הוועד האולימפי בישראל

פעולות הביקורת

נבדקו כמה היבטים מינהליים וכספיים של פעילות הוועד האולימפי בישראל. בין היתר נבדקו הרכב מוסדותיו ופעילותם וניצול המשאבים שעמדו לרשותו לטיפוח ספורטאים מצטיינים לייצוג ישראל במשחקים האולימפיים. בדיקות השלמה נעשו ביחידה לספורט הישגי שבמכון וינגייט, במינהל הספורט שבמשרד המדע, התרבות והספורט ובמרכז הספורט הלאומי תל-אביב בע"מ.

תקציר

הוועד האולימפי בישראל (להלן - הוועד או הוועד האולימפי) הוא עמותה רשומה לפי חוק העמותות, התש"ם-1980. הוועד חבר בוועד האולימפי הבין-לאומי, ופעולתו כפופה ל"אמנה האולימפית" של גוף זה. הוועד דואג להשתתפות משלחות ישראל במשחקים האולימפיים ובתחרויות ספורט בין-לאומיות בחסות אולימפית, ועוסק בהכנת הספורטאים הישראלים למשחקים האולימפיים באמצעות היחידה לספורט הישגי, שהיא הזרוע הביצועית שלו ומנוהלת בשיתוף מינהל הספורט שבמשרד המדע והטכנולוגיה, התרבות והספורט (להלן - משרד המדע).

חלק ניכר מבעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית של הוועד ובהנהלתו הם נציגי מרכזי ספורט  (להלן - מרכזי ספורט או מרכזים), והוא מנוהל על פי הסכמה ביניהם על חלוקת תפקידי מפתח בו וכן בגופים חיצוניים שיש לו נציגים בהם (המועצה להסדר ההימורים בספורט [להלן - המועצה], מכון וינגייט, מינהלת הספורט ההישגי, דירקטוריון מרכז הספורט הלאומי תל-אביב בע"מ וכיו"ב). ועדות ציבוריות שבדקו את מבנה הספורט בארץ סברו שיש להפחית את מעורבות המרכזים בספורט.

יו"ר הוועד האולימפי, מר צבי ורשביאק, הוא גם חבר דירקטוריון כפר המכבייה ויו"ר מרכז הספורט "מכבי". מרכז הספורט "מכבי" העמיד לרשות מרכז הספורט "אליצור" משרד בכפר המכבייה, ללא תשלום. עוד נמצא כי הוועד האולימפי השכיר למרכז הספורט "בית"ר" משרדים שלו בתל אביב במחיר מוזל, וכי לפני השכרת המשרדים לא פרסם הוועד ברבים שבכוונתו לעשות כן, וממילא לא השווה בין כמה הצעות מחיר לשכירתם. השכרת משרדים במחיר מוזל והעמדת משרד ללא תשלום למרכזי ספורט שנציגיהם חברים בהנהלת הוועד ומשתתפים בבחירת היו"ר שלו עלולה ליצור חשש לניגוד עניינים.

לפי תקנון הוועד יהיו בהנהלתו 31 מחברי הוועד, בכללם 16 נציגים של איגודי הספורט, ונקבע בו גם שיעור הייצוג של האיגודים השונים בהנהלה. נמצא כי שיעור הייצוג של חלק מאיגודי הספורט בהנהלת הוועד גדול, ואילו לאיגודים אחרים יש בה רק מספר קטן של נציגים או אין להם כל ייצוג בה. לוועד אין אמות מידה כלשהן לקביעת שיעור הייצוג של איגודי הספורט השונים בהנהלתו, ולא ברור מה היו השיקולים שלפיהם נקבע בתקנונו משקלם של האיגודים בה.

רבים מחברי הוועד נעדרים מהאסיפה הכללית שלו ומישיבות של הנהלתו וועדותיו. חלק ניכר מהוועדות לא התכנסו כלל בשנת 2006.

