחר פרסום ה"קול קורא", לאחר שהסתיימה הוכחת היתכנות של יכולות גילוי לאיכון חפירה על ידי מערכת א'. במשך כארבע שנים, מאז פרסום ה"קול קורא" ועד מועד סיום הביקורת בדצמבר 2005, אף לא אחת מהמערכות לגילוי ואיתור מנהרות הבשילה לכדי פיתוח מלא והצטיידות. מהאמור לעיל עולה, שחלו הפסקות ארוכות במהלך הפיתוח של מערכת א', שסיבותיהן אינן ברורות, ויכול שפעילות רציפה בפיתוח עשויה הייתה להביא להבשלה מיבצעית מוקדמת יותר של המערכת.

2. במועד הביקורת החליט קהנ"ר להצטייד במערכת א' לפני שהושלמו שלבי הניסויים והפיתוח הטכנולוגי של המערכת. לדברי קהנ"ר, הוא קיבל החלטה זו נוכח הצורך הדוחק להצטייד במערכת לאיתור וגילוי מנהרות. ההחלטה להצטייד במערכת א' לפני שהושלמו שלבי הניסויים והפיתוח לא הועלתה במסמכים ובמצגות שהוכנו לדיוני סטטוס אצל סגן הרמטכ"ל ושהוצגו בפניו.

3. בין המערכות לגילוי מנהרות קיימות גם מערכות שנועדו לאתר ולגלות חללים תת-קרקעיים (מנהרות קיימות). בין ההצעות שקיבל מפא"ת לאיתור חללים תת-קרקעיים, הייתה הצעה שפיתחו שלושה מדענים מאוניברסיטת "בן-גוריון" בנגב (להלן - מערכת ב'). המערכת נוסתה בשדה הניסויים בנובמבר 1998. בניסוי זה זוהו, לטענת מפתחי המערכת, שלוש מבין ארבע מנהרות שהיו באתר הניסויים. התברר, כי מאז ועד יוני 2004 לא בחן מפא"ת את המערכת המוצעת, אף על פי שאין עדיין פתרון לגילוי מנהרות קיימות, ואף שההצעה הועברה למפא"ת פעמיים נוספות בשנים 1999 ו-2004. בהתייחס להצעה שהועברה אליו ב-2004 מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, השיב מפא"ת ביוני 2004, כי הצעת המחקר נבדקה בעיון רב על ידי המומחים והגורמים המוסמכים בתחום המנהרות במפא"ת, אך בשלב זה הפתרונות הנבדקים ממוקדים לכיוונים אחרים. עוד התברר, כי ההצעה לא נבחנה במפא"ת על ידי מומחה מתחום הגיאופיסיקה.

4. מערכת נוספת שהוצעה למפא"ת הייתה מערכת ג', שפיתחה חברה אזרחית. ביוזמה ובמימון של החברה האזרחית בוצע באוגוסט 2004 ניסוי של מערכת ג', וזוהו בו שלוש מבין ארבע המנהרות באתר הניסויים. התברר, כי מפא"ת לא הוציא סיכום בעקבות הניסוי ולא החליט בנוגע להמשך הטיפול. כחצי שנה מאוחר יותר, בינואר 2005, בין היתר, בעקבות פיצוץ מנהרת תופת במוצב "J.V.T", הורה סגן הרמטכ"ל על ביצוע ניסוי מיידי של המערכת. בעקבות הניסוי אישר מפא"ת בינואר 2005 להתקשר עם החברה האזרחית לצורך המשך פיתוחה של המערכת. התברר, כי רק בדצמבר 2005 הוציא מפא"ת הזמנה לחברה האזרחית. מפא"ת הסביר למשרד מבקר המדינה, כי העיכוב בהוצאת ההזמנה נבע מכך, שבתחילת השנה לא היה תקציב מאושר, ואחר כך התברר, כי נדרש אישור לפעילות מסווגת לחברה האזרחית, דבר שאינו באחריות מפא"ת. משרד מבקר המדינה מעיר, כי עיכוב זה אינו סביר וגרם לאבדן זמן יקר בפיתוחה של מערכת ג'.

התמודדות המודיעין עם האיום

נמצא, כי קיימים הבדלי גישות בכל הנוגע להפקה והפצה של ידיעות מודיעיניות בנוגע למנהרות. לדעת משרד מבקר המדינה, כיוון שמדובר בסוגיה בין-תחומית, שיש חיוניות להביאה לכדי מענה מודיעיני ומיבצעי מיטבי, וכיוון שמדובר בסוגיה שנשארה פתוחה עד מועד סיום הביקורת, ראוי שעניין ההפקה וההפצה של הידיעות המודיעיניות ייבחן שוב לעומקו; ואם הנושא לא ייפתר, הוא יועלה לדרג המדיני.