פעולות הביקורת
בחברת רכבת ישראל בע"מ, במשרד התחבורה ובמשרד האוצר נבדקו היבטים שונים של רכישת ציוד נייד וחלפים. נבדקו רכישות המשך של ציוד רכבתי, מכרז לרכישת רכבות רוכנות, רכישת קרונועים משומשים ורכישת חלקי חילוף.
תהליכי רכש והצטיידות
תקציר
חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן - הרכבת) הינה חברה ממשלתית החל משנת 2003. לפני כן הייתה חלק מרשות הנמלים והרכבות (להלן - רנ"ר). הרכבת מבצעת מדי שנה בשנה עסקות רכש במאות מיליוני שקלים.
רכישות המשך
הביקורת העלתה, כי הרכבת קיימה מכרזים לציוד רכבתי (קרונות, קטרים, קרונועים וציוד תקשורת) בשנים 1991-1999, ועל סמך אלה רכשה פריטי ציוד ברכישות המשך במספרים ובסכומים שהיו גדולים עד פי שלושה ויותר מהמספרים ומהסכומים של פריטי הרכישה המקורית. הזמן שחלף מן הרכישה הראשונה היה ארוך, אפילו תשע שנים (עד 2004). הפריטים ברכישות ההמשך נרכשו שלא בהתאם לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993.
המחירים שהרכבת שילמה בעבור הפריטים שנרכשו ברכישות ההמשך לא היו זהים למחירי הפריטים שנרכשו ברכישות הראשונות ולא היטיבו עמה, כפי שנדרש בתקנות חובת המכרזים, אלא היו גבוהים יותר. לכן, אין אלה "התקשרויות המשך" כהגדרת מונח זה בתקנות. בכל פעם הנהלת הרכבת פנתה לוועדת המכרזים בבקשה לפטור ממכרז. בבקשות אלו היא ציינה את הצורך ברכישות המשך בגלל האחידות בציוד, אך לא הכינה מסמך בדיקה כלכלי שבו מפורט החיסכון שיושג כתוצאה מוויתור על מכרז לעומת חלופות אחרות.
מכרז לרכבות רוכנות
הרכבת קיימה מכרז לרכישת רכבות רוכנות במאי 1998 (רכבות היכולות לנסוע בעיקולים יותר מהר מרכבות אחרות) לקו לירושלים בלא שבדקה את עדיפותן לעומת חלופות אחרות. הרכבת המשיכה בהליכי המכרז למרות הערכת מומחים מחו"ל כי קיים ספק אם יש יתרון בהפעלתן בקו לירושלים.
רכבת ישראל והחברה שזכתה במכרז הרכבות הרוכנות ביקשו לשנות את תנאיו. הרכבת לא מיצתה את האפשרויות שהיו בידיה, לא ביקשה מהחברה הזוכה לעמוד בתנאי המכרז ואף לא ביטלה אותו באופן מיידי. התהליך נמשך חמש שנים, התנהל בצורה לא תקינה, ולבסוף בוטל וגרם למחסור בציוד לפתיחת הקו לירושלים; לפיכך נאלצה הרכבת לרכוש ציוד משומש.
רכישת קרונועים משומשים
דירקטוריון הרכבת החליט בספטמבר 2003 לנהל משא ומתן לרכישת קרונועים משומשים ולבקש מידע לצורך רכישת ציוד ישן מסוגים שונים לקראת פתיחת הקו לירושלים. לאחר קבלת המידע מ-12 מציעים הרכבת לא המשיכה בתהליך, והדירקטוריון לא עקב אחר המשך פעולת הנהלתה.
להפעלה בקו לירושלים רכשה הרכבת ושיפצה החל באפריל 2004 קרונועים משומשים בני כ-11 שנים בממוצע בעלות של 73%-80% ממחיר ציוד חדש דומה. הרכבת לא בדקה ביסודיות את האפשרות לרכוש ציוד אחר משומש או חדש בתנאים כלכליים עדיפים. ועדת המכרזים נתנה לעסקה פטור ממכרז בנימוק של ספק יחיד. היא לא ביקשה משמאי מוסמך בלתי-תלוי הערכת מחיר לקרונועים המשומשים לפני רכישתם.
הרכבת עשתה שלוש בדיקות כלכליות כדי להצדיק את עסקת רכישת הקרונועים המשומשים. הביקורת העלתה ליקויים רבים בניהול רכש הקרונועים ובבדיקה הכלכלית השלישית שהצביעה על כדאיות כלכלית באחד מארבעה תרחישים.
רכישת חלקי חילוף
הרכבת רוכשת חלקי חילוף וחומרים מספקים שהוגדרו ספקים יחידים בלי שמתקיימת תחרות על מחיריהם, למרות שלא בכל מקרה הם היחידים שיכולים לספק את החלפים. הרכבת לא עשתה די מאמצים להגדיל את מספר ספקיה לשם הבטחת תקינות הליך הרכש ומיצוי היתרונות שבקיום תחרות.