בשנת 2004 הנחה הוועד האולימפי הבין-לאומי את הוועדים האולימפיים של המדינות החברות בו לשאוף לכך ששיעור הנשים בקרב מקבלי ההחלטות במוסדותיהם יהיה לפחות 20%. למרות זאת בספטמבר 2006, מועד תום הביקורת, כיהנו בהנהלת הוועד שתי נשים בלבד (6%), ושתי נשים נוספות השתתפו בישיבותיה כמשקיפות.

על פי תקנון הוועד האולימפי, נשיאות הוועד צריכה לאשר את תנאי השכר של מנכ"ל הוועד. נמצא כי בוועד אין מוסד המוגדר "נשיאות".

הוועד אינו מבקש ממועמדים לחברות בהנהלתו מידע על עיסוקיהם הנוספים, הפרטיים והציבוריים. לכן אין הוא יכול לבחון אם יש אפשרות להיווצרות ניגוד עניינים בין התפקיד המיועד להם כחברי הנהלה לבין עיסוקיהם האחרים.

לוועד יחס גבוה של רכוש שוטף להתחייבויות שוטפות ויחס גבוה של הנכסים נטו לסך כל המאזן. יתרת הנכסים נטו שאין לגביהם הגבלה  הסתכמה ב-31.12.05 בכ-3.5 מיליון ש"ח, ויתרת המזומנים בכ-3 מיליון ש"ח. נתונים אלה יכולים להעיד על עודף תקצוב. נמצא כי הוועד ייעד את מרבית העודפים בשנים 2004 ו-2005 לקרן בניין ומוזאון, ולא לקרן האולימפית המיועדת להשתתפות במימון הכנת ספורטאים לאולימפיאדה.

הוועד האולימפי ועיריית תל אביב-יפו הם הבעלים, בחלקים שווים, של מרכז הספורט הלאומי תל-אביב בע"מ בהדר יוסף (להלן - מרכז הספורט הלאומי). מרכז הספורט הלאומי הוא חברה שבבעלותה מתקני ספורט שונים, בהם בניין ה"רב-ספורט", הכולל, בין השאר, אולמות לענפי הספורט האולימפי ומשרדים. בנייתו של ה"רב-ספורט" החלה בשנת 1991, אולם רק חלק ממנו הושלם. בחלק האחר נבנה רק השלד ובנייתו הופסקה במשך כמה שנים, ובשנת 2004 הוחל בהשלמתו. עלות הבנייה של חלק זה (להלן - ה"רב-ספורט" החדש) הוערכה בכ-16.7 מיליון ש"ח; 8 מיליון ש"ח מסכום זה מימנו המועצה ועיריית תל אביב-יפו (כל אחת מהן שילמה 4 מיליון ש"ח). ההקצבות שנתנה המועצה למרכז הספורט הלאומי נרשמו בספריו ובספרי הוועד האולימפי כהעברות מטעם הוועד, והקנו לו באמצעות המרכז בעלות על נכסים שנבנו במימון המועצה. הדבר עלול להקנות לוועד יתרון, אם תסתיים השותפות בינו לבין עיריית תל אביב-יפו בבעלות על המרכז.

בכל שנה המועצה מקצה חלק מתקציבה הכללי לקרן ושמה "קרן המתקנים", המיועדת לתמיכה בתשתיות יסוד בספורט. את הקרן מנהלת ועדת משנה של מליאת המועצה (להלן - ועדת הקרן). בשנים 2002 ו-2003 התקבלו בוועדת הקרן ובמליאת המועצה כמה החלטות שעניינן פרויקט העשור - תכנית רב-שנתית להשקעות במתקני ספורט מרכזיים. בדיקת פרוטוקולים של דיוני מליאת המועצה וועדת הקרן בעניין תקצוב מתקנים שנכללו בפרויקט, לרבות מתקנים במרכז הספורט הלאומי, העלתה כי חברי הנהלת הוועד האולימפי החברים בגופים האמורים, שחלקם גם שימשו דירקטורים במרכז הספורט הלאומי, השתתפו בדיונים ובהחלטות הנוגעים להקצבות המועצה למרכז. בכל הדיונים שצוינו לעיל השתתפו גם עורכי דין ממשרדו של היועץ המשפטי של המועצה. אולם על אף חוות הדעת המשפטיות שהוא כתב בנושא עבור המועצה, ולפיהן על חברי המועצה להימנע מלפעול במצב של ניגוד עניינים, הם לא העירו דבר בנוגע לסוגיית ניגוד העניינים שהתעוררה בשל השתתפות חלק מחברי המליאה בדיונים האמורים, ולא ביקשו מחברי הוועד האולימפי לצאת מהדיונים ולא להשתתף בהצבעות.

בהסכם שנחתם במאי 2004 בין המועצה לבין מרכז הספורט הלאומי בעניין הקמת מתקני ספורט במרכז, התחייבה המועצה לסייע למרכז בסכום של 4 מיליון ש"ח להשלמת מבנה ה"רב-ספורט" ו-5 מיליון ש"ח למימון הקמה ושדרוג של מתקנים נוספים במרכז הספורט. בהסכם נאמר כי המועצה לא תשתתף בעלות כלשהי של בנייה או שיפוץ שאינם של מתקני ספורט. נמצא כי היקפם של שטחי הספורט ב"רב-ספורט" החדש הוא כ-690 מ"ר בלבד - כ-12.6% בלבד משטחו הכולל.

במצגת מדצמבר 2002 שהציג מרכז הספורט הלאומי לפני המועצה, נכתב שה"רב-ספורט" החדש הוא "מבנה המשרדים של כל איגודי הספורט בישראל תחת קורת גג אחת". עד ספטמבר 2006, מועד סיום הביקורת, לא עברו משרדי האיגודים למבנה החדש, וגם לא הייתה תכנית להעברתם לשם.

על פי ההסכם ממאי 2004, על מרכז הספורט הלאומי להעמיד את המתקנים שב"רב-ספורט" לרשות אגודות ספורט ומועדוני ספורט כהגדרתם בחוק הספורט, התשמ"ח-1988, במחירי עלות ההפעלה והתחזוקה בלבד, ולתת עדיפות לאגודות ספורט ומועדוני ספורט מתל אביב ולנבחרות לאומיות בענפי הספורט האולימפי. הביקורת העלתה כי במחירוני הפעילויות באולמות ה"רב-ספורט" רשומים שני סוגי מחירים: מחיר רגיל ומחיר מופחת, המיועד לקבוצות מתל אביב בלבד; ואין בהם מחיר מופחת לאגודות ומועדוני ספורט ולנבחרות לאומיות בענפי הספורט האולימפי. עוד נמצא שהמרכז גבה מחיר רגיל מאיגודי ספורט אולימפיים שלפי ההסכם האמור היו זכאים ליהנות ממחיר מופחת, ואילו לאיגוד ספורט שאינו אולימפי נתן הנחה ניכרת, שהייתה גדולה אף מההנחה שקבע לקבוצות מתל אביב.

חלק מהקצבות הוועד האולימפי ועיריית תל אביב-יפו למרכז הספורט הלאומי סבסדו את פעילותן של קבוצות מסוימות באולמות ההתעמלות שב"רב-ספורט", ואילו קבוצות אחרות לא נהנו מסבסוד זה. הנהלת הוועד ודירקטוריון המרכז לא קבעו אמות מידה לבחירת הקבוצות שיזכו לסבסוד פעילותן במתקני ה"רב-ספורט".

בשנת 2004 החל הוועד האולימפי לפעול להקמת מוזאון אולימפי בקומה העליונה של ה"רב-ספורט" החדש. הביקורת העלתה ליקויים בתהליכי קבלת ההחלטות בוועד האולימפי בנוגע להקמת המוזאון: הוועד לא קיים דיון מעמיק בשאלת נחיצותו של המוזאון ומקומו בסדר העדיפויות של פעולותיו; בעת אישור ההחלטה על הקמת המוזאון לא דווח להנהלת הוועד מה יהיו המקורות למימון הקמתו והפעלתו השוטפת של המוזאון; והאדריכלית של הפרויקט נבחרה בלי שהוועד פעל לקבלת הצעות של כמה מועמדים נוספים לתפקיד. עד ספטמבר 2006 לא אישר הדירקטוריון של מרכז הספורט הלאומי את הקמת המוזאון בקומה העליונה של ה"רב-ספורט" החדש. למרות זאת, כבר הוציא הוועד באותו מועד כ-310,000 ש"ח בגין תכנון המוזאון.

הוועד דרש מהספורטאים שהיו מועמדים להשתתף במשחקים האולימפיים באתונה בשנת 2004 (להלן - אולימפיאדת אתונה) לחתום על מסמך שהכין, ובו התחייבות שבמשך ששת השבועות שלפני מועד התחלת האולימפיאדה ושלושת החודשים שלאחר סיומה הם לא ישתתפו בפרסומות העושות שימוש בהישגיהם בה, אלא אם יאשר להם לעשות זאת. הגבלה כזאת פוגעת ביכולת הספורטאים להתפרנס מהישגיהם ועלולה לפגוע במוטיבציה שלהם.

הוועד האולימפי קנה למנכ"ל של גוף ציבורי כרטיסים לתחרויות באולימפיאדת אתונה וביקש ממנו לשלם לו תמורתם רק את מחצית מחירם, בלי ליידע אותו שאין זה המחיר המלא, ואת ההפרש שילם מתקציבו, הממומן מכספי ציבור.

מינהלת הספורט ההישגי (להלן - המינהלה) אמורה לכוון את עבודת היחידה לספורט הישגי ולפקח עליה. בנובמבר 2005 הוקמה מינהלה חדשה, ובישיבת הנהלת הוועד האולימפי שהתקיימה באותו חודש הציע יו"ר הוועד האולימפי שנציגי הוועד במינהלה החדשה יהיו אחיו וחבר הנהלה נוסף. לא נמצא הסבר מדוע לא הוצעו מועמדים נוספים לתפקיד. הגופים השותפים במינהלה (הוועד האולימפי ומינהל הספורט) לא הגדירו את סמכויותיה ותפקידיה של המינהלה החדשה.

בשנת 2005 הקים הוועד האולימפי את "העמותה לתמיכה בוועד האולימפי בישראל" לניהול השימוש בכספי תרומה בסך 12 מיליון דולר שקיבל. נמצא כי פעולות הממומנות מכספי העמותה הזאת, כגון קיום מחנות אימון נוספים וקיום תחרויות נוספות, אינן מובאות לדיון במינהלה, והמינהלה אינה מפקחת עליהן אף שמעורבת בהן היחידה לספורט הישגי, שהמינהלה אמורה לפקח עליה.

לפני אולימפיאדת אתונה ולקראת האולימפיאדה בבייג'ין בשנת 2008 העניק הוועד האולימפי הבין-לאומי מלגות לספורטאים שהוועד האולימפי בישראל המליץ עליהם. נמצא כי בחירת הספורטאים האלה נעשתה ללא אמות מידה ידועות שנקבעו מראש.

על פי תקנון הוועד האולימפי, האסיפה הכללית של הוועד "תקיים דיון ממצה בדו"ח ועדת הביקורת ותפעל ליישום המלצותיה". בדיקת פעולות האסיפה הכללית של הוועד בשנים 2002-2005 העלתה כי ממצאי הביקורת הפנימית של הוועד בשנים האמורות לא הובאו לפני חברי האסיפה, ועל כן לא נדונו בה